מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכ

הלכך לא הוה לא רה"י ולא רה"ר אלא מקום פטור) והנ"מ בין שני הפירושים דלפי דרך התוספ' דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת חשיבא מקום פטור א"כ בנדון דידן דעומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה בידו הרי חשיב עקירה מר"ה ומעביר ד"א דרך מקום פטור והנחה בר"ה ובדין הוא דפטור אבל אסור דאין כאן העברה ד"א בר"ה. (ובהוצאה כה"ג שעומד במקום פטור ומוציא בידו מרה"י ומניח בר"ה אפילו כחצובה שהמקום פטור לנוכח ר"ה ורה"י ולא העביר ידו ע"ג מקום פטור (דומי' דאסקופה) נמי חייב כדין המוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור דחייב וכן משמעות לשון רבנו פי"ג ה"ב לפיכך אם עקר וכו' משא"כ במעביר דאע"ג דהמעביר דרך מקום פטור חייב בעינן מיהות ד"א בר"ה עיין לעיל פי"ג הי"ז) והיינו מ"ש רבנו מפני שהוא ברשות אחרת פי' ואין כאן העברה ד"א בר"ה דידו ה"ל מקום פטור. והא דפריך בגמרא לימא תהוי תיובתא דרבא היינו ע"כ לדרך רש"י ז"ל דידו של ב"ה הפשוטה לר"ה חשיב ר"ה אלא דטעמי' דמתניתין דריש מסכת שבת מפני דלא חשיב כמונח כנ"ל וא"כ אדם העומד ברה"י ומעביר בידו בר"ה חשיב שפיר מעביר ד"א בר"ה לזה שפיר קשה אמאי פטור אלא ודאי דהמעביר דרך עליו פטור ועיין בשבת דף צ"ב דמסיק דרבא ס"ל ביד חייב למטה מג' ומתניתין למעלה מג' ופרש"י דטעמא דרבא משום דלא נח ולאו משום אגד גופו ועיין שם בתוספ' ד"ה התם למעלה מג' דהוכיחו דרבה דמוקי מתניתין כר"ע ס"ל דאגד גופו שמי' אגד ולפ"ז י"ל דהא דפריך בגמרא לימא תהוי תיובתא דרבא היינו משום דרבא לשיטתו דס"ל אגד גופו לאו שמי' אגד א"כ אדם העומד ברה"י ומטלטל בידו בר"ה חשיב מעביר ואמאי פטור א"ו משום דהמעביר דרך עליו פטור משא"כ רבנו דפסק כרבה רבי' דרבא דס"ל אגד גופי' שמי' אגד לא קשה מידי דשאני המעביר דרך עליו דילפינן ממשא בני קהת ועיין שבת דצ"ב) ושפיר ה"ל מעביר ד"א בר"ה משא"כ הרי שעומד ברה"י ומטלטל בר"ה דה"ל ידו מקום פטור לא הוה מעביר מפני שהוא ברשות אחרת. ואין להקשות דא"כ דרבנו פסק אגד גופו שמי' אגד האיך פסק רבנו לעיל פי"ג ה"ו דלמטה מג' חייב הא נח במקום פטור די"ל אין זה קושי' עי' בתוספ' שבת דצ"ב ד"ה התם למעלה שכתבו בשם הר"י דאפילו למ"ד אגד יד שמי' אגד. מ"מ תוך ג' חשיב הנחה ובגמרא שבת דף פ' דבמעביר אפילו הנחה ע"ג משהו לא בעינן (וגם משמעות לשון רבנו נראה לעיל פי"ג ה"ו דדוקא הנחה הוא דחשיבא למטה מג' אבל פשט ב"ה את ידו לחוץ למטה מג' ונתן העני לתוכה פטור ב"ה דלא חשיב עקירה) ולפ"ז י"ל דהא דקאמר רבא המוציא פירות לר"ה בין בהי' עומד בר"ה והיתה ידו פשוטה לרה"י למטה מג' והטעינו חברו והוציא ובין בהי' עומד ברה"י והוציא ידו לר"ה למטה מג' והיינו דפריך עלי' בגמרא בתרתי והתנן פשט ב"ה וכו' או שנתן וכו' אלמא דלא חשיב לא הנחה ולא עקירה. ומשני דטעמא דרבא משום דלא נח וכפרש"י אבל לדידן דקי"ל כרבה דאגד יד שמי' אגד מתוקמ' הך בבא או שנתן לתוכה והכניס אפילו למטה מג' ודלא כרבה ודרך זה השני עיקר דלדרך הראשון קשה מהא דפסק רבנו פי"ב ה"י דהמושיט בידו ד"א בר"ה חייב עיין מ"ש שם דהיינו דרך עליו לפי פר"ח וע"כ צריך לחלק בין הך דהתם להך דהכא מפני שהוא ברשות אחרת חשיב ידו מקום פטור ולא ה"ל מעביר ד"א בר"ה כלל. ולדרך ר"ח והראב"ד צריך לחלק בין מושיט מאחריו לצד פניו ובין מושיט מימינו לשמאלו דאז דווקא בהגיע החפץ נגד גופו חשיב כמונח אע"פ שמנענע בידו ובזה יש מקום נמי לדרך ראשון הנ"ל. ומ"ש רבנו בהמה וכו' עיין לקמן פי"ז הל"ב

ה"ג עומד אדם בר"ה וכו' עיין בסוגיא פרש"י ותוספ' ובמהרש"א. והתוספ' הביאו ראי' לגירסת רש"י במתניתין למטה מי' טפחים מן התוספתא דלא שרי אלא בצינור למטה מי' לצרף. וזה לשון התוספתא פ"ו דעירובין ה"ג צינור המקלח לר"ה אחד מים ואחד יין קולט בין ביד ובין בכלי ושותה ובלבד שלא יצרף פיו עם פי החבית עם רשות הגג למעלה מי"ט וישתה אבל מצרף הוא פיו לצינור למטה מי"ט ושותה:. ולא יצרף אדם ידו עם הכותל ועם המזחילה אם רשות הגג למעלה מי"ט אבל מצרף הוא ידו לצינור למעלה מי"ט ושותה אם יש פי הצינור ד"ט על ד"ט אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות ע"כ. ונראה פירושו לדרך רש"י ותוספ' דברישא דאיירי מצירוף פיו ופי החבית לצינור הוא דלמעלה מי' אסור ולמטה מי' שרי. ובסיפא בצירוף יד לצינור מותר אף למעלה מי' כל שאין בצינור ד' על ד' אבל בכותל ומזחילה אפילו צירוף יד אסור למעלה מי' אבל למטה מי' אפילו בכותל ומזחילה שרי צירוף יד. והמה מפרשים כל צירוף שבסוגיין צירוף פיו וכלי ומש"ה כתבו דבתוספתא לא שרי צירוף פיו וכלי למעלה מי' בצינור ולמטה מיו"ד במזחילה אלא צירוף יד. ולפ"ז אין סתירה מהתוספתא לגירסת הרי"ף דגריס למעלה מי' במתניתין וגריס נמי מ"מ (ודלא כמו שהעתיק ה"ה ומ"מ) דפירושא דמתניתין בקולט מן האויר למעלה מי' ובמזחילה שאיננו בולט ג' מן הכותל דוקא קולט אבל צירוף יד אסור וכדאוקים ר"נ במזחילה של י"ג טפחים פחות מג' סמוך לגג (וכן גי' הרי"ף) ובכה"ג מתפרש' התוספתא דאסרה צירוף יד בכותל ומזחילה למעלה מי' דוקא בתוך ג' סמוך לגג והא דמסיים במתניתין ומן הצינור מ"מ היינו אפילו צירוף יד ודוקא כשאין בצינור ד' על ד' כמבואר בתוספתא ובסוגיין ובהכי מתפרשים דברי רבנו דמ"ש ובלבד שלא יגע בצינור היינו בצינור שיש בו ד' על ד' כמו שמסיים וכן אם הי' בצינור וכו' וקלט ממנו וכו' דהאי וקלט ממנו היינו צירוף יד וממנו ממש (דברישא נקיט לשון וקולט מן האויר וכאן לשון ממנו) ודלא כמו שהבין הלח"מ דמ"ש רבנו וקלט ממנו ר"ל קליטה מן האויר דז"א דא"כ האיך כתב רבנו ולמה אינו חייב ובקולט מן האויר אין סברא לחייב (ועיין מ"ש לעיל פי"ד הי"ו באריכות) אלא דאיירי רבנו בצירוף יד ואפ"ה אינו חייב כמו שמסיים רבנו דמים בצינור לא חשיב הנחתן הואיל דניידי ונזחלין ומינה דבצינור שאין בו ד' על ד' אפילו צירוף יד שרי ובזה אין צורך למ"ש ה"ה דרבנו גרס ומ"מ דשפיר גרס מ"מ כגירסת רש"י והרי"ף רבו ולפ"ז הא דאמרן בגמרא תנא אם יש בצינור