מרכבת המשנה (חעלמא) - א קד

לחומרא וזו שעל קרן מזרחית צפונית היתרה חצי אצבע אמתית וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתרה על של משה אצבע היא שוחקת והיתה האמתית משמשת היכא דשייך קולא וחומרא וא"כ שוחקת עודפת על העוצבת אצבע. ותו דמאי פריך בעל הש"ס ותרתי ל"ל ומשני חד לכספא ודהבא וחד לבניינא דה"ל לתרץ דזו שעל קרן מזרחית צפונית היתה אמה שוחקת למדוד בו לחומרא וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתה שיחזירו האומנין עלי' שלא יבאו לידי מעילה דליכא למימר דהוקשה לו דל"ל זו שעל קרן מזרחית דרומית דה"ל להאומנין להחזיר על זו היתרה חצי אצבע דא"כ לפי מאי דמשני דאותה היתרה אצבע היתה לבניינא שאינו דבר יקר והחמירו על האומנין להחזיר עלי' הו' מצי לשנויי דהחמירו אף לכספא ודהבא להחזיר על אותה היתרה אצבע ואותה היתרה חצי אצבע היתה לצורך מדידת אמה שוחקת לחומרא. וראיתי לרבנו פ"ח מה' מעילה ה"ה שכ' כשפוסקין עם האומנין לבנות וכו' פוסקין עמהן וכו' באמה בת כ' אצבעות וכו' ומחשבין להם באמה גדולה בת כ"ד אצבעות כדי שלא יבאו לידי מעילה מפני שאין מדקדקין במשיחה וכ' הכ"מ ובגמרא אמרו חד לכספא ודהבא ויש לתמוה על רבנו שהשמיטו ע"כ. משמע מלשונו דמהך דחד לבניינא ניחא לי' להכ"מ שהזכירו רבנו והדברים תמוהים דהא לפי פרש"י היו נותנין לאומנין באמה בת כ"ד אצבעות ומחזירין באמה בת כ"ה אצבעות אלא שנראה בעליל דרבנו מפרש הא דקאמר במשנה ולמה היתה א' גדולה וא' קטנה קאי על אמה בת ה"ט ובת ו"ט דעלמא (דדחיקא לי' לפרש אחת קטנה על אותה של משה) ולא היו האומנין מחזירין כלל על אמות של שושן הבירה. ולפ"ז הא דפריך בגמרא ותרתי ל"ל הוקשה לי' דתרווייהו אמות דשושן ל"ל. ומשני חד לכספא ודהבא וחד לבניינא פירוש שהרי שהקדיש כך וכך אמות כספא ודהבא היו מודדין על זו היתרה חצי אצבע והמקדיש לבניינא היו מודדין על זו היתרה אצבע והטעם דבהקדש ונדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובאותו זמן היתה אמה הנהוגה יתרה על של משה אצבע לבניינא שמודדין בהרווחה וחצי אצבע לכספא ודהבא שמצמצמין בהן ומש"ה השמיט רבנו תרווייהו אמות דשושן הבירה משום שהכל לפי הזמן והמקום אזלינן בתר לשון הנודר ולפ"ז שפיר מדקדק הרשב"א דכיון דבין הך דכספא ודהבא שמודדין העולם עצבות לבין הך דבניינא שמודדין שוחקות איכא חצי אצבע אלמא דשוחקת יתירה על העוצבת חצי אצבע אבל אמה של משה ודאי היתה אמיתית של תורה: ויש להמתיק פי' רבנו דלפרש"י דהיו מחזירין האומנין באמה של שושן מה הועילו חכמים בתקנתם דאכתי כיון שידעו האומני' שיחזירו במדה גדולה יוסיפו על שכרם ביוקר משא"כ לדרך הרמב"ם שהיו פוסקין באמה בת ה"ט בהכרח לא יהיו מייקרי' שכר אומנתם כשיעור אמה בת ו"ט דאז הוה בכדי אונאה וכה"ג הארכתי במקום אחר בטעם הבעלי' מוסיפים חומש ועיין פ"ד מה' תמורה הי"ג

הי"ו ובלבד שלא יוציא וכו' פי' אפילו לא יטלטל ד"א בב"א דטלטול פחות פחות מד"א אסור כנ"ל הט"ו ע"ש

הי"ז ואע"פ שהחפץ הולך כמה מילין עיין בהשגות. ועיין במ"מ ואין דבריו מספיקין דנהי אם נפרש דברי רבנו מותר לאדם לעקור חפץ בר"ה בחפץ של הפקר דסמך רבנו על מ"ש בה' י"ט מ"מ מ"ש רבנו ואע"פ שהחפץ הולך כמה מילין לא יתכן בשום פנים ובמתניתין קתני ואפילו חוץ לתחום וכמ"ש התוספות בד"ה הכא חבית דהפקר דפי' אף חוץ לתחום דקאר"י היינו ממקום שביתת המים אבל חוץ לתחום של האדם הזוכה בו בראשונה לא ע"ש דא"כ לא משכחת לי' שיהי' החפץ הולך ב' מילין וכ"ש כמה מילין אם לא היכא שלא נתכוון לזכות בו לא לעצמו ולא לאחרים כמסקנת התוספות וכה"ג ה"ל לרבנו לבאר ולא לסתום. ואף לפי שיטת רש"י במסכת ביצה דל"ט ד"ה הרי הן כרגלי כל אדם ועיין בתוספות ערובין דמ"ה ע"ב ד"ה בי"ט ושם דמ"ו ע"א ד"ה נהרות) שכן נראה בלשון רבנו פ"ה מהי"ט שכ' גבי נהרות המושכין לשון כרגלי כל אדם וגבי חפצי הפקר לשון כרגלי מי שזוכה בהן וכן גבי בור של עולי רגלי' לשון כרגלי הממלא אלמא דמפרש כפרש"י ז"ל דיש הבדל בין לשון כרגלי כל אדם ובין לשון כרגלי הממלא) היינו דוקא במידי דניידי כגון מים שנתמלאו בשבת מנהרות המושכין הוא דמשכחת לי' שילכו כמה מילין אבל לשון חפץ שכתב רבנו דלא הוה מידי דנייד ודאי דהוה כרגלי הזוכה בהן והאיך אפש' שילך כמה מילין אם לא היכא דלא נתכוון שום א' מהן לזכות בו וה"ל לרבנו לבאר. ואין לומר דאיירי בחפץ של הפקר וכגון שכל א' נותנו לחברו במתנה דה"ל בכל פעם כרגלי מי שזוכה בהן דהא בהדיא פסק רבנו פ"ה מהי"ט הי"ד כרגלי הממלא עיין שם במ"מ שכ' דרבנו פסק כר"נ ולא נהירא אלא דודאי רבנו פסק כר"ש דהלכתא כוותי' באיסורא אלא דרבנו מפרש כפי פי' ר"ת בתוספות ביצה דל"ט ע"ב בד"ה הכא ע"ש דר' ששת ס"ל דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו ומ"מ כיון דמכחו בא הקנין ה"ל כרגלי הממלא ומכ"ש בנדון דידן אחרי שכבר זכה בו הזוכה הראשון אע"פ שנתנו במתנה לחברו ה"ל כרגלי הזוכה הראשון. ואף לדרך ה"ה דפ' רבנו כר"נ מוכח מיהות מפלוגתא דר"נ ור"ש דמי שזכה בחפץ הפקר ונתנו לחברו דה"ל כרגלי הזוכה הראשון. ועם היות שראיתי לרבנו בפי' המשנה פ' בתרא דערובין דמוקי מלתא דר"י בחפצי הפקר וכמ"ש ה"ה מ"מ לפמ"ש לעיל הט"ו ביישוב השגת הראב"ד הזאת דרבנו ס"ל דטלטול פחות פחות מד"א אסור שלא במקום הדחק אלא דאיירי רבנו כשנותנו הראשון לשני שלא על דעת שיתננו השני לשלישי דה"ל טלטול פחות מד"א דשרי ולהכי שינה רבנו לשון המשנה ולא כתב וחברו לחברו אלא כתב וכן חברו לחברו. לפ"ז י"ל דר' יהודה ע"כ איירי בשעת הדחק) וכן משמע בירושלמי דערובין דמוקים מתניתין בתינוק של סכנה) במתכוון הראשון להעביר החפץ טובא (א"נ בי"ט ומוליכו אותר מד"א) להכי צריך לאוקי' בחפצי הפקר. משא"כ לדרך רבנו בלא מתכוון כ"א מהן אלא ליתננו במתנה לחברו שפיר מתוקמו דבריו אפילו בחפץ דלאו הפקר שנתנו במתנה א' לחברו ואפ"ה הולך כמה מילין כיון דכל א' מהן מטלטלו בתוך ד"א דלא גרע פירות היוצאין חוץ לתחום מאדם היוצא חוץ לתחום