מרכבת המשנה (חעלמא) - א קיג

ה"ד כגון מבוי וכו' עיין לעיל ה"א

ה"ו בור שבכרמלית וכו' עיין בהשגות. ובשבע שיטות להרשב"א פ' הזורק דף ק' ע"א אהא דקאמר התם תנ"ה הזורק מן הים לאיסרטיא וכו' כתב וז"ל ואיכא למידק אדמסייע לי **(לי'.)** מדר"ש לותבי' מדרבנן דפטרי אלמא דמיא מבטלי מחיצה. ויש מי שתירץ דעל כרחיך אין טעם פלוגתתם מכח הא דמיא מבטלי מחיצה דא"כ לפלגו בבור מלא מים דעלמא ומדאפלגי בבור שבים אלמא דטעמי' דת"ק משום דס"ל דבור עמוק י' ורחב ד' שבכרמלית ה"ל כרמלית וכדעת הרמב"ם. אמנם הראב"ד תפס עליו דשאני הכא דהמים צפין עליו וה"ל הכל מקום א' אבל בור שבכרמלית ביבשה הוה רה"י אליבא דכ"ע. ואומר אני שהרמב"ם סמך על התוספתא דמכילתין פי"א דשבת דתני' אסרטיא ע"ג בקעה זרק מן האסרטיא לבקעה פטור ר"ש אומר אם יש במקום שזרק עומק י"ט חייב. אלא שיש לדקדק על הרמב"ם מהא דקמשני רבא ד"ח ע"ב זימנין משני לי' הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי לי' ר"ה לפי שאינו רה"י וא"כ בהניח עירובו למטה מי' דהיינו בבור עמוק י' אמאי אינו עירוב כיון דבור בכרמלית ה"ל כרמלית ודוחק לומר דהך ברייתא אתיי' כר"ש דא"כ הל"ל ור"ש היא על דרך מה דקאמר בשנוייא אחרינא ורבי היא וכו'. ועוד קשה להרמב"ם דהא בפ' הדר אמרינן סלע שבים גבוה י' ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים וה"ה לספינה שבים. ודוחק לומר דהתם מפני שחלוק מן הים לגמרי וניכר שזה ים וזה סלע וספינה דלפ"ז היינו צריכין לומר דהא דאמרן דתל גבוה י' ורחב ד' עד בית סאתים מטלטלין בתוכו איירי בתל בר"ה. לכן י"ל דבתל כ"ע ל"פ ומודים חכמים בתל שבכרמלית שהוא גבוה ונראה מרחוק חולק רשות לעצמו ולא נחלקו ר"ש ורבנן בתוספתא אלא בחריץ שאינו ניכר מרחוק אבל בתל וכ"ש סלע שבים וספינה דכ"ע ה"ל רה"י ע"כ לשון הרשב"א ובזה נתבארו דברי הראב"ד ונתיישבו דברי רבנו אף לפי גירסת המגיד משנה דגריס ורחב ד'. ומה שהקשה הרשב"א לדרך רבנו מהא דקמשני רבא ד"ח לא ידעתי מאי דוחקי' דשפיר מתוקמ' כרבנן דר"ש ובנתכוון לשבות בכרמלית והבור עומד ומובלע בר"ה סמוך לכרמלית הילכך למטה מי' דה"ל הבור רה"י אין עירובו עירוב ולמעלה מי' ה"ל הוא ועירובו בכרמלית. וכה"ג מה שהקשה הראב"ד מסוגי' דפ' בכל מערבין בשמעתת' דנתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה שבלי ספק נתכוון להא דאמרינן דל"ד ע"ב לא צריכא בבור דקאי בכרמלית ונתכוון לשבות למעלה ורבי היא וכו' ואי ס"ד דבור שבכרמלית כרמלית כמ"ש רבנו אכתי קשה פשיטא הוא ועירובו במקום אחד. וגם זה לק"מ דבהדיא כתב רבנו בפי' המשנה וז"ל ועוד אמרו נתנו בבור והוא שיהי' הבור כרמלית ומקום שביתתו בר"ה עכ"ל הרי שמפרש רבנו דנתכוון לשבות למעלה בר"ה והבור מובלע בכרמלית הסמוך לר"ה דאפילו עמוק מאה ורחב ד' ה"ל כרמלית כפי דעתו פה ורבי היא וכו'. אמנם בתשובת רבנו לחכמי לוניל הדר בי' וסובר דדוקא בבור שאינו רחב ד' הוא דהוה כרמלית ולהיו' שדברי התשובה סתומין וחתומין אמרתי לבארה בקצרה עיין לשונה במגדל עוז. ותורף דבריו לא (אמרו) אלא בבור שהוא ג' מחיצות וכו' פי' דפלוגתא דר"ש ורבנן בין בבור שבים ובין בבור שבבקעה כמבוא' בתוספתא הנ"ל דע"כ איירי ברחב ד' מדקמחייב ר"ש. וע"כ איירי בזורק מן האיסרטיא לבור שבשפת איסרטיא שיש לו ג' מחיצות מקרקע האיסרטיא והדופן הרביעי פרוץ לתוך הים או לתוך הבקעה דר"ש סבר דבור כזה שיש לו ג' מחיצות ה"ל רה"י ואפילו מלא מים אין המים מבטלין המחיצות. ורבנן ס"ל דכל דבר המוקף ג' מחיצות אפילו פרוץ לכרמלית ה"ל כרמלית כנ"ל ה"א. אבל בור בעל ד' מחיצות בודאי חולק רשות לעצמו אפילו בכרמלית וגירסת הספר צ"ל אם אין בו ד' דהואיל ולא חלק רשות לעצמו ובעלמא הוה בור כה"ג מקום פטור היכא דהוה בר"ה משא"כ בכרמלית דה"ל מדאורייתא מקום פטור מצא מין את מינו וניעור עיין בערובין דף ט'. והך מתניתין דערובין נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה איכא לאוקים בב' אופנים או בבור שאין רחב ד' ועומד בכרמלית דה"ל כרמלית וכשנתכוון לשבות למעלה בר"ה הסמוך לו כנ"ל. ואפשר ג"כ להעמידה בבור רחב ד' בכרמלית דה"ל ר"הי והוא נתכוון לשבות למעלה בכרמלית ומסיק דאופן הראשון יותר מחוור דאז איכא רבותא במה שעמוק מאה אמה ואפ"ה איננו מובדל מכרמלית וה"ל כרמלית כמוהו ולא רה"י ולא מקום פטור. משא"כ לדרך השני דה"ל רחב ד' ורה"י מה לי מאה אמה או עשרה טפחים. ויש לפרש הרבותא לדרך הראשון דאפילו עמוק מאה לא הוה מקום פטור ולא שרי אלא לרבי דוקא דה"ל כרמלית אע"ג דלא ניחא תשמישתי' ותו לא מידי שם או שאין ברחבה י"ו אמה וכו' במגיד משנה הביא לשון ההשגות א"א נ"ל במקום שאין ר"ה קבועה בו ע"כ וסיים ה"ה שדבריו סתומים. וכוונת הראב"ד פשוטה דס"ל כדעת התוספות בערובין דף ו' ע"ב בד"ה וכי תימא וכו' וכמ"ש ה"ה לעיל ה"א בשם הרשב"א והתוספות דמבואות המפולשין שארכן לאורך ר"ה אפילו אין ברחבן י"ו אמה ה"ל ר"ה כיון דבקעי בי' רבים לא גרע מבין העמודים משא"כ ברחבן לאורך ר"ה ע"ש בתוספות אמנם לפמ"ש לעיל ה"א שדעת רבינו דכל מקום המופקר לכל העולם שרחבו י"ו אמה חשיב ר"ה ולא תלי כלל בבקיעת רבים א"כ לא שייך לחלק בין אורכו לאורך ר"ה או לא ומבואות המפולשין לר"ה שניתרים בלחי וקורה וצ"פ דלקמן פי"ז ה"ג היינו באינם רחבים י"ו אמה. ודין שני כתלים שבר"ה דלקמן פי"ז ה"י אפילו אינם רחבים י"ו אמה כיון שהם עומדים בתוך ר"ה ה"ל כבין העמודים דחשיב ר"ה גמור הואיל שר"ה מקיפו מכל צד משא"כ מבואות המפולשין שאין ברחבן י"ו אמה אפילו עומדים באמצע ר"ה לא בטל חלל המבוי לגבי ר"ה דחלל המבוי שייך לבני מבוי ואינו מופקר לרבים כל שאין ברחבו י"ו אמה (ועיין לקמן פ"חי הך"ד דר"הי הוה הפסק בין שתי רשויות משא"כ הכתלים והעמודים) וקושיית התוספות בד"ה וכי תימא הנ"ל יש ליישב כפי תירוץ התוספות הראשון דשם וגם י"ל דהסוגי' אזלא