מרכבת המשנה (חעלמא) - א קיא

מחשבתו. ומסיים הרב מ' דוד ערמאה שהי' נראה לו לפרש דההיא דלעיל הי"ו אפשר לפרש דדוקא כשנעקר או נתגלגל לרה"י השני שנעשה מחשבתו הוא דחייב בנח ע"ג משהו ואע"ג שכתב רבנו לשון אעפ"י שנעקר וכו' דמשמע דכ"ש חייב בלא נעקר מ"מ יש לפרש דה"ק אעפ"י שנעקר וכו' מ"מ חייב כיון שנעשה מחשבתו אבל אי לא נעקר פטור דלא נעשה מחשבתו ואע"ג דרבנו כתב כאן דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב מ"מ י"ל הואיל שהכל ברשות אחד משא"כ המתכוון לזרוק לרשות וזרק לרשות אחר שבאמצע אפשר דאף רבנו מודה דפטור וא"כ מ"ש רבנו אע"פ שנעקר וכו' היינו דוקא בנעקר דנעשה מחשבתו. תדע דהא המתכוון לזרוק מרה"י לרה"י נתכוון לעשות דבר המותר וכאלו נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' דפטור ע"כ תורף דבריו. ופירושו דחוק ובאמת הך דזורק מרה"י לרה"י ור"ה באמצע דה"ל כנתכוון לעשות דבר המותר צריך לפרש דברי רבנו שלא נתכוון לזרוק לרה"י אלא דומי' דהך דלהוציא פירות מחצרו דחשיב כאלו אומר בכל מקום שתרצה תנוח

הכ"ב זרק לתוך ד"א וכו' עיין במ"מ ודעת רבנו דלא כדעת הרשב"א מדלא חילק ברישא בין נח או לא אלא דברישא סובר רבנו דאפילו לא נח פטור אפילו באומר בכל מקום שתרצה תנוח כיון דמכח זריקתו נפל תוך ד' אלא שמעצמו נתגלגל במקום מדרון או מחמת הרוח הילכך פטור ובסיפא אעפ"י שמכח זריקתו עברה ד' היכא דלא נחה כלל פטור והיכא דנחה ע"ג משהו חייב והיינו דוקא תוך ג' כנ"ל הי"ו: סליק פי"ג מה"ש פ"יד מה"ש

ה"א מדברות ויערות עיין במ"מ ועיין בכ"מ בשם הר"א בנו של רבנו דרבנו מפרש איפכא מפרש"י והכלל דכל מקום הפקר לכל אדם כמו שווקים ורחובות וה"ה למדבר ארץ לא זרועה (לאפוקי בקעה הזרועה בין בימות החמה בין בימות הבשמים כדלקמן ה"ד שאינה מופקרת להילוך רבים) אפילו אין רבים מצויים בה תדיר חשיב ר"ה. לאפוקי בזמן שישראל שרוים בתוכה וענני כבוד מקיפים אותם ואהליהם תכופים וסמוכים זה לזה אין לו דין ר"ה. וה"ה ליערות שהוא מקום המופקר לכל אדם ואע"ג דאין בין אילן לאילן יו"א לא גרע מבין העמודים דלקמן ה"ו והרשב"א דס"ל יערות הן כרמלית לשיטתו דלקמן ה"ו כמ"ש ה"ה דסובר נמי דבין העמודים כרמלית. ורבנו איננו מפרש לשון כרמלית כפרש"י מלשון יער וכרמל אלא לשון כארמלית כמ"ש בפי' המשנה ריש מסכת שבת ור"ל כאלמנה שאיננה בתולה ולא אשת איש ועיין בתוספות ערובין דף ו' ד"ה כיצד. ומ"ש רבנו ובלבד שיהי' רוחב הדרך י"ו אמה בודאי ה"ה להשוק ר"ה עצמו בעינן י"ו אמה כמ"ש לקמן ה"ו אלא ר"ל דאפילו אם השוק רחב טובא כל שאין ברוחב הדרכים המפולשין להן י"ו אמה לא הוה ר"ה כיון שהשוק מוקף ואין הרבים מהלכים אלא דרך הדרכים מפולשים וה"ה ליער ומדבר המוקפין ואין דרך המפולש להן י"ו אמה. והיינו הא דאמרינן בערובין דף י' ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלו' בלילה חייבים עליו משום ר"ה הואיל וכל שערי' ורחובותי' היו ברוחב י"ו אמה ודלא כפרש"י משום שס' רבוא בוקעים בה וע' לק' ה"ו:

ומ"ש רבנו ואיזהו ר"הי וכו' וה"ה לעמוד ובור שהן בכלל תל וחריץ ודוקא שאין בהם יתר מבית סאתים דאל"כ דינם ככרמלית לענין טלטול כדלקמן פ"יו ולא נקרא הר וגיא אא"כ מתלקט י' מתוך ד' דלא ניח' תשמישתי' להילוך רבים כדאיתא בערובין דף נ"ח. ומ"ש רבנו וכן המקום המוקף וכו' עיין בכ"מ ומ"ש הכ"מ ונראה דה"ה נמי וכו' דכל שאינו מפולש משער לשער וכו' לא נהירא ומדין מבוי עקום הנזכר בערובין דף י' אליבא דרב דהלכתא כוותי' משמע דאפילו זה שלא כנגד זה חשיב ר"ה עיין שם. גם מ"ש רבנו שדלתותי' ננעלות בלילה לאו דוקא דה"ה בראויות לנעול אע"פ שאינן ננעלות כדלקמן פ"יז ה"י ע"ש:

ומ"ש רבנו ומבואות וכו' ולחי ברוח רביעית דעת רבנו דדוקא היכא דיש לחי ברוח רביעית הוא דה"ל רה"י גמורה משא"כ בהכשר קורה דאעפ"י שמותר לטלטל בתוכו כמו בר"הי גמורה מ"מ אם זרק מר"ה לתוכו פטור דמדאורייתא ה"ל כרמלית דקורה משום הכירא כדלקמן פי"ז ה"ט. ולקמן ה"ד כתב רבנו שאין לו לחי או קורה וכו' דאז ה"ל כרמלית גמורה דאסור לטלטל בתוכו משא"כ ביש לו קורה דלא הוה כרמלית גמורה כיון דמותר לטלטל בתוכו כמו ברה"י. ודין זה דמבוי סתום חשוב כרמלית מדאורייתא והיינו קרן זוית הסמוכה לר"ה הוא מוכרח בפשטות הסוגי' דמסכת ערובין דצ"ד במשנה דחצר שנפרצה במלוא' לר"ה המטלטל מתוכה לר"ה ומר"ה לתוכה פטור אלמא דהוה כרמלית גמור' מדאורייתא וכן לפי מסקנת הש"ס התם דר"א לא מחייב אלא במקום מחיצה שנפרצה ובצידי ר"ה הוא דחשיב לר"ה ולא קאמר ר"א מתוכה אלא איידי דקאמרו רבנן מתוכה מוכח מיהות דרבנן הכי קאמרי לי' מי לא קמודית לן היכא דטלטל מר"ה לתוכה דפטור מפני שהיא כרמלית צידי ר"ה נמי ל"ש וכו' אלמא דתוכה חשיב כרמלית מדאורייתא אליבא דכ"ע. ובתוספות שם ד"ה חייב דר"א וכו' נדחקו לפרש דה"ק רבנן מי לא קמודית לן היכא דנפלו כולהו מחיצות שאין לרבים כח שם אסור לטלטל מתוכה לר"ה ופטור משום דהוה כרמלית ה"ה במקום מחיצה היכא דנפל חדא מחיצה. משום דהוקשה להו להתוספות סוגי' דערובין דף י"א ע"ב דמשמע דג' מחיצות הוה בודאי דאורייתא רה"י גמור אליבא דכ"ע מיהו פשטות הסוגי' משמע כדברי רבנו דאפילו לא נפלו כלהו מחיצות קפטרו רבנן מתוכה לר"ה ויישוב סוגי' דערובין לדעת רבנו עיין לקמן. ועיין בכ"מ בשם הרמ"ך והנה גם הרמ"ך מפרש הך מתניתין דחצר שנפרצה דמתוכה לר"ה פטור כפשוטו דלא כדעת התוספות עיין לקמן פי"ז ה"ט בכ"מ בשם הרמ"ך אלא דהוקשה לו סוגי' דערובין די"א ע"ב ולזה מחלק הרמ"ך בין מבוי סתום הפתוח לר"ה דאז ה"ל