מרכבת המשנה (חעלמא) - א קה

שיש לו ד"א נמצא כל מי שזוכה בהן מותר לו לטלטלם בתוך ד"א שלו (ובהכי ניחא קושיי' הלח"מ דאע"ג דהראב"ד פסק כריב"ן דחפצי הפקר קונה שביתה אפ"ה לא השיג כאן כיון דכ"א מהן מטלטל פחות מד"א לי' בי' משום תחומין אלא דמפרש מלתא דר' יהודה דמתיר שלא במקום הדחק בי"ט וקמטלטל טובא) איברא אם נאמר דדין פירות שיצאו חוץ לתחום שאין להם ד"א דדוקא אדם הוא דאית לי' כשיעור תחתיו ע"כ צריך לפרש דברי רבנו בחפצי הפקר שלא נתכוון שום א' מהם לזכות בו. ומה שהקשה הלח"מ יש ליישב דכוונת ה"ה שכן דעת הראב"ד לפסוק כר' יהודה בשעת הדחק דאין הלכה כר"י בן נורי בשעת הדחק עיין לקמן פ"ה מה' י"ט ה"י שתמה שם ה"ה על הראב"ד דאשתמיטתי' גמרא ערוכה דאין הלכה כריב"ן לחומרא אמנם לדעתי פשוט דהראב"ד איננו מפ' כפרש"י דלחומרא היינו בחפצי הפקר דאין זה חומרא דאע"ג דהוה חומרא לזוכה בהן הוה קולא לאותן שהן בתוך התחום של מקום שביתת החפצי הפקר אלא ה"ק דאי אשמועינן הלכה כריב"ן ה"א בין לקולא בין לחומרא דבכ"מ שנחלקו בערובין הלכתא כריב"ן אפילו היכא דמחמיר ריב"ן קמ"ל הלכה כדברי המקיל ונסתייע הראב"ד מדברי בה"ג דהשמיט פלוגתא דר"נ ור"ש (ודלא כמו שהבין ה"ה דנתכוון הראב"ד להלכות הרי"ף ותמה עלי' דאשתמיטתי' דברי הרי"ף בפ' מי שהוציאוהו אלא נתכוון לה"ג וכן תראה בה"ג פ"ק דערובין דפסק בדין ישן בדרך כריב"ן ולא הזכיר דדוקא לקולא) וגם השמיט מתני' דכרגלי הממלא ע"ש. ולפ"ז בנדון זה דה"ל שעת הדחק אין הלכה כאמרו לו דס"ל כרי"בן משום דה"ל חומרא והלכה כר"י דמקיל בשעת הדחק

הי"ח הואיל ויש לו לאדם וכו' עיין בלח"מ ובחנם נכנס בדחוקי' ועשה חלוקה שלישי' והאמת דכל שיש ביניהם ד"א מקרי יתר מד"א שהרי כבר יצא החפץ חוץ לד"א וכן מתפרש פשטות לשון ה"ה דכל שיש בין שני המקומות ד"א מכוון הרי יצא חוץ למקומו אלא דמ"ש ה"ה וחכמים התירו ד"א בלבד ר"ל לטלטל בתוך הד"א בלבד (ועמ"ש לעיל הט"ו אבל העיקר דכל שיש בין התחלת מקום הראשון להתחלת מקום השני ד"א נמי חייב אלא שרבנו גורס כגי' השאלתות ובה"ג כנ"ל) תדע דאי ס"ד דיש כאן ג' חלוקות האיך כתב רבנו לקמן הי"ט הי' ביניהם עד ד"א מותר יתר מד"א אסור קשיין אהדדי א"ו שאין כאן אלא ב' חלוקות דכל שיש ביניהם ד' מקרי יתר מד'

הי"ט נמצא כאן ג' מדות עיין בהשגות ועיין בכ"מ בשם הרמ"ך. ואנכי המצאתי ציור אחד להסביר הטעם למה ליכא למגזר בפחות מד"א וגזרינן ביתר מד"א אטו ה"א וג' חומשין דודאי ד"ת אנו נותנין לו ד"א מרובעות כמו טבלא מרובעת לאיזה רוח שירצה ונמצא משתכר הזוית ויש לו באלכסון הי"א וג' חומשין אבל ביושר הריבוע אין לו אלא ד"א גרידא שהרי אין אנו נותנים לו ה"א וג' חומשין בעיגול אלא ד"א מרובעות. והא דקאמר רב אחא דאין המעביר חייב עד שיעביר הן ואלכסונן היינו במעביר רק העברה אחת כמו בציור שלפנינו שעשינו במחוגה חצי עיגול ד"ב"ט"ר"ו" על מרכז אחד ורוחב צעדי המחוגה ה"א וג' חומשין עד $ציור בספר$ שיהי' קו דא"ו י"א אמות וחומש. ונניח שהאדם עומד על נקודת א' המרכז הילכך במעביר העברה אחת מנקודת א' עד נקודת ט' אנו נותנים לו מרובע אזט"ח. ואם מעביר העברה אחת מנקודת א' עד נקודת ב' נותני' לו מרובע אגב"מ. ואם מעביר מנקודת א' עד נקודת ד' אנו נותנים לו מרובע אשד"ז. וכן פשוט למבין שכל שמעביר העברה אחת מן המרכז א' עד קו העגולה יהי' לאיזה נקודה שיהי' אנו נותנים לו מרובע שיהי' קו ההעברה אלכסון מרובע ד' על ד' כיון שהברירה בידו לברור לו מרובע לאיזה רוח שירצה ולהטות המרובע לפאות העולם כאות נפשו דרך ראש תור מש"ה לא משכחת לי' חיוב בהעברה אחת אם לא שיעבור יותר מה"א וג' חומשין. ופשוט הוא שאלו הי' מצויין לפניו המרובע שבירר לו (כדרך ציון התחומין) הי' מותר לו לטלטל בכל המרובע הלוך ושוב כל היום כלו כמו למשל אם העביר החפץ מנקודת א' לנקודת ב' (שבהעברה זו בירר לו מרובע א"ג ב"מ כמ"ש) מותר לו לטלטל החפץ מנקודת ב' לנקודת ג' ומנקודת ג' לנקודת מ' באלכסון (שהוא ג"כ ה"א וג' חומשין) ומשם לנקודת א' וכן כל היום כלו הלוך ושוב כמו שירצה בכל השטח אגב"מ דהנך ד"א כרה"י הן. אמנם לפי שהאדם העומד בבקעה ובר"ה איננו יכול לכוון הרוחות וכשרוצה לילך למזרח שהוא בציור שלפנינו קו א"ט הוא טועה והולך באלכסון קו א"ב לימין או קו א"ר לשמאל כי כל משלש בא"ר הוא מזרח (וכל משלש בא"ס דרום וכל משלש סא"ל מערב וכל משלש לא"ר צפון) הילכך גזרו חז"ל שלא יטלטל יותר מד"א דאל"כ נפיק חורבה מיני' שאם למשל יטלטל קו א"ט שבירר לו בזה מרובע אזט"ח וכל זמן שלא יעמוד לפוש אסור לו להוציא החפץ אפילו משהו חוץ למרובע אזט"ח וכיון דעביד למטעי בין קו א"ט לקו א"ב כמ"ש חיישינן שמא יטלטל בשטח בז"ט חוץ למרובע דרך הולכה