מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכו

פטור) מיהו פשטות לשון רבנו משמע שהרי דרך אויר מקום פטור ממלא ומש"ה לא הי' צריך זיז כלל אלא דבעינן זיז משום הכירא וכמ"ש הט"ז דלא בעינן נקב בזיז וכפי הנראה לכאורה מלשון רבנו שכתב והוא בתוך הספינה וכו' דמפרש שאיננו ממלא מתוך הספינה אלא עומד ע"ג מקום ד' וממלא (ואפשר דאה"נ דאסור להכניס הדלי לתוך הספינה אלא שישתה שם במקומו ודוקא מקום ד' דה"ל כרמלית אבל פחות מד' ה"ל חורי רה"י עיין לעיל ה"ד וכן משמע בירושלמי פ' הזורק ע"ש דאיירי במשתמש חוץ לספינה ולמעלה מי' הי' מותר לעמוד ע"ג הכותל ולשתות אלא שצריך זיז משום היכר אך מסתפינא דכל גדולי ראשונים מפרשי' להכניס לספינה לכן יש לפרש שעומד ע"ג מקום ד' וממלא ומחליף) שהוא מקום פטור ולא דמי לשאר נסר הבולט באויר כרמלית דבני כרמלית אוסרים משא"כ בים דלא שייך לומר בני הים אוסרים עליו תדע דמבוי שכלה לים לא בעי מחיצה כנ"ל הי"א אבל פחות מד' איננו חולק רשות לעצמו וה"ל כעומד באויר כרמלית (א"נ חורי ר"הי) ולמעלה מי' סגי בזיז כ"ש כנ"ל ולפ"ז הנך זיזין אינם מנוקבים כלל והבן זה

הכ"א הקורא בספר וכו' שינה רבנו לשון איסקופה דצריך לאוקים באיסקופה ארוכה או כבן עזאי ודברי רבנו מתפרשים בכרמלית שאין בצדו ר"ה כלל ומ"ש רבנו וכן אם נתגלגל לרה"י אפשר לומר דרבנו מפ' מתני' דלא חילקה בין תוך ד"א לחוץ לד"א כמו שחילקה הברייתא איירי בנתגלגל לרה"י. ומ"ש רבנו ואם נח בה וכו' עיין פי"ג הי"ו וסמך רבנו עמ"ש שם ומ"ש ה"ה ועוד שם מתוך הסוגי' דדוקא כתבי הקודש וכו' אין זה מוכרח עיין בתוס' ד"ה אלא אמר אביי וכו' ובירושלמי לא סוף דבר ספר אלא אפילו פסוקיא: סליק פט"ו מה"ש פרק ט"ז מה"ש

ה"ב סלע שבים וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ופשוט בכוונת ה"ה דמשמע לי' מדכתב רבנו חילוק זה על דין סלע שבים אינו מוסב על עמוד וקרפף. וכן מ"ש רבנו שזה דבר שאינו מצוי אין זה העתק למ"ש בגמרא מים לתוכו לא שכיח דמשמעות הגמרא דתוכו שכיח טפי אע"פ שמקרפף לכרמלית נמי שכיח עיין בתוספות ד"ה ומ"ט דלמא וכו'. איברא דעת רבנו דדוקא מתוכו לים הוא דחשיב לא שכיח הואיל שהוא דבר שאינו מצוי משא"כ מקרפף לכרמלית דמאי אולמי' דהא מהא ולענין קושי' התוספות יש ליישב לדרך רבנו כפמ"ש התוספות במסכת שבת ד"ו בד"ה ארבע רשויות ע"ש

ה"ג כמה הוא בית סאה וכו' עיין במ"מ שכתב דהנך שיריים הם ה' שביעית **(שביעיות.)** ולפ"ז המרובע עולה יתר על בית סאתים כ"ה חלקי מ"ט ולקולא לא דק ובפי' המשנה לרבנו מפרש הא דאמרן בגמרא א"ב דבר מועט שידוע בחכמת החשבון שא"א להוציא הגדר האמתי ממספר בלתי נגדר אלא בקירוב פחות קימעא או יתר קימעא ותנא דאמרו לו מקיל בקירוב יתר מעט ור"ע מחמיר לקרב פחות מעט וא"כ כיון דאפסקה הלכתא כר"ע אסור לטלטל מקרפף ששיריו ה' שביעי' אלא שיעור השירים ב' שלישים כדעת הירושלמי או פורתא טפי באופן שעכ"פ יהי' המרובע בציר פורתא מבית סאתים וסתם רבנו לחומרא

ה"ד כדי שיהי' ק' על נ' וכו' עיין במ"מ שאחז לשון ר"א דברייתא ולא דק דהא אפסק' הלכתא כר' יוסי אלא שרבנו מפרש בפי' המשנה הא דאמרו בגמרא איכא בינייהו ריבועא דרבנן כפי' התוס' ודלא כפרש"י דלפי פרש"י דברי רבנו הם כר"א דבריי' משא"כ לפי' התוס' שפיר פסק רבנו כר' יוסי

ה"ה מקום וכו' עיין במ"מ שהניח בצ"ע וגם בב"ח נדחק מאד ואני רואה דברי רבנו ברורים ע"פ התוספתא פ"ב דערובין כלל אר"ש ב"א כל אויר שהוא תשמיש לבית דירה כגון דיר או סהר או חצר או מוקצה אפילו בת עשרה כורין מותר וכל בית דירה שתשמישו לאויר כגון בורגנין שבשדה יותר מב"ס אסור ע"כ הרי כשמתכוון לגדור הקרפף לשם דיר וסהר ובית העצים חשיב תשמיש בגוף הקרקע

ה"ו בית סאתים מותר וכו' היינו כלישנא בתרא ולקולא דאתיי' אליבא דר"ש דקיי"ל כוותי' בפ' כל הגגות וכן פי' רבנו לקמן פ"ג מה' ערובין הי"ח

ה"ז מקום שהוקף וכו' עיין בהשגות ובמ"מ ובלח"מ וכל דבריהם אינם מספיקים ובבית יוסף סי' שנ"ח כתב ובא"ז פסק כרבה דמקיל בערובין וצ"ל שהוא גורס אויר קירויו מתירו כלומר שהוא ניתר ע"י קירוי וכן גורס הרמב"ם (ובעל המאור מביא גירסא זו וכן גריס בסוף סוגיין זה אויר מחיצות מתירו וזה אין אויר מחיצות מתירו אלא שהרז"ה מפרש מתירו כלשון מייתרו ורבנו מפרש כמשמעו) ומיהו בהא דאמר ר"ז ומודינן בקרפף שנפרץ וכו' דאסור מ"ט דאויר חצר מייתרו ע"כ לומר דגרסי' מייתרו כגירסת רש"י דא"א לגרוס מתירו בשום פנים ויש לדקדק דהאיך אמר ר"ז ומודינן וכו' למאן מודה אי לרבה הא רבה משרי שרי וכו' אלא וכו' דרבה מודה וכו' והיינו דלא קאמר ומודינא אלא ומודינן כלומר בין לדידי ובין לרבה אסור דבהא לא פלגינן ע"כ ומדלא הזכיר רבנו כלל ענין מקום מחיצות נראה מוכרח דרבנו לא גריס לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות אלא גריס לרבנן נמי והאיכא אויר מחיצות (דכה"ג בסוף סוגיין גרסינן זה אויר מחיצות מתירו ולא גרסינן אויר מקום מחיצות) והכי פירושו דאביי פריך לרב יוסף כמאן