מרכבת המשנה (חעלמא) - א קג

ברשות עדיף מיציאה שלא לדעת דהיוצא שלא לדעת אין לו אלא ד"א והיוצא ברשות יש לו אלפים אמה ה"נ חזרה ברשות עדיפא מחזרה שלא לדעת ואע"ג דקיי"ל כנהרדעי דיש לו ברירה לחזור ברשות לתוך התחום וברירה זו חשיבא כחזרה לדעת מ"מ בחזרה דלאו ברשות לית לי' ברירה תדע דהך דנהרדעי חשיב ברשות מפני כבוד הבריות שהרי מותר למרחיק לפנות לחזור למקומו משא"כ ביצא שלא ברשות דכיון דכבוד הבריות דוחה לא תעשה שבתורה חשיב כיציאה ברשות. ועוד יש לחלק דבהך דנהרדעי כיון שבהכרח אנו מתירין לו להרחיק ואם לא נתיר לו לכנוס לתחום א"כ אחרי אשר יפנה ירשיע כשיחזור בהכרח למקומו באיסור כנ"ל הילכך מוטב שנתיר לו לחזור לתחומו ויקנה תחומו הראשון ושוב לא יבא לידי איסור בחזירתו משא"כ במי שיצא חוץ לתחום אמה אחת דבמה שאנו מפקיעי' הבחירה שלו לא יבא לידי איסור דהרי אותן ד"א של צד חוץ מותר לו להלך בהן ובזה מיושב יפה אף השגת הראב"ד שבפ' כ"ז הט"ו. גם נתקשה שם ה"ה במ"ש רבנו ואם כלתה מדתו במקצת העיר שהרי אפי' לתחלת העיר אינו מגיע (לשון הזה אינו מדוקדק בדברי ה"ה דודאי השובת בבקעה יש לו ד"א וחוץ לד"א אלפים וא"כ כלתה מדתו ג"א בתוך העיר) ועיין בכ"מ ודבריו תמוהים והפשט פשוט לדעתי דודאי כשמצייני' תחומי העיר מציינין באלפים אמות בינונית ואפילו אדם גדול שבעיר אסור לו להלך חוץ לציון התחום משום לא פלוג משא"כ זה ששבת בבקעה מהלך אלפים פסיעות לפי מצעדי גבר דודאי לא חמירי תחומין דרבנן מד"א דטלטול דאורייתא דמודדין באמה שלו ושפיר משכחת לי' שכלתה מדתו בתוך העיר ואפ"ה לא קנה שביתה עם אנשי העיר הואיל ששבת חוץ לציון משום לא פלוג ועיין עוד לקמן שיישבתי הלשון הזה באופן אחר שם במקומו. ואולם בפ"ו מה' ערובין הי"א פסק רבנו לענין קניית עירוב כר"א ע"ש בהשגות ובמ"מ ודברי ה"ה נכונים וכן מוכח מסוגי' דערובין דף נ"א ע"ב דמסיק אלא א"ר הונא ברי' דר' יהושע ל"ש אלא באילן שתחתיו ח"א אבל באילן שתחתיו ז"א הרי מקצת ביתו ניכר וכ"פ רבנו פ"ז מה' ערובין ה"ו וא"כ הרי שמתכוון לקנות שביתה באיזה מקום בהכרח צריך שיסיים ביתו ואי ס"ד דקניית עירוב ד"א לאיזה רוח שירצה ה"ל כמי שאומר הריני קונה שביתה בתוך ח"א דלא קנה והאיך יקנה לו העירוב אלא ודאי דהעירוב קונה לו ב"א לכל רוח דשפי' סיים מקומו. והראב"ד לשיטתו דמפרש הך דר"ה ברי' דר' יהושע באופן אחר עיין בהשגות פ"ז מה' ערובין ה"ה. ובזה נתבארו דברי רבנו מה שלכאורה נראה דפסק בחד דוכתא כרבנן כאן ובפכ"ז פסק כר"י ובפ"ו מה' ערובין כר"א והכל ניחא בס"ד:

ומ"ש רבנו שהוא כמדת אורך אדם וכו' עיין בכ"מ ואין דבריו נראין דלחייבו מיתה וחטאת אזלינן לקולא ולא לחומרא דהאיך נחייבהו מיתה וחטאת מספק. ואין לומר כפרש"י ופסק לקולא כר"מ דודאי הלכה כר"י לגבי' ר"מ בין לקולא ובין לחומרא. וכבר עלה בדעתי דרבנו מפ' א"ב ד"א מצומצמות דלר"י בעינן שיהי' פורתא טפי מד"א כדקאמר כדי שיטול מתחת מרגלותיו ויתן תחת מראשותיו דהיינו שפושט ידיו ח"א לכאן וחצי אמה לכאן ויש חלל מקום ד' בין תחלת מקום הראשון לסוף מקום השני וגם ר"י נמי מפרש פשטא דקרא אל יצא איש ממקומו כשיעור מקום פישוט ידיו ורגליו אלא דבעי שיהי' חלל ד'. ולר"מ אפילו כשנוטל מצד מרגלותיו ונותן תחת מראשותיו או מתחת מרגלותיו עד צד מראשותיו שיש בין סוף מקום החפץ הראשון עד סוף מקום השני ד"א נמי חייב ופסק רבנו כר"י כמשמעות לשונו לקמן הי"ט דבעינן חלל ה"א וג' חומשין. שוב מצאתי בשאלתות פ' בשלח דגריס א"ב ד"א מצומצמות של קדש דר"מ סבר כדי פישוט ידיו ורגליו אמה דידי' ור"י סבר באמה של קדש וקמייתי עלה מסקנא דרב משרשיא דבגדול באמה דידי' ובננס באמה של קדש ע"ש. נראה דמפרש דבעי מיני' מר"פ דהלכתא האיך והאיך סתם לן רבנו הקדוש. וכן גריס בה"ג ה' ערובין ובודאי זהו גרסת רבנו וכיון דהלכתא כר"מ בגדול כמסקנת הש"ס שפיר כ' רבנו שיעורא דפישוט ידיו ורגליו. וראיתי בס' נ"י שתמה על מ"ש רבנו לקמן הי"ט דחייב על שיעורא דה"א וג' חומשין בשוה והאיך נחייבהו על בציר משיעורא מיתה וחטאת כיון דלפי חכמי המדות שיעור האלכסון גדר ל"ב שהוא טפי וה"ל לרבנו לקרב החשבון לאידך גיסא שיהי' ה"א וב' שלישי' שמרובעו לב"א ותשיעי' ע"ש. ונ"ל לפמ"ש ה"ה לקמן ספי"ז בשם הרשב"א דאמה שוחקת יתירה על עצבה חצי אצבע ע"ש. ומה שאנו משערין בשוחק לחומרא ועוצב לחומרא לאו להרבות בשיעורי' אלא לפי שא"א לכוון הטפח האמתי אלא או לגמרי מרווח או לגמרי עוצב והטפח האמתי הוא אמצעי ביניהם נמצא הטפת שוחק עודף על טפח האמתי רבע אצבע לאמה. וכשאנו מודדין ה"א וג' חומשין שוחקות עולה נוסף על ה"א וג' חומשין אמתיות אצבע ורבע וג' חומשי רבע נמצא אורך הקו ה"א וג' חומשין אמה ואצבע וב' חומשי אצבע דהיינו ה"א וע"ט חלקי ק"כ מאמה. וכשתרבעהו ה' פעמים ה' יעלה כ"ה ה' פעמים ע"ט וע"ט פעמים ה' יעלה תש"צ חלקי ק"כ דהיינו ו"א וע' חלקי ק"כ. ע"ט קכיי"ן פ' ע"ט קכיי"ן עולה ו' אלפים רמ"א חלקי י"ד אלפים ת' וכשתחבר הכל יעלה ל"ב אמה ורמ"א חלקי י"ד אלפים ת' דהיינו חלק ס' בקירוב והוא קירוב דק מאד ולקולא. וכ"ש אם נאמר שהשוחק עודף על העוצב חצי אצבע עוצב ועל האמתי רבע אצבע עוצב שנמצא אורך הקו ה"א וג' חומשין אמתיים ואצבע וב' חומשין עוצבין שהם תרע"ב חלקי תפ"ה מאצבע אמתי שהם כ"ח חלקי תפ"ה מאמה אמתית נמצא אורך הקו ה"א ושי"ט חלקי תפ"ה אמתיים שמרובעו ל"ב אמה וב' אלפי' של"ו חלקי רל"ד אלפים רכ"ה דהיינו ל"ב אמה וחלק מאה בקירוב שהוא קירוב יותר דק מאד ולקולא. ואולם מוצא הדבר הזה דאמה שוחקת עודפת על העוצבת חצי אצבע הוא ממשנה פי"ז דכלים הובאה במס' מנחות דצ"ח ובבכורות דף מ' (ושם מפורש שחצי אצבע זה בגודל) ובפסחים דפ"ו וכמ"ש ה"ה. וקשה מנ"ל להרשב"א דהיינו שיעורא בין אמה שוחקת לאמה עוצבת דמפשטא דסוגי' נראה דאותן ב"א שבשושן הבירה היו כדי שיחזירו בהן האומנין ולא יבאו לידי מעילה. ותו דטפי ה"ל להרשב"א לומר דאותן ג"א היתה של משה עצבה