מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכח

הי"א רחבה וכו' עיין בחי' ה"ר דוד ערמאה שנדחק בזה ושיטת רבנו פשוטה כפי שיטת רש"י ז"ל דהלחי זו מכח מיגו אחשבי' לרחבה היקף לשם דירה

הי"ב יחיד ששבת בבקעה וכו' מבואר מלשון רבנו דאפילו עשה מחיצה גמורה נמי אסור ביחיד כל שהיא יותר מב"ס ואין כן דעת רש"י ז"ל דמפרש בהדיא בד"ה נותנים לו ב"ס במחיצה זו של שתי גרידא או של ערב גרידא אבל במחיצה מעליית' כמה דבעי וכ"כ הרא"ש ז"ל ומשמעות הברייתא הכי משמע. אמנם רבנו ז"ל סמך אהא דמסיק בגמרא חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו יחיד ביישוב ומסתימת לשון רבנו לקמן פי"ח משמע דפסק כחכמים דאפילו יחיד ביישוב עושה מחיצה של שתי או של ערב וא"כ אין הפרש בין היקף חבלים למחיצה גמורה וא"כ לשון הברייתא דמשמע כפרש"י היינו אליבא דת"ק אבל לדידן דקיי"ל כחכמים בהכרח מתפרש הא דדרש ר"נ משמי' דשמואל יחיד נותני' לו ב"ס אפילו במחיצה גמורה כיון שאין חילוק ביניהם מיהו הא ודאי דדוקא ביחיד ששבת בבקעה ועשה לו מחיצת עראי לפי שעה דאלו במחיצת קבע דה"ל מקום דירה ממש מותר אף ביתר מכדי צרכו. ומ"ש רבנו ישראלי' לאפוקי עכו"ם כמ"ש ה"ה

הי"ד ג' מקומות המוקפין שלא לשם דירה וכו' רש"י לשיטתו הנ"ל הי"ב מפרש לה בהיקף חבלים ולהכי מפרש נמי כגון שעירבו דסובר רש"י דאפילו היקף חבלים חשיב מקום דירה לאסור כמו מקום פיתא כיון שפרוצים זה לזה במילואן (ואין רוחב הקרפף פחות מחמשים אמה כנ"ל ה"ד וחשיב פרצה) ואוסרי' זע"ז אמנם לדרך רבנו בהוקפו אפילו במחיצות גמורות שלא לשם דירה קיי"ל דכל הקרפפו' רשות א' הן והרי ששבת בחורבתו שבחצר חברו אינו איסור כל שאין קביעותו שם ומש"ה אינם אוסרים זע"ז אע"פ שלא עירבו. ומ"ש רבנו לפיכך אם שבת יחיד וכו' אע"ג שדרך רבנו לפסוק כפי ואם תמצי לומר שבש"ס שאני הכא דמסיק והלכתא בעיין לקולא עיין פרש"י שנדחה הואם תמצי לומר ועיין פי"ז הכ"ב

הט"ו וכל מחיצה שאיננה עשוי' לנחת עיין במגיד משנה שהטיב לראות דלפי גרש"י העשוי' לנחת בין לפי דרך ראשון ובין לפי דרך תשובו' הגאונים צריך לומר דהיינו רק לענין הוקף לשם דירה וביתר מב"ס אבל לגי' רבנו דמשמע דלא הוה מחיצה בשום ענין דומי' דמחיצה שאיננה יכולה לעמוד ברוח מצוי' ואינך דקחשיב רבנו צריך לגרוס שאיננה עשוי' לנחת (עיין מ"ש לעיל ה"ה בשם התוספתא) אמנם פי' הרב המגיד על שאיננה עשוי' לנחת איננו נוח לי דודאי כדבריו כן הוא דלמה יגרע מתל וסלע ובור. וראיתי בערוך ערך ערס דגרי' שם כל מחיצה שאיננה עשוי' לנחת ומפרש מחיצות חזקות שרירות וקיימות דקביעי וקיימי ועשויות לנחת ע"כ והוא פי' נחמד דומיא דכלי עץ העשוי לנחת מלשון מנוחה וזהו כוונת רבנו דאפילו מחיצה שיכולה לעמוד ברוח מצויה כל דניידא כמו בדמיון מקום מוקף ג' מחיצות ונגד הרוח הרביעי מושכין קרונות עגלות **(ועגלות)** כל היום לא חשיב מחיצה הואיל שאיננה נחה. וענין פירא דבי תורא דחשוב מחיצה שאיננה עשוי' לנחת עיין בערוך ערך פרא שהוא חריץ שרובצין בו הבהמות שהי' בצד א' של מחוזא ומג' צדדים היתה מוקפת חומה (ע"ש שסתר ד"ע בערך ערס הנ"ל וגריס העשוי' לנחת) שהרי הבהמות מבטלין החריץ וחשיב החריץ מחיצה שאיננה עשוי' לנחת דלא הוית מחיצה קבועה וכן הנך קנים שתחב רבא היו נדים אנה ואנה ובעינן מיהות מחיצה שתהי קבועה עכ"פ לכל יום השבת קביעו' חשוב והיינו טעמא דמחיצה העשוי' לצניעות לפי שעה ולא קביעא. ומ"ש רבנו שאין בגבהה י"ט עיין בלח"מ ועיין מ"ש לעיל פט"ו

הי"ו כל מחיצה וכו' משמע דבפרוץ מרובה על העומד אפילו העומד רחב ד"ט אסור אף נגד העומד דהך ברייתא שבמסכת עירובין די"ו שלש מדות במחיצות לענין כלאים אתמר עיין בה' כלאים וברז"ה. ומ"ש רבנו והוא שלא יהי' הפרוץ וכו' עיין במ"מ ובלח"מ. וי"ל בכוונת הרב המגיד דסובר דבהכרח אם איתא לדרב אליבא דרבי יהודה דמכשיר בפסי ביראות איתא נמי לדרב יוסף כפי הבנין אב וא"כ ליכא למימר דרב כהנא דחה דברי רב יוסף אף אם איתא מלתי' דרב דהאיכא בנין אב (דהא ליכא למימר דרב כהנא מוקי' הברייתא אליבא דר"מ דליכא בנין אב דר' יוסף דא"כ בל"ז הי' יכול לדחות הסייעת' דהך ברייתא אתאן לר' יהודה ובפתחי' שיש להן צה"פ) אלא ודאי דרב כהנא מדחה דברי רב ודברי רב יוסף וא"כ למה דחה רב כהנא בפתחי שימאי ולא קמדחה דאיירי בפתחים וחלונו' שהם יותר מעשר א"ו דצ"ה מהני אפילו בפרוץ יותר מעשר המרובה על העומד. מיהו יש לדחות דר' כהנא מדחה מלתא דר' יוסף גרידא אף אם איתא מלתא דרב ולהכי לא מתוקמא בפתחים של יותר מעשר דאין להם היתר כלל אליבא דרב אלא מתוקמא בפתחי שימאי ולא חייש רב כהנא לבנין אב דר' יוסף (אמנם מריהטא דלישנא של רבנו משמע דאפילו בפרצו' פחות מעשר כל שפרוץ מרובה לא מהני צ"ה לענין שבת אע"פ שמהני לענין סוכה וכמ"ש ה"ה דכל פרצה פחות מי' חשוב כפתח בלא צ"ה וא"כ צ"ה לא מעלה ולא מוריד ועיין בתוספות ד"ה אילימא בעשר) ומ"ש ה"ה ודע וכו' יש צ"ה מועילה אפילו בפרוץ מרובה וכו' כדין הכשר מבוי מפולש וכו' לא דק דהתם העומד מרובה דפי' מחיצה שכתב רבנו היינו כל ההיקף ד' מחיצות דבעינן שיהיו בצירוף עומד מרובה ואין זה יוצא מן הכלל זולת פסי ביראות שסמך רבנו על מ"ש לקמן פי"ז בהדיא

הי"ח כיצד וכו' עיין לעיל הי"ב ועיין לקמן פי"ז הכ"א ענין עומד מרובה משני רוחות ובגמרא דף י"ו ע"ב

ה"כ וצורת הפתח וכו' עיין בלח"מ וכבר קדמוהו הרא"ש ז"ל שהקשה קושי' זו על רב האי גאון שהוא ראש מפרשי הפירוש הזה. ונראה לי דהמקשה קס"ד מדנקיט