מרכבת המשנה (חעלמא) - א קי

וכדי למעט בהגהה יש למחוק תיבת מותר מדברי ר"א ופליג אדשמואל דקאמר דלמעלה מי' אסור ר"ל פטור אבל אסור ומלתי' דר"א דאפילו למעלה מי' פליג ר"ע וכדעת התוספות דבבא דסיפא למעלה מי'. ובירושלמי משמע דאין חיוב במושיט אלא בשנים ורבנו השמיטו עיין בתוס' דף ג' ד"ה בעשותה

ה"כ שכח ופשט ידו וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך ובדברי ה"ה יש יישוב לקושייתו דלשון באויר ר"ה היינו למטה מי' כדלקמן פי"ד ה"ג. ונראה שסובר רבנו כדרך רש"י דאע"ג דבמזיד דרב ביבי התירו היינו משום דהתם ודאי אתי לידי איסור סקילה משא"כ הכא דליכא אלא חשש דלמא שדי (ובחדושי הלכות שלי הארכתי בביאור הסוגיא לדרך רש"י וכל זה לפי דעת הרב המגיד לעיל פ"ט ה"ה אבל לפמ"ש אני שם אף מזיד דרב ביבי לא התירו). ועיין לקמן פך"א ה"ט. וכל זה דוקא בהוציא ידו משחשכה אבל בהוציא ידו מבע"י אפילו במזיד ולמטה מי' מותר להחזיר אפילו לחצר אחרת דכיון דהוה בעי' דלא אפשטה נקטינן לקולא. משא"כ במזיד משחשכה דלכלהו שינוייא קנסינן פסק רבנו שפיר דאסור להחזירה

הכ"א המתכוון לזרוק ח' וכו' עיין במגיד משנה וגירסת רבנו ופירושו ראיתי בש"ש לרשב"א פ' כיצד הרגל גריס רב האי גאון נתכוון לזרוק ח' וזרק ד' עד שיאמר בכל מקום שתרצה תנוח אך גירסא שלפנינו נתכוון לזרוק ד' וזרק ח' וכו' גם ביאר הרשב"א במסכת שבת דגריס אמר מר הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כל כמה דלא כתב שם לא מכתיב שמעון. ומשני ה"נ כל כמה דלא זריק לי' ארבע לא מזדרקא לי' תמניא. ומפ' הרשב"א דבמאי דקאמר ולאו היינו דא"ל רבינא לרב אשי אינו סותר הפשיטות הראשון דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב אלא דהדר בעל הש"ס לדקדק אמר מר וכו' ופריך מי דמי וכו' פי' דהתם אי אפשר לכתוב שמעון עד שיכתוב שם וינוח ואח"כ יגמור כל התיבה שמעון משא"כ הכא שהרי אפשר לזרוק ח' אעפ"י שלא ינוח בסוף ד'. ומשני ה"נ וכו' פי' דנהי דאפשר לזרוק ח' שלא ינוח בסוף ד' מ"מ אי אפשר מיהות לזרוק ח' שלא יעבור בסוף ד' ע"כ גרסת הרשב"א ופירושו ולפ"ז נתקיים הפשיטות ונתבאר לשון רבנו שהדבר ידוע וכו' עד שיעבור וכו' ולא חשב שתעבור בו וכ"ש שתנוח וכו' ועיין מ"ש לעיל פ"א ה"ח החילוק שבין נתכוון לזרוק ח' וזרק ד' ובין נתכוון לזרוק ד' וזרק ח'. ויש להקשות לפי דרך רבנו דהא ע"כ רבינא דאותיב לרב אשי אי להכי קבעי לי' וכו' ס"ל דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' פטור דאל"כ בנתכוון שתנוח בסוף ד' נימא בתחלת ר"ה קלוטה כמי שהונחה דמי וה"ל כתב שם משמעון וכי אזלה תו ד"א לחייב משום מחשבתו ראשונה וכמו שכתבו התוספות בד"ה הרי כתב שם משמעון וכו' ולדרך רבנו וגירסתו קשה. (ואין לתרץ דסובר רבנו דשפיר מותיב רבינא דנהי דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא והרי כתב שם משמעון מכל מקום אחרי שנחה בסוף ד' אין לחייבו תרתי דהא ודאי מי שנתכוון לכתוב שמעון שהרי כותב שם משמעון ואח"כ גומר אותיות עון לתשלום תיבת שמעון אין סברא שיהי' חייב שנים אחת על ב' אותיות שם ואחת על ג' אותיות עון. דבאמת זה טעות דוודאי כה"ג כלה בהעברה שהרי שנתכוון לזרוק ח' וזרק ח' לא מחייב תרתי אפילו אי אמרינן קלוטה כמי שהונחה בסוף ד' דבזה מודה ר' יהודא כיון דהכל מלאכה אחת אלא טעמי' דר' יהודא דוקא בזורק מרה"י לרה"ר ועברה ד"א בר"ה דע"י קלוטה בתחלת ר"ה ה"ל מלאכת אב דהוצאה ואח"כ כשהלכה ד"א בר"ה ה"ל התולדה דמעביר ור' יהודא מחייב אתולדה במקום אב ולא דמי לכותב שמעון) ומה שנ"ל ביישוב שיטת רבנו דודאי יש לתמוה בדברי התוספות הללו דנהי דרבינא לית לי' הפשיטות דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב אלא סובר דפטור בהכרח תקשה לרבינא קושיית הגמרא ואמאי הרי כתב שם משמעון וליכא לשנויי תירוץ הגמרא כפי פי' רש"י דמי דמי התם דכל כמה דלא כתב וכו' משא"כ הכא כמה וכו' בתמי' דהא אפשר לזרוק שמנה באופן שלא תנוח בסוף ד' דודאי תירוץ זה לא שייך אלא אליבא דרבנן משא"כ אליבא דר' יהודא דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי הרי דמי ממש לשם משמעון דהא אי אפשר שיזרוק שמנה שלא תנוח בסוף ד' ע"י קלוטה וא"כ ע"כ אליבא דר' יהודא פשיטות דבעל הש"ס קיימת דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' חייב ומאי האי דמקשה רבינא לרב אשי אליבא דר' יהודא. אלא ודאי האמת יורה דרכו דאע"ג דס"ל לר' יהודה קלוטה כמי שהונחה דמי היינו דוקא במקום שנתכוון שתנוח דמחשבתי' אחשבי' לקלוטה כמי שהונחה וה"ה דאמרינן קלוטה באומר בכל מקום שתרצה תנוח משא"כ מי שנתכוון לזרוק שמנה לא אמרינן קלוטה בסוף ארבעה ועיין סברא זו בתוספות ערובין דף צ"ח ע"ב ד"ה אלא וכו' ובתוספות שבת דף פ' ע"א בד"ה והאמר רבא וכו'. ובהכי ניחא דשפיר קמותיב רבינא אף אליבי' דר' יהודא דהיכא שנתכוון שתנוח בסוף ד' בר"ה מודה ר' יהודא דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי בתחילת ר"ה הפך מחשבתו אם לא באומר בכל מקום שתרצה תנוח. והשתא דאתי' להכי אין הוכחה כלל דסובר רבינא דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' פטור דאפילו תימא דחייב מ"מ ע"י קלוטה לא אמרינן דתהוי כאלו נחה בתחלת ר"ה הפך מחשבתו ובזה נתיישבו דברי רבנו (ועיין בתוספות שבת דף ה' ע"ב ד"ה בשלמא לבן עזאי וכו' דלפי סברא זו ניחא כל מה שנתקשו שם התוספות דלר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה אמאי הזורק ד"א בר"ה חייב ולא אמרינן כמי שהונחה דמי בתוך ד' וכה"ג במהלך לבן עזאי וכל מה דמספקא לי' לריב"א התם. ולפמ"ש בודאי מש"ה לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה ומהלך כעומד בתוך ד' הואיל שלא נתכוון לנוח בתוך ד' אבל עומד ממש או קלטה אחר בודאי פטור) ובההיא דלעיל הי"ו כתב הרב ר' דוד ערמאה דלדעת רב האי דנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' פטור לא משכחת לי' חיוב בנח ע"ג משהו אא"כ באומר בכל מקום שתרצה תנוח וכה"ג בהך דלעיל ה"ך שנתכוון להכניסה לחצר שבצדה דמשמע דאם זורק הפירות לר"ה חייב לדעת רב האי איירי שדעתו הי' רק לפנותם מחצרו שהרי נתקיימה