מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכג

דרך אויר כיון שאינו משתמש בגוף הקרקע שבין הבור לכותל משא"כ בחורבה שבין ב' בתים שהיא רה"י מש"ה אם שניהם יכולים להשתמש בה ע"י זריקה אוסרים זע"ז את גוף הרשות כמבואר שם הי"ז והא דמייתי בעל הש"ס התם סייעתא מהך דב' בתים וביניהם ג' חורבות היינו מדזה משתמש בסמוכה אעפ"י שאויר החורבה הסמוכה פרוץ לאויר האסור אלמא דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ע"ש היטב ותבין ועיין לקמן הי"ד

הי"א אמת המים וכו' לשון הרי"ף ת"ש לשון ים וכו' הב"ע דאי' לי' גידודי שהם כמו פסין ואותן הפסין הם מב' רוחות ולמעלה מן המים מכשירות לטלטל בחצר אבל מחיצה צריכה תוך המים להכשיר ולהוציא ולמלאות המים מתוכו עכ"ל ועיין בלח"מ ולפ"ז מ"ש רבנו ומהו לטלטל בחצר ר"ל שאם נשאר בצדדי המים פסין כל שהוא מותר לטלטל באויר החצר למעלה מן המים כמשמעות לשון הרי"ף ופשוט הוא נמי דאיירי שנפרץ כותל החצר דאי ס"ד דיש לחצר כתלים גבוהים י' א"כ כיון דאיירי באין בגובהה י' הרי מחיצות החצר בולטות חוץ למים טפח ומותר למלאות דליכא לפרש שהאמה ולשון הים פרצו קרקע החצר מתחת הכתלים ועשו חריץ בקרקע החצר ויוצאות מתחת הכותל שכנגדה דלפ"ז אינו נופל לשון רבנו אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן וכו' וכן משמעות לשון רבנו שכתב אם יש בגובהה י"ט (ולא כ' עמוקה י"ט כמו שהעתיק בש"ע סי' שנ"ו) דאיירי באמת המים שהיתה שוטפת בחצר והיא גבוהה י"ט מקרקע החצר וכן משמעות לשון הגמרא מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לציפורי משמע שהיא כענין לשון ים שהוא שטף מים שאין לו חריץ בקרקע החצר ופורץ הכתלים אבל אמת המים המהלכת בחריץ שבקרקע החצר תחת הכתלים לא ס"ל לרבנו כדעת רש"י דה"ל כרמלית אלא דכותל שע"ג נידון משום מחיצה כדין מחיצה תלויה המתרת במים ולא גריס רבנו לא במתניתין ולא בברייתא א"ר יהודא כותל שע"ג תדון משום מחיצה וכן התוספות לא גרסו לי' וכמ"ש התי"ט (ואע"ג דגבי בור שבין ב' חצרות אין הכותל שע"ג מתיר דהתם הוא ממלא ממש מחצר חברו ומש"ה קורה ד' מתיר דאין דלי מהלך יותר מד"ט וה"נ בנדון דידן אסור למלאות סמוך לכותל אבל בתוך החצר סובר רבנו דודאי מחיצה תלוי' מתרת) וכן משמע בירושלמי דהך דאמת המים לא איירי בפרוצה תחת הכתלים דגרסינן התם עלה דמתניתין דאמת המים מתניתין בעמוקה י' ורחבה ד' ובפרוצה מכאן ומכאן נפרצה מרוק אחת נותן לחי וקורה מכאן נפרצה מכאן ומכאן נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן ע"כ ואין ענין כלל ללחי וקורה וצ"ה באמת המים שתחת הכתלים וע"כ איירי בנפרץ במילואו ונפלו הכתלים משני צדדים כדמיון מבוי מפולש וכן לא גרסינן בירושלמי במתניתין אר"י כותל שע"ג תדון משום מחיצה ע"ש ואיירי הירושלמי בחצר שארכה יתר על רחבה עיין לקמן פי"ז ה"ח וענין הלחי וקורה וצ"ה שהזכיר בירושלמי בודאי איננו לענין למלאות דהא בהדיא קתני במתניתין דאסור למלאות אא"כ עשה מחיצה אלא לענין טלטול החצר דהוקשה לו נמי דנקיט במתניתין אין ממלאין ומשמע דמותר לטלטל והרי נפרצה החבר במלואו ולזה מפרש דלענין טלטול בחצר יש תקנה בלחי וקורה וצ"ה א"כ מן הדין תורה שיהי' מותר אף למלאות מן המים העוברים בחצר שכל מה שהוא ברה"י ה"ל כרה"י אלא דהואיל דעריבי מיא אסור למלאות משום מראית עין עד שיעשה מחיצה להיכר שנבדלו המים וכן משמע התם בירושלמי דאיירי מטלטול ומלוי ע"ש ודלא כמ"ש הראב"ד והאמה לא דקדקו בה על טלטול החצר וכו' ובהדיא דקדקו בה בירושלמי ולפ"ז מ"ש רבנו ומהו לטלטל בכל החצר קאי בודאי על אמה שגבהה י"ט וברחבה עד עשר דאי ליכא פסין כלל אסור כיון שנפרץ במלואו משני צדדיו וכתב רבנו היתר פסין כדין סתם חצר שאין ארכה יתר על רחבה ואעפ"י דגבי מבוי מפולש בעינן לחי מכאן וצ"ה מכאן מ"מ בחצר סגי בפסין משהו משני צדדין ומ"ש הלח"מ דיש תימה בדברי רבנו איך לא הזכיר פס משהו להתיר המים כשהפרצה פחות מעשר אין זה קושי' כלל דודאי המסקנא לא קיימי הכי דמעיקרא דלא אסיק אדעתי' דפס רחב ד' חשיב כשני פסין משהויין הוצרך לחלק דהא דהכשיר ר' יהודא תלמיד שמואל בדרא דרעותא משום שהקילו במים משא"כ לפי מה דמסיק מ"מ קשיא דשמואל אדשמואל ומשני דפס רחב ד' חשיב כשני פסין ניחא הך עובדא דבדרא דרעותא דאיירי בפס ד' ומנ"ל להמציא חילוק חדש:

ולפ"ז הי' נראה דודאי היכא שהפרצה יתר מעשר לא מהני פסין וכמ"ש רבנו שכל יתר מעשר פרצה היא ומפסדת המחיצות וכפי תמיהת הלח"מ אלא שדברי רבנו ומהו לטלטל וכו' קאי על פחות מי' שבהלכה ט"ו וגם מ"ש רבנו ואם אין בגובהה י' וכו' ממלאין ממנה בלא מחיצה היינו נמי דוקא ביש פסין דאל"כ אסור לטלטל וכ"ש למלאות והא דפריך בגמרא ממלא הוא דלא ממלינן אבל טלטולי מטלטלינן וכו' ה"ק דאת אמרת דאפילו ביתר מעשר מטלטלינן דהא פרצה היא ומפסדת המחיצות ומשני דאי' לי' גידודי והמים שוטפין עליהם ונראים קצת בחצר ואפ"ה אסור למלאות כיון שהשטף רחב עשר אמות ונראה כפרוץ. אמנם מדעת הלח"מ נראה דקאי אף אהך דהיתה ברחבה יתר מעשר וסובר רבנו דכשנפרץ לכרמלית מהני פסין לפרצה יותר מעשר ואעפ"י שלא נהירא דין זה בשאר כרמלית י"ל דשאני הך כרמלית דים וכמ"ש ה"ר דוד ערמאה שכיון שאין שם דריסת הרגל ואין רבים בוקעים בו סגי בהיתר פסין אע"פ שהפרצה יותר מעשר עכ"ל תדע דהא רבנו פסק לקמן פי"ז ה"ה דמבוי מפולש צדו א' לים וצדו א' לאשפה דרבים שאינו צריך שום היתר וע"כ הא דחשיב בנדון דידן פרצה לים הואיל שהמים שוטפין בגוף הקצר חשיב פרצה הלכך סגי בפסין אפילו לפרצה יותר מי' לענין טלטול החצר אלא לענין למלאות לא מהני הפסין לפרצה יותר מי' (שהוא פרוץ במלואו) וה"ה ליש בה כשיעור אבל פחות מעשרה ואין בה כשיעור מהני הפסין אף למלאות ומ"ש הכ"מ ודברי רבנו נוטי' לדברי הרשב"ם וכו' דבריו רחוקים טובא מכוונת רבנו ומ"ש ברור בכוונתו לכל הולך ישר ודבריו בנויים על אדני ירושלמי ומ"ש דאי' לי' גידודי בלשון זכר קאי על הכותל: