מרכבת המשנה (חעלמא) - א קיד

לפי מה דמסיק בעירובין דף י' והיא הנותנת וכו' ע"ש

ה"ח ואין משגיחין על מדת ארכו וכו' עי' במ"מ בשם הראב"ד והר"ן ז"ל פ"ק דשבת כתב מקשו הכא הא דקיי"ל דבעינן בר"ה עקירה והנחה מע"ג מקום ד' היכי דמי דאי למטה מג' אפילו אינו רחב ד' כארעא סמיכתא דמי וה"ל ר"ה ואי למעלה מג' ולמטה מי' אי רחב ד' ה"ל כרמלית ואי אינו רחב ד' ה"ל מקום פטור ואי למעלה מי' אי רחב ד' ה"ל ר"הי ואי אינו רחב ד' ה"ל מקום פטור. ותירץ הראב"ד דלא משכחת לי' אלא בבעלי קיים שאינם חולקין רשות לעצמן א"נ בעמוד גבוה ט' מצומצמות ע"כ. אמנם דעת רבינו נראה דה"ה לכל החפצים וכלים ואבנים שבקרקע ר"ה שאינם קבועים בקרקע ומתטלטלים אינם בטלים לגבי קרקע שיהיו כמו גוף הקרקע שיהי' סגי בכל שהו כדין הנחה ברשות עצמו דסגי בכ"ש כנ"ל פי"ג ה"א דכיון דעשויי' להתטלטל לא חשיב הנחה על גביהם כל שאין ברחבם ד'. וגם אינם חולקין רשות לעצמם שאם רחבים ד' יהיו כרמלית מפני שכל דבר המתטלטל אינו מבטל קרקע עולם שתחתיו מתורת ר"ה שאע"פ שבעודן מונחים אין רבים דורסים תחתיהם מ"מ כיון דניידי יש לקרקע שתחתיהן תורת ר"ה וה"ל מה שמונח על גביהן מונח באויר ר"ה. ובאין בהם ד' דלא חשיב' הנחה אפילו הכי פטור אבל אסור דאין עליהם תורת רשות שיהיו מקום פטור. וכן מבואר בגמרא דכוורת רחבה ד' שאין בגבהה י' הזורק אותה חייב דאין כרמלית בכלים ועוד שם בגמרא דף ז' דקופה פחותה מי' מותר לטלטל מתוכה לר"ה לכתחלה ועיין בתוספות ד"ה ע"א בד"ה כאן למטה מי' שכתבו בביאור דאין כרמלית מכלים וכוונתם דבטל לגבי הרשות ודלא כמ"ש בהגהות אשר"י פ"ק דשבת וז"ל וכן קופה גבוה י' ורחבה ד' הוי רה"י גמורה פחות מכאן הוא מקום פטור דאין כרמלית בכלים ע"כ דאי ס"ד דה"ל מקום פטור אדרבה קשה קושי' התוס' טפי אלא כוונתם שבטל לגבי הרשות שמונח בו וה"ל ר"ה. וכן תראה שהמשיל רבנו הכרמלית בתל וחריץ ומקום המוקף דקביעי בקרקע וכן המשיל מקום פטור בהנך וה"ה לקוצים וברקנים וגללים שהן אשפות שבר"ה שאינם עשוים להפנות וכקביעי דמי הילכך מבטלין הקרקע שתחתיהן מתורת ר"ה וחולקין רשות לעצמן. משא"כ בדברים העשויים להתטלטל דבטלין לגבי הרשות ומיהו בעינן שיהי' מקום ד' דה"ל הנחה חשובה הואיל שאינם הרשות עצמו משא"כ בדבר המונח ע"ג ר"ה עצמו כמו עמוד גבוה ט' חשיב הנחה גמורה אפילו אין בו ד' וכן פרש"י והתוספ' נדחקו בזה בכמה מקומות ומה שכתבתי הוא מוכרח בדעת רבנו ועיין עוד לקמן הי"ז אופן אחר

ה"ט גג הסמוך לר"ה וכו' עיין במסכת ערובין דף פ"ד ע"ב ברש"י ותוספות שנדחקו בזה בפירושים שונים וכוונת רבנו פשוטה כמ"ש ה"ה בשם הרשב"א כגון שיש בקעה סמוך לר"ה ובתוך הגיא בית וחצר והגג בולט חוץ לגיא סמוך לר"ה ואינו בגבוה י' מקרקע ר"ה אבל מקרקע הגיא הוא גבוה טובא דה"ל רה"י גמור ואסרו להשתמש בגג הואיל דחזי לרבים לכיתוף קצת אפילו אינו גבוה מקרקע ר"ה ט' מצומצמות מ"מ מחזי ככרמלית וצריך לקבוע סולם קבוע מקרקע החצר שבתוך הגיא על הגג דה"ל היכר שהוא רה"י גמור ודברי הלח"מ תמוהים ותורף הכוונה כמ"ש וביאור הסוגיא על דרך זה עיין לקמן פ"ד מה' ערובין הכ"ד באריכות דאיירי כשיש הפסק חצר בין גג לר"ה עיין שם. ומ"ש רבנו נעץ בגובהו וכו' עיין בלח"מ שביאר באריכות מ"ש ה"ה א"נ שלא מיעטו וכו' ולשונו מגומגם ותורף כוונתו דה"ה מסופק אם נתינת טעם של רב אשי שראוי לתלות ביתד ולהשתמש הוא טעם כולל אף ליתד גבוה יותר מג' ולית לי' לרב אשי סברת רב אדא דיתד שגבוה ג' ממעט מחמת דה"ל מקום פטור אלא דבין למטה מג' ובין למעלה מג' יהיב רב אשי טעמא דתלה עלה מידי ומשתמש וא"כ הא דבעי רב אחא מלאו כלו ביתדות ר"ל שמלא כל העמוד דכיון שאינו נוח לתלות בהן אף אותן שלמעלה מג' אינם ממעטין. או דלמא דודאי יתד שלמעלה מג' אף אי לא חזי לתלות בו ממעט לרב אשי מחמת טעמא דרב אדא דה"ל מקום פטור ורב אשי הוא דקיהיב טעמא ליתד שלמטה מג' וא"כ הא דבעי רב אחא מלאו כלו ביתדות ר"ל כל האורך שלמטה מג' ולא שמלא כל העמוד דודאי אותן שלמעלה מג' ממעטין מטעמי' דרב אדא והיינו מ"ש ה"ה אי נמי שלא מיעטו. אך דלזה הוקשה לבעל לח"מ לשון שלא מיעטו שכ' ה"ה דהל"ל אי נמי שלא מילאו לזה כ' הלח"מ דודאי אף לפי האי נמי סובר הרב המגיד דבעיא דרב אחא במילא כל העמוד ואע"ג דפסיקא לי' דאותן שלמעלה מג' ממעטין מתורת מקום פטור כפי טעם רב אדא אכתי קבעי אי הנך שלטה מג' ממעטין וסיים הלח"מ שזה הפי' השני הוא עיקר. והדברים תמוהים דלפי פירוש השני דהנך שלמעלה מג' מודה רב אשי דממעטין מדר' אדא א"כ ממילא אין מודדין אלא מן היתד העליון ולמעלה ולאיזה ענין יסתפק רב אחא אם הנך דלמטה מג' ימעטו דענין המיעוט שבדברי רבנו שאם נעץ יתד למטה מג' לא הוה העמוד רה"י עד שיהי' גבהו י"ג טפחים ואם נעץ יתד בגובה ששה טפחים לא הוה העמוד רה"י עד שיהי' בגובהו י"ו טפחים ומה זה חשב הלחם משנה דהנך שלמעלה מג' ימעטו ולא אותן שלמטה מג' הא אין לך לומר בכוונת ה"ה אלא כפי לשון הראשון שפי' הלח"מ שלא מילאו אלא למטה מג' גרידא. ומ"ש הראב"ד ולדברו מאי גבוה ארוכה מבעי לי' נראה שהבין מדברי רבנו דעל גבהה של יתד קאי אבל הפשט פשוט דקאי על גובה מקום הנעיצה. והנה יש כדמות ראי' לפי' רבנו דעל מיעוט בגובה קאי מדסידר בעל הש"ס הך מימרא בפרק זה גבי דיני מיעוט בגובה דבר הלמד מענינו הוא דאלו לפרש"י דאיירי במיעוט ברוחב ה"ל לבעל הש"ס לסדר מימרא זו בפרק עושין פסין דכ"ה גבי דיני מיעוט ברוחב. אמנם בגוף פי' הסוגיא כבר העיד המ"מ בעצמו שהוא דחוק ונראה לפרש דרבנו סובר דיתד הזה הבולט באויר ר"ה ה"ל ר"ה גמור לדעת רב אשי הואיל וראוי לתלות בו ורבים משתמשי' עליו ולא הוה האי יתד מקום פטור כמ"ש ה"ה ועיין לקמן הי"ז בדין הנוף ודלא כדעת התוספ' בשבת ד"ד ע"ב בד"ה באילן וכו' דס"ל דהיתד חולק רשות לעצמו לפי גובהו משא"כ לדעת רבנו כיון שיש אויר