מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכה

הט"ז חצר וכו' עיין במגיד משנה ומ"ש לפיכך כתב כלשון הברייתא וכו' והדברים תמוהים דלפמ"ש ה"ה דעיקר פירוש ארוך וקטין היינו שמנה על שתים וכפי' רש"י ובין לרבה ובין לר' זירא ד"א דמתניתין באורך וברוחב נהפוך הוא דלישנא דמתניתין משמע כל שאין בו ד"א באורך אפילו אריך וקטין בעי עוקה ולישנא דברייתא הי' משמע דכל שאין בתשברתו ד' על ד' בעי עוקה אבל יש בתשברתו ד' על ד' אפילו אריך וקטין לא בעי עוקה אלו הי' נקיט בברייתא לשון פחותה כפי לשון רבנו ולזה מפ' רש"י דעיקר הא דקאמר מתניתין קשיית' מדנקיט במתניתין לשון פחותה דמשמע בחסר שיעורא אבל אריך וקטין לא בעי עוקה אבל בברייתא דנקיט לשון שאין בה ד' על ד' משמע שאיננה חסר' שיעורא אלא אריך וקטין בעי עוקה. ולפ"ז לשון רבנו פחותה מד' על ד' כ"ש דמשמע דחסר' שיעורא אבל אריך וקטין לא בעי עוקה ואדרבה נראה מדבריו דפסק כראב"י וכר' זירא ומש"ה כתב טעם מפני שיוצאים לר"ה במהרה ולא תיימי מיא ומתורץ קושיי' הלח"מ הראשונה והשני' מיהו קשה דבפי' המשנה לרבנו פסק כרבנן ולפ"ז צ"ל דרבנו מפ' אריך וקטין דלא כפי' רש"י אלא כפי' רב האי גאון ור"ח והראב"ד דבודאי היכא דרחב שתים וארוך שמנה או ארוך שתים ורחב שמנה ראוי' נמי לזילוף דכל כך יש אבק ועפר בהנך כמו במקום ד' על ד' מרובע והטעם שהביא הב"י בשם הריטב"א חלוש ע"ש ואליבא דר"ז היכא דארוך ח' ורחב ב' כיון שהמים נוזלים באורך טובא פשיטא דתיימי מיא אלא אפילו רחב ב' וארוך ד' נמי תיימי מיא דודאי אין המים מתפשטים באורך ורוחב כל שטח החצר אלא במקום זחילתן נבלעים ומה שהקשה מדלא קיהיב במתניתין שיעורא לפותיא של חצר אין זה קושיא דסתם חצר עכ"פ ד' טפחים כדי הילוך אדם ואין השופכין של סאתים שהיא כלי המחזקת חצי אמה על קצי אמה בגובה שלשה חומשי אמה מתפשטים יותר מיהו היכא דארוך ב' אפילו רחב ח' נמי בעינן עוקה אליבא דר' זירא שהרי אין המים נזחלים על אורך ד' ואינם נבלעים אלא דודאי אף רבה אי' לי' דר' זירא דטעם בליעה נזכר בברייתא וגם סתם גמרא דפ"ח ע"א נקיט טעמא דתיימי מיא אלא דר"ז ל"ל דרבה הלכך בארוך ח' ורחב ב' דכ"ע לא בעי עוקה ובארוך ב' ורוחב ח' דכ"ע בעינן עוקה אלא דקמפלגי בארוך ד' ורחב ב' דלרבה בעי עוקה דלא חזי לזילוף ור"ז לית ליה דרבה ולא בעי עוקה ופריך לרבה מברייתא דחצר ואכסדרה דקס"ד דאין האכסדרה מהלכת על פני כלה כדרך כל האכסדרות ומדנקיט מצטרפין לד"א משמע שאין החצר עם האכסדרה ארוכים יותר מד"א וא"כ אין בתשברתה ד' על ד' ומשני באכסדרה המהלכת ע"פ כלה איירי והדר פריך לר' זירא מברייתא דמפורש בה דבעינן ד' על ד' בתשברתה. ומשני דברייתא אתאן לרבנן דס"ל נמי הך דרבה ושפיר פסק רבנו כחכמים דס"ל אף טעמא דרבה ומש"ה כתב כלשון הברייתא דבעינן ד' על ד' אך דהוה אמינא דאפילו ארוך רק ב' ורחב טובא נמי שרי לזה כתב רבנו טעם מפני שהן יוצאין לר"ה במהרה להורות דעכ"פ בעינן נמי שיהי' באורך ד"א וכדר"ז וכ"ש בארוך ח' ורחב ב' כנ"ל ולא ממעט רבנו אלא קצר ורחב אפילו בימות הגשמים וכ"ש ארוך ד' ורחב ב' וכנ"ל ומתורץ נמי קושי' הלח"מ הראשונה ושני'. ומ"ש רבנו כדי שלא תראה העוקה בר"ה עיין בלח"מ מה שהקשה בשם ב"י ואין דבריו מוכרחים ולו יהיבנא כדבריו דדברי רבנו מתפרשים משום חשדא מ"מ לק"מ דודאי העוקה זו המחזקת סאתים על התואר שהזכירה רבנו (חצי אמה על ח"א ברום גח"א הנלמד משיעור מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות מחזקת מ' סאה נמצא חצי אמה על קצי אמה ברום ג' אמה עולה י' סאה וחומשו ק"א על ח"א ברום ג' חמישית אמה) היא מקום פטור כיון דחורי ר"ה לאו כר"ה דמי ואעפ"י שיצויר עוקה המחזקת סאתים ואין בעמקה ג"ט דה"ל ר"ה ממש מ"מ כיון דיש תקנה לעשות עוקה עמוקה ג"ט ע"כ הא דנקיט תקנת הקמירה משום חשדא. ואני תמה על ה"ר יונתן מפרש הרי"ף והב"ח והט"ז שאחזו בלשונם שעוקה זו בר"ה היא כרמלית ובאמת שיעור עוקה מצומצם המחזקת רק סאתים דאיירי בי' במשנתנו לא תהי' כרמלית בשום פנים אלא או ר"ה או מקום פטור (ואנו למדנו מסוגי' זו דתשבורת ד"א על ד"א הוא שיעור זילוף סאתים לדעת רבנו ושיעור בליעה לרש"י ואם באנו לשטוח עוקה זו ע"פ כל החצר ושטח חצי אמה על חצי א' הוא חלק ס"ד משטח החבר נמצא עובי המים לזילוף ובליעה חלק ס"ד מן ג' חומשי אמה דהיינו ג' חלקי ש"ך מאמה שהם ע"ב חלקי ש"ך מאצבע דהיינו עובי רבע אצבע פחות חלק מ' מאצבע הוא שיעור בליעה ונ"מ לענין שיעור בליעת רביעי' מים ובמקום אחר הארכנו בזה). ומ"ש הרב המגיד וכן מוכחת לכאורה וכו' פשוט בכוונתו שר"ל דרבנו מפ' כפר"ת בתוספות ד"ה תנא ודלא כפי' רש"י דהך ברייתא קאי אעוקה וה"ה לביב כנראה מלשון רש"י בד"ה להא וכו' וכמ"ש המהרש"א אבל לדרך רבנו והתוספות קאי על ביב גרידא וזה מוכרח מדאיירי ר"נ בעוקה דליכא למימר דרבנו מפרש אף אעוקה כפי' רש"י דא"כ בימות הגשמים בעוקה של סאה שופך ושונה בה כדי מדתה ומדברי רבנו משמע דאינו שופך ושונה (והלח"מ הסיב דברי ה"ה לכוונה אחרת ומ"ש הרב המגיד לקמן דאי לא ר"נ למה הי' מחלק וכו' הוא הדבר אשר דיבר הלח"מ דסובר ה"ה דאביי ור"נ לא פליגי ודלא כדעת רש"י והרא"ש ומש"ה הכריח מדברי ר"נ דכוונת אביי אפילו כורים מוסב על סאתים) וההבדל שבין ביב לחצר נראה מלשון הירושלמי שהביב הוא משופע והלכך בימות החמה לעולם אסור משא"כ בימות הגשמים כיון דאדם רוצה שיבלעו במקומן וה"ל דשא"מ וגם משום מראית עין ליכא כיון דכל הצינורות מקלחין שרי כיון דהביב קמור משא"כ בחצר שאין בתשברתו ד' על ד' כל דליכא עוקה כיון שאינו קמור אסור משום דמחזי כמאן דשפך להדיא לר"ה אפילו בימות הגשמים

ה"כ לא ימלא וכו' עיין במגיד משנה ועיין בט"ז סי' שנ"ז (וענין החלפה זו שכתב ה"ה תמוה דהא לא נח במקום פטור ועיין בתוס' ד"ה ר' יהודא וכו' אם לא שנאמר דא"א להכניס לתוך הספינה עד שינוח בידו מעט באויר מקום