מרכבת המשנה (חעלמא) - א קיט

בעינן הנחה ע"ג מקום ד' דכיון שמונח בחור על עובי הכותל חשיב כאלו מונח בקרקע תחת עובי הכותל דה"ל הנחה ברה"י משא"כ בחורי ר"ה דליכא למימר דחשיב כאלו מונח תחת עובי הכותל דאז ה"ל הנחה ברה"י וע"כ לא מתוקמ' אלא בחור שיש בו ד' על ד' באורך ורוחב דה"ל מקום ד' אלא דפריך וכ"ת דלית בי' ד' על ד' בגובה ושפיר פריך דהא ס"ל לר"מ דחוקקין

הכ"א הזורק דף וכו' דברי רבנו מתפרשים בנח הדף סמוך לכותל רה"י דה"ל כחורי רה"י א"נ דכל למעלה מי' לא בעינן מחיצה כלל כנ"ל הי"ו באורך:. ומ"ש ה"ה בשם הרשב"א היינו באופן זה שהדף ביושר או תוך ג' לראש הכותל כנ"ל

הכ"ד בין שלא הי' ברחבו ד' טפחים וכו' בגירסתנו רב אשי אמר וכו' סד"א ה"מ וכו' אבל היכא דלא הוה ארבעה וכו' דהיינו טפחים וכפי' רבנו ולפי הנראה דרש"י הי' גורס ארבע דלהכי מפרש אמות. ופירוש רבנו מרווח דהיינו דקאמר היכא דלא הוה ד' מפסעו פסעו לי' דהיינו שרוב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוכו דשיעור הילוך אדם ד' טפחים (נצמח מהא דקי"ל תלתא גברי כתרי אמתא יתיב דה"ל ד"ט לאדם אחד) וכ"כ רבנו לקמן פט"ו ה"ט שאין אדם יכול לעבור שם: סליק פי"ד מה"ש פט"ו מה"ש

ה"א ואם הוציא פטור וכו' עיין בהשגות כאן ולעיל פי"ב ה"ד ודעת הראב"ד בפי' מימרא דרבא דהמעביר דרך עליו כדעת התוס' בשם ר"ח ועיין שבת ד"ת ע"ב בד"ה לימא תהוי תיובת' דרבא ועיין בערובין דצ"ח בד"ה והאמר רבא) דהיינו שהאדם עומד במקומו בר"ה ומעביר החפץ בידו מימינו לשמאלו (נגד גופו או למעלה מראשו רק העיקר שהאדם עומד במקומו) וקמ"ל דלא נימא הואיל שהאדם עומד במקומו אע"פ שמעביר בידו לא חשיב העברה וה"ל כאלו נח ע"ג גופו קמ"ל דמעביר בידו כאלו מהלך בגופו דמי. ולזה הקשו בשבת דף ח' מהא דאדם העומד במקומו על אסקופת מקום פטור ועקר מר"ה והניח ברה"י דפטור ואי ס"ד דהעברה ביד חשיב כמהלך הוה לי' כמוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב. ולזה משני התם במלתא דרבא לא נחה ידו הכא נח ופי' הראב"ד לעיל פי"ב הי"ד דהיינו שאדם העומד במקום פטור. כשהעביר בידו מרה"י לר"ה נחה ידו קצת בלא נענוע ע"ג אסקופה באויר משא"כ אם לא נחה ידו כלל אלא העביר בבת א' מר"ה לרה"י אע"פ שהאדם עומד על האסקופה חייב אלא דרבא מוקי' הברייתא בנחה ידו בינתים (וכה"ג בערובין דצ"ח איירי באדם העומד על האסקופה כרמלית ופריך המקשה אי הכי תוך ד"א נמי נגזור שמא יעביר בידו בבת אחת מר"ה לרה"י ולא ינוח בינתים אלא ודאי דליתא הך דרבא ולא חשיב העברה בידו כמהלך ואח"כ פריך דניחו' שמא ילך ברגליו לר"ה ויעיין בה ויעייל ברגליו לרה"י ע"ש. וכה"ג בערובין דצ"ט פריך בהך דהכא דאדם העומד במקומו ברה"י ומטלטל בידו בר"ה דפטור אלמא דהעברה ביד לא חשיב כמהלך ותיובתא לרבא) זהו פי' הראב"ד ואין כן דעת רבנו דלעיל פי"ד הט"ו כ' רבנו הי' עומד במקום פטור וכו' דמשמע מלשונו דהמעביר בידו אע"פ שלא נח בינתים כיון שעומד במקום פטור חשיב כמונח. ולפ"ז יש מקום לומר דבערובין דצ"ח ודצ"ט קס"ד דהמקשה דמלתא דרבא במעביר דרך עליו והאדם עומד במקומו כפר"ח וכיון דהמתרץ ג"כ קם בסברא זו מהדר לשנויי באופן שיתקיימו דברי רבא אף באדם העומד במקומו ומעביר דרך עליו. אך בשבת דף ח' משני התם לא נח פי' דמלתא דרבא איירי בדלא נח האדם ולא עמד במקומו אלא שמהלך ומעביר ע"ג ראשו כפרש"י משא"כ הכא בעומד במקום פטור נח (דדחיקא לי' לרבנו לפרש הבריי' בנחה ידו בינתים כפי' הראב"ד) ולפי מסקנא זו דריש מס' שבת שפיר י"ל הא אם הוציא פטור אבל אסור הואיל דעמד במקומו ברה"י ולא הוה תיובתא דרבא דאיירי במהלך ולפ"ז הא דפסק רבנו לעיל פי"ב הי"ד דהמעביר למעלה מראשו חייב היינו במהלך כפי המסקנא בשבת ד"ח וכן משמעות לשונו שם למסתכל שם ונתיישבו דברי רבנו. גם י"ל דברי רבנו באופן אחר עיין בשבת דף ג' ובתוספות שם ד"ה מ"ט ידו לא נייח וכו' דהמתבאר שם מדעת רש"י ז"ל דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת לא חשיבא כנח ע"ג קרקע משא"כ ידו של אדם שהיא באותו רשות במקום גופו חשיב כנח וכ"כ הרשב"א בשבע שיטות בישוב דעת רש"י ז"ל ולפ"ז אין צורך לומר דידו בתר גופו גרירא אלא דאפילו אם נאמר דידו לאו בתר גופו גרירא ואם פשט הב"ה ידו לחוץ והניח ידו ע"ג מקום ד' שבר"ה כגון ב"ח וחפצים כנ"ל הי"ז חייב דידו חשיבא כר"ה אלא דמשום הכי במתניתין פשט ב"ה ידו לחוץ ונטל העני מתוכה שניהם פטורים הואיל שלא נח' ידו. ולפ"ז הא דקאמר אביי בשבת דף ג' ע"ב פשיטא לי ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י היינו לומר דידו של אדם שהיא פשוטה לרשות אחרת איננה נזרקת אחר גופו ובטלה לגבי רשות שהיא פשוטה לתוכה וכמו שפרש"י ורש"י לשיטתו אמנם בשבע שיטות להרשב"א הביא בשם ר"ח גירסא הפוכה כר"ה לא דמי מידו דב"ה וכרה"י לא דמי מידו דעני ומפרש דהכי קאמר אביי דידו של אדם איננ' כפי הרשות שהיא פשוטה אליו דכר"ה לא דמי מידו דב"ה שפשט לחוץ ואי ס"ד דה"ל כר"ה א"כ ב"ה חייב אפילו נטל העני מתוכה וכה"ג מהא דפשט עני ידו לפנים ונטל ב"ה מתוכה מוכח דלא חשיבא כרה"י דאל"כ אמאי פטור העני ע"ש ולשיטת רש"י אין זה מוכרח דשפיר יש לומר דידו של ב"ה הפשוטה לר"ה חשיב כר"ה ואפ"ה הב"ה פטור מחמת דידו לא נייח ע"ג קרקע. ועיין בתוספ' ערובין דף ך' בד"ה לא יעמוד וכו' שמבואר מדעתם דס"ל דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת חשיבא מקום פטור ע"ש והיינו כדעת ר"ח דגריס גירסא הפוכה בדברי אביי דאין ידו של אדם חשובה כרשות שפשוטה בו משום דידו בתר גופו גרירא (וגם בתר הרשות הפשוטה לתוכה