מרכבת המשנה (חעלמא) - א קט

הט"ו ואם נעקר וכו' שאעפ"י שהיתה ידו פשוטה ולא קלטה מ"מ הרי לא היתה נחה בידו אלו לא נעקר ממקומו עיין לעיל הי"ג

הי"ו הזורק וכו' עיין לעיל ה"ו ולקמן הכ"א והי"ז

הי"ז המעביר ד"א בר"ה וכו' כוונת רבנו ברורה מ"ש שד"א בשני ר"ה מצטרפים דבעינן שיהיו ד"א בשני ר"ה מלבד הרשות שבינתים. ואולם הרלב"ג על התורה פ' יתרו ביאר שהרה"י שבינתים מצטרף להשלים הד"א דכיון דכתיב שבו איש תחתיו אל יוציא איש ממקומו נמצא הרי הוציא החפץ ממקומו הראשון ותמה שם על דעת רבנו וכתב ולא תהיינה בשום פנים תחתיו אלו הד"א מר"ה שרה"י מפסיק ביניהם אם לא יחתוך האיש ההוא ולזה נפלאנו על הר"מ ז"ל וכו' ע"ש. ואחר כל הלעג הזה נראים דברי רבנו נכונים מכח אידך ברייתא דהתם דתניא מר"ה לר"ה ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין דמשמע בין ברה"י קטן ובין ברה"י גדול יתר מד"א נמי חכמים פוטרין. וגם דעת רש"י ז"ל כדעת רבנו כמבואר בלשונו אם עבר ד"א בר"ה וכו' ע"ש. וגם מפ' רש"י דקמ"ל רשויות מצטרפים ר"ה זה ור"ה זה ודלא כר' יוסי דאמר לשתי רשויות פטור ואי ס"ד דרה"י שבאמצע נמי מצטרף א"כ אין זה ענין להך דר' יוסי ומהיכי תיתי יהי' הרה"י שבינתים הפסק. ופשט הסוגי' קשה לדרך הרלב"ג דמפרש רשויות מצטרפות דאף הרה"י מצטרף ואין זה רבותא לפי סברתו שהרי הוציא החפץ מתחתיו. וכל זה גרם להרלב"ג מה דס"ד דהך דרשא דר"מ במסכת ערובין דמ"א משבו איש תחתיו היא דרשא גמורה בפי' הפסוק ובביאור אמרו פ' הזורק ד"א בר"ה גמרא גמיר' לי' והרי מי שעקר מר"ה והניח בסוף ד' בכרמלית או במקום פטור אעפ"י שהוציא החפץ מתחתיו בהכרח מודה הרלב"ג דפטור הואיל שלא הניח בר"ה וה"נ לדעת רבנו בעינן עכ"פ שיהי' מעביר כשיעור תחתיו בשני ר"ה דגם ההעברה שבאמצע העקירה והנחה הוא חלק ממלאכה כנ"ל הי"ב. ואולם מה ששינה רבנו לשון הברייתא דנקטה הזורק וכו' ואחז לשון המעביר להשמיענו רבותא דמהלך לאו כעומד דמי ולאפוקי מבן עזאי ומבריי' לא שמעינן אלא דקלוטה לאו כמי שהונח' דמי לאפוקי מדר"ע אבל שפיר אתיי' כבן עזאי אבל לעיל הי"ו הוצרך רבנו למנקיט הזורק משום דבעי לאפלוגי בדין נח ע"ג משהו משא"כ במעביר דלא בעינן הנחה ע"ג משהו כנ"ל ה"ו. אמנם מדלא הזכיר רבנו בלשונו ורה"י באמצע כפי לשון הברייתא נראה לכאורה דמפרש רבנו קמ"ל רשויות מצטרפות לאפוקי מדר' יוסי וכפירש"י הילכך כיון דלקמן פח"י הכ"ד פסק רבנו כר' יוסי אליבא דרבה דהיכא דרה"י מפסיק אין רשויות מצטרפות לית הלכתא כהך ברייתא היכא דרה"י באמצע אלא דוקא היכא שהרשות שביניהן כרמלית או מקום פטור ולפ"ז מ"ש רבנו לעיל הי"ו וכן הזורק מר"ה לר"ה ורה"י באמצע פטור מתפרש אפילו עבר ד"א בשני הר"ה כיון שרה"י באמצע מפסיק. אך מסתמות לשון רבנו שכ' ברשות שביניהן משמע אפילו רה"י ולפ"ז בהכרח לא מפ' רבנו קמ"ל רשויות מצטרפות כפרש"י לאפוקי מדר' יוסי דיש לחלק בין הך דר"י דהוציא חצי שיעור לר"ה זה וחצי שיעור לר"ה זה ובין הך דהכא דה"ל עקירה בר"ה זה והנחה בר"ה זה. ועיין בתוספתא ר"פ הזורק דין ב' סרטיות זו למעלה מזו והוא בכלל דין זה

הי"ח ואפילו הושיט למעלה מי' וכו' נראה מלשון רבנו דכ"ש המושיט למטה מי' דחייב ועיין בתוספות דף ד' בד"ה אבל למעלה מי' שנסתפקו בזה אי יש חיובא במושיט למטה מי'. ועיין בתוספות ר"פ הזורק ד"ה כיצד וכו' שכתבו בשם הירושלמי דלמ"ד למטה מי' פליגי לא גרסינן כיצד אמנם בגוף הירושלמי ראיתי בהפך וה"ג בירושלמי ר"פ הזורק שמואל אמר ל"ש אלא למטה מי' אבל למעלה מי' אסור. מלתי' דר' אלעזר אמר אפילו למעלה מי' מותר דא"ר אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע ועגלות לאו למעלה מי' אינון. אית דתני כיצד ואית דלא תני כיצד על דעתי' דר"א אית כאן כיצד ע"ד דשמואל לית כאן כיצד ע"כ והגאון מהר"ד הגיה לשון הירושלמי ע"פ דברי התוספות וגריס שמואל אמר ל"ש אלא למטה מי' אבל למעלה מי' מותר פי' אדר"ע קאי דטעמי' דר"ע משום דקלוטה כמי שהונחה דמי אבל דכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט. ובמלתי' דר"א הגיה אפילו למעלה מי' אסור לר"ע משום דיליף זורק ממושיט ומש"ה ע"ד דשמואל לית כאן כיצד דלא קאי אדלעיל מיני' סיומא דמלתא דרבנן דבגזוטראות למעלה מי' אפילו ר"ע מודה דזורק פטור (ועוד גרסינן התם בירושלמי עלי' דבבא דזו כנגד זו המושיט והזורק מזו לזו פטור רב אמר לית כאן פטור אלא מותר על דעתי' דרב למעלה מי' מותר ע"ד דשמואל למעלה מי' אסור ע"כ ע"ש שהגיה. ולדעתי הפשט פשוט דע"ד דשמואל דס"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מתלת הילכך למעלה מי' נמי פטור אבל אסור) ולכאורה יש לקיים גירסת הירושלמי ואדרבנן קאי דשמואל קאמר ל"ש אלא למטה מי' הוא דפטרי רבנן משום דס"ל דמושיט למטה מי' פטור אבל למעלה מי' ד"ה חייב דילפינן זורק ממושיט וטעמי' דר"ע דמחייב אף למטה מי' משום דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי ולפ"ז דברי שמואל הם ממש כפי' קושיית התוס' בד"ה אבל למעלה מי' הנ"ל ור"א אמר אפילו למעלה מי' פטרי רבנן מדקאמר ר"א מעגלות למד ר"ע מכלל דרבנן לא ילפי זורק ממושיט אבל למטה מי' אפשר דכ"ע קלוטה כמי שהונחה דמי. ולפ"ז היינו דמסיק דשמואל לא תני כיצד דתנא דסיפא דמחלק בין מושיט לזורק דלא כר"ע ודלא כרבנן כמ"ש התוספות בד"ה אבל וכו' הנ"ל (משא"כ אליבא דרבה דס"ל למטה מי' פליגי אבל למעלה מי' ד"ה פטור דלא ילפינן זורק ממושיט א"כ שפיר י"ל דמושיט למטה מי' חייב וגרסינן כיצד וגזוזטראות דמתניתין היינו למטה מי' דשפיר ילפינן למטה מי' מעגלות דרך כ"ש) אמנם מה דמסיים ועגלות לאו למעלה מי' אינון משמע דרוצה להוכיח דר"ע מחייב בזורק למעלה מי' וע"כ צריך להגיה דברי הירושלמי