מרכבת המשנה (חעלמא) - א קז

ור' יהודא סבר דכל זמן שלא יצא הרוק מפיו לא חשיב משקה ור' יוסי מטמא בהיפך וכו' שנעקר הרוק ומטהר בלא היפך דכל זמן שלא נעקר לא חשיב משקה עכ"ל ומתורץ קושיי' המהרש"א. והא דהחליפו דר' יוסי בדר' יהודא ולא החליפו דר"מ בדר' יהודא ור' יוסי כדקאי קאי ומטהר נראה משום דמלתא דר' יוסי בל"ז בעי היפוך דבסיפא דהך מתניתין תנן הי' פונדיון לתוך פיו ר' יוסי אומר אם לצמאו טמא ופי' הר"ש מתוך שהפונדיון וכו' ורוק הבא מפונדיון חשיב משקה ע"כ. ואי ס"ד דר' יוסי מטהר אפילו היפך בה הא ודאי דלא עדיף רוק הבא מפונדיון מהיפך בה. ולפי מה דס"ד מעיקרא דר' יהודא מחלק בין היפך בה וכו' ס"ד להגיה בסיפא ר' יהודא אמר אם לצמאו טמא דה"ל הגהה אחת אך מחמת קושי' דר' יהודא אדר' יהודא צריך להגיה שתי הגהות ולהחליף דר' יהודא בדר' יוסי משא"כ אלו הי' מהפך דר"מ בדר' יהודא צריך להגיה שלש הגהות דהיינו להגיה עוד בסיפא רמ"א אם לצמאו טמא. גם מה שרצה המהרש"א להעמיס בכוונת הרמב"ם והרע"ב בפי' המשנה דמסכת ערובין דאין הלכה כר"י בלא היפך בה הוא דחוק מאד וגם לא יתכן דא"כ למה השמיט כאן רבנו דין היכא שנתלש הרוק שבפיו והיפך בה דלא יהלך ד"א אלא ודאי הכוונה מפולשת בדבריהם דרבא יהודא לא קאסר אלא בהיפך בה מיהו רבנן פליגי עלי' דאפילו בהיפך בה נמי שרי והלכתא כוותייהו. ואע"ג דרבנו פסק פ"טו מה"טא ה"ז מי שהי' אוכל תרומה בידים טמאות כגון דבלה שלא הוכשרה וכו' אם היפך וכו' שהרי נטמא ביד מפני שעקרו. ואם לא היפך טהורה שהמשקה שבפיו קודם שיהפכנו או ימוצצנו להוציאו דומה למים שלא נתלשו אלא הן עדיין בקרקע שאין מתטמאין ואין מטמאין אלא ברצון כמ"ש וזה אין רצונו אלא ליטול הצרור ע"כ. פי' לדבריו שאין הרוק מקבל טומאה מן היד שלא ברצון אבל כשהרוק כעקור ומקבל טומאה שלא ברצון מטמא ומכשיר הרוק את הדבלה אפילו שלא ברצון אלמא דבהיפך חשוב כעקור לענין טומאה. אפ"ה פסק רבנו לענין שבת כרבנן דר' יהודא דאע"ג דחשוב כעקור לענין טומאה לא חשיב כעקור לענין שבת דהיפוך הרוק ממקום למקום ועודנו בתוך פיו לא חשיב עקירה מע"ג מקום ד' אלא בשעת פליטתו הוא דחשיב עקירה תדע מדקבעי רבא בהוא ברה"י ופי אמה בר"ה ובעיא זו ה"ה בהוא בר"הי ופיו בר"ה לענין רקיקה כמ"ש בטא"ח סי' ש"ן ע"ש אלמא דבמהלך מרשות לרשות ורוקק ברה"י בזמן שכלו ברה"י פטור דלא אמרינן מחשבתו משוה לי' מקום אלא בשעת פליטה ועיין בתוספות ערובין דף כ' בד"ה לא יעמוד וכו' מבואר דלענין שבת כ"ז שהמשקה בפיו בטלה אלא דבגמרא מקשה לר' יהודא בדרך כ"ש דכיון דלענין שבת חשוב כעקור כ"ש לענין טומאה. וכפי הנראה מלשון רבנו בפי' המשנה דלא גריס בסוגיין אע"ג דלא היפך בה ומפרש מתניתין דוקא בהיפך בה דכן משמעות לשון משנתלש רוקו וכו' וגריס נמי והתנן ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר ור' יוסי אומר היפך בה וכו' כפי הגרסא דמתניתין דכלים. ומשני מוחלפת השיטה וגרסינן ר' יוסי מטהר ור' יהודה אומר היפך בה וכו' (ואפ"ה פסק כר' יהודא לענין טומאה לגבי' ר' יוסי עיין בת"יט משום דהלכה כדברי המכריע ולפ"ז סובר רבנו דכה"ג לא חשיב הכרעה שלישית אלא הכרעת דור שלישי עיין בראב"ן ובערוך ובתוספות פסחים) ואף אי גרסינן אע"ג דלא היפך בה י"ל דלרווחא דמלתא פריך דהכא אוסר בלא היפך ולענין טומאה מטהר אפילו היפך בה. ומשני מוחלפת השיטה ומתניתין נמי דוקא בהיפך בה אמנם אף לפי גירסת רש"י ופירושו ניחא דפי' מוחלפת השיטה חזר בו ר' יהודא וא"כ לאחר חזרה סבר ר' יהודא דלא אסור לענין שבת אא"כ היפך בה ואנן קיי"ל כרבנן דלענין שבת אפילו היפך בה לא חשיב עקירה

ה"ו בתוך ג' סמוך לארץ וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך ומה שהקשה הרמ"ך מדלא פריך רבא לר' אבהו מידי אלא איכפל תנא וכו' אין זה קושיא דכיון דר' אבהו ע"כ ס"ל אגד יד שמי' אגד וכמ"ש התוספות האיך יסתור רבא דבריו אליבי' סברא דנפשי' ותו דאפשר דהקשה רבא לר' אבהו מקמי' דקם בשיטתי' דאביי. גם מה שהקשה מהך דלכתא ומיתנא פטור לק"מ דאין לדמות מעביר לזורק דבזורק דה"ל הנחה ממילא בעינן הנחה מעלייתא שלא יהי' בידו לאהדורי משא"כ במעביר דכל מעביר אפשר להדורי ואפ"ה חייב הואיל שעושה הנקה בידים ואין מקום כלל למה שהביא סיוע לדעת הראב"ד מהא דאמר רבא תוך ג' בעינן הנחה ע"ג משהו דאשתמיטתי' דבפ' המוציא ד"פ מבואר בהדיא דבמעביר לא בעינן הנחה ע"ג משהו והיינו משום שעושה הנחה בידים עיין לקמן הי"ו. והא דקיי"ל ידו בתר גופו גריר היינו למעלה מג' אבל למטה מג' אדרבה מתורת לבוד חשיב כמונח כמ"ש התוספות ד"ה התם וכו' בשם ר"י ועיין פט"ו ה"א

ה"ח לפיכך אם יצא וכו' עיין בלח"מ שהאריך. אמנם פשוט דרש"י מפרש מלתי' דר' אילעאי בטעון מבע"י ואינו חייב עד שיעמוד ויחזור ויעקור ויניח כמפורש בלשון רש"י ז"ל ורבנו מפרש בהי' טעון ברשות זה ונתכוון להוציא לרשות שני' ואינו חייב עד שיעמוד לפוש ברשות שני' דוקא שהיתה העקירה משעה ראשונה לכוונה זו לעמוד ברשות שני' משא"כ אם עמד ברשות ראשונה לאחר שיצא ונכנס כמה פעמים ונמלך להניח ברשות ראשונה פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך והיינו דקאמר בגמרא מאי קמ"ל וכו' הא אמרה ר"י חדא זימנא וכו' דודאי בלא עמד לפוש כלל פשיטא דפטור דאין כאן הנחה אלא ע"כ קמ"ל ר' יוחנן דאפילו עמד ברשות הראשון פטור עד שיעמוד ברשות שני' והא נמי אמרה ר"י חדא זימנא ועיין לקמן הי"ב

ה"ט ה"ז כעוקר ומניח וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך וכוונת הרמ"ך להשיג על לשון רבנו ה"ז כעוקר ומניח דהל"ל גזרה שמא יעקור ויניח ובחנם תמה עליו הכ"מ אמנם במ"ש הלח"מ יש יישוב לקושיי' הרמ"ך. גם מ"ש הלח"מ דאיירי רבנו במי שהיתה חבילתו על כתפו מע"ש ברור הוא דע"כ לא איירי רבנו בעקר בעצמו בשבת דא"כ **(דרבי.)**