מרכבת המשנה (חעלמא) - א קח

אפילו רץ בה פטור אבל אסור אלא דאיירי רבנו במי שהיתה חבילתו על כתפו שהטעינו חברו בשעת הילוכו דלא קעביד הנטען עקירה ובהכי ניחא סיום דברי רבנו לפיכך וכו' והא דכ' רבנו אינו חייב עד שיעמוד ר"ל עד שיעמוד ויחזור ויעקור ויניח עיין לעיל ה"ח ועיין מ"ש לקמן הי"ב

ה"י פחות מד"א ועמד וכו' כאן מבואר בהדיא בדברי רבנו דטלטול פחות פחות מד"א אסור דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור עיין לעיל פ"יב ה"טז

הי"ב וכן העוקר חפץ וכו' עיין בלח"מ ונראה מדבריו דבהניחו כשהוא עומד ונטלו ממנו כשהוא עומד כ"ש דפטור אבל אסור המטעין וזה אינו דאז בודאי הנטען גרידא חייב והמטעין פטור מכלום דאין זה חשיב עקירה מה שעוקר החפץ מעג"ק ומניחו ע"ג אדם העומד באותו הרשות ולא דמי לידו דהיכא דפשט העני ידו לפנים ונתן ב"ה לתוכה עקר ב"ה החפץ מעג"ק ר"הי והניח בתוך ידו של עני שאינו חשוב לא רה"י ולא רה"ר והואיל שכוונת ב"ה שיגמור העני המלאכה אסור. וכן המטעין את חברו בשעת הילוכו דקעביד המטעין עקירה מעג"ק ר"הי והניחו ע"ג אדם דנייד חשיב עקירה שעקרו מע"ג מקום מנוחה ונתנו ע"ג דבר המהלך. משא"כ העוקר מע"ג קרקע ר"ה והניחו ע"ג אדם העומד בר"ה לא חשיב עקירה אפילו אם בדעתו שיוציא הנטען החפץ לר"הי ופטור המטעין מכלום דכה"ג נמי בידו של עני למטה מג' העני גרידא חייב וב"ה פטור מכלום שהרי ב"ה עקרו מרה"י והניחו בר"הי תדע דאי ס"ד דאף בכה"ג נמי ב"ה פטור אבל אסור א"כ משכחת לי' במתני' דריש מכילתין עוד ארבע חלוקות שיהי' אחד מהן חייב והשני פטור אבל אסור והילכך לא משכחת לי' שיהי' המטעין פטור אבל אסור אלא בהטעינו כשהוא מהלך דאז חשיב עקירה מה שעוקרו מע"ג קרקע מקום מנוחה ונתנו ע"ג אדם המהלך ומתכוון שיוציאנו חוץ לד"א דכה"ג נמי במתניתין דהב"ה נותן לתוך ידו של עני ומתכוון שיוציאנו העני לחוץ חשיב עקירה אע"ג דכ"ז שלא הוציא העני את ידו לא קעביד ב"ה מידי בעוד היד בר"הי ה"נ אע"ג דכ"ז שלא הלך הנטען ד"א לא קעביד המטעין מידי מ"מ חשיב עקירה הואיל שעקר מע"ג קרקע ונתכוון שיוציאנו חוץ לד"א. גם נראה מדברי הלח"מ דהנטען פטור מכלום וכ"כ הרב ר' דוד ערמאה דהנטען אינו עושה שום דבר ואינו עושה איסור כלל ע"ש. ולא נהירא עיין לעיל ה"ט דמבואר דדוקא רץ בה הוא דפטור מכלום אבל במהלך במשא שעליו ד"א בר"ה אסור גזירה שמא יעקור ויניח דודאי כל מלאכת הוצאה יש לה שלשה חלקים. העקירה. וההוצאה מרשות לרשות או ההעברה ד"א בר"ה. וההנחה. ואינו חייב עד שיעשה שלשתן הילכך בנדון דידן פטור המטעין אע"ג דקעביד עקירה והנחה הואיל ולא עשה ההעברה שבינתים וכן כשעושה עקירה והעברה ואינו עושה הנחה כנ"ל ה"ח או דלא עביד עקירה שהטעינו חברו כשהוא מהלך אע"ג דעביד העברה והנחה פטור אבל אסור מדבריהם אפילו עקירה גרידא כמו נתן ב"ה לתוך ידו של עני הפשוטה לרה"י וכן באינך גרידא דכל חלק מהן אסור משום גזרה שמא יעקור ויוציא ויניח אלא דברץ בה דאיכא הכירא לא גזרינן שמא יעקור ויניח. והא דכ' רבנו שהרי יש כאן עקירה בלא הנחה אע"ג דהמטעין קעביד נמי הנחה חוץ לד"א מ"מ אינו לוקה מכות מרדות על ההנחה דכל שבגופו חייב חטאת הוא דבחברו פטור אבל אסור משא"כ הנחה זו שאפילו עשאה הנטען בידים או שעמד לפוש נמי פטור כיון שהטעינו חברו הילכך פטור הפורק מכלום ואינו לוקה מכות מרדות אלא על העקירה דקאתי לידי חיוב. וכ"ז דוקא בחברו משא"כ בבהמה כה"ג מותר לכתחלה כדלקמן פ"ך דבמחמר דקיל לא גזרו רבנן בכה"ג וכיון דהבהמה איננה עושה לא עקירה ולא הנחה ומה שפורק אדם מעליה לא חשיב הנחה כיון שלא עקרה הבהמה וגם עקירה של האדם להטעינה בשעה שמהלכת הוא אדעתי' דהכי שיפרוק מעלי' קודם שתעמוד הילכך שרי. ונראה מדעת רבנו לקמן דבעינן פריקה וטעינה בשעת הילוכה ובחדא מינייהו לא סגי משום דחיישינן שמא כשיטעין אותה תעמוד קצת זמן ולאו אדעתי' או איפכא. וכל זה פשוט וברור דעיקר המלאכה נקראת ההעברה כל שהיא נעשית ע"י בהמה שרי משא"כ שיטלטל אדם לאחר שיעקור מהבהמה בעודה מהלכת אע"ג דלא עביד עקירה אסור ואפילו יחזור ויניח ע"ג בהמה כשהיא מהלכת ועיין לקמן פ"ך

הי"ג קלטו אחר בידו עיין בלח"מ ולא נהירא והעיקר בכוונת רבנו דאפילו אדם העומד במקומו כל שהי' החפץ הולך ח' אמות וקלטו אחר בסוף שש ה"ל הנחה שלא נתכוון לה אם לא היכא שנתכוון שיקלטנו אחר דאז אע"ג שלא היתה יד הקולט פשוטה בשעת עקירה ונמצא אותו המקום שנח בו הי' בשעת עקירה אויר בעלמא מ"מ מחשבתו משוי' לי' מקום ולפ"ז שייך מחשבתו משוה לי' מקום אף בקלטה אחר ומ"ש רש"י ז"ל נעקר ממקומו ה"ה בעקר ידו וקלטה. אבל לקמן הט"ו איירי בידו של חברו פשוטה בשעת עקירה הילכך אע"ג דלא אחשבי' לידו ואפילו נתכוון לזרוק שמנה וזרק ד' נמי חייב שהרי היתה ראוי' לנוח בשעת עקירה במקום שנחה דהיינו בידו הפשוטה ועיין לקמן הט"ו

הי"ד הזורק חפץ וכו' עיין בלח"מ ולפמ"ש לעיל ה"ו לק"מ דדוקא ההנקה שאינו עושה בידים לא חשיבא הואיל ואגדו בידו משא"כ העקירה שעושאה בידים כמו במעביר חשיבא עקירה ועיין פ"ב מה' שגגות ה"א שהקשה שם הלח"מ אמאי השמיט רבנו דין תחלתן וסופן שגגה דזורק דהוה רבותא ואשתמיטתי' מ"ש רבנו פ"ו מה' שגגות ה"ח דמבואר שם דה"ה זורק וגם מבואר שם דסתם לשון המוציא משמעותו מעביר או זורק ואעפ"י שבארנו לעיל הי"ב דיש ג' חלקים להוצאה אפ"ה היכא שתחלתו וסופו שוגג חייב אעפ"י שההעבר' שבאמצע היתה במזיד כיון שהי' שוגג בשעת התחלה ובסופה דהיינו בשעת עקירה והנחה וגם העביר ד"א בשוגג כמבואר פ"ו מה' שגגות ה"ח ע"ש: