מרכבת המשנה (חעלמא) - א קב

ממקומו. ואח"כ קבעי רב הונא בגר שטבל בשבת ומדמה לי' לישן שלא קנה שביתה בין השמשות אלא דמספקא לי' אם נאמר כדברי ריב"ן בישן וקפשוט דהלכתא כריב"ן. ואחר כך קאמר דפשיטא לי' במי שישב מבע"י תוך תחומו של עיר דאם בירר לו מבע"י לקנות לו שביתה עם אנשי העיר דיכול לחזור בו מבע"י לקנות שביתה במקומו או איפכא וכן אם בירר לו משחשכה אחר בין השמשות יכול לחזור בו משחשכה אלא דבבירר לו מבע"י מבעיא לי' אם חוזר בו משחשכה וקפשיט לי' מפלוגתא דר"מ ור"י במי שאינו יודע אם הוא בתוך תחום העיר דה"ל כאלו בירר לו מבע"י לקנות שביתה במקומו ואליבא דר"י חוזר בו משחשכה ואליבא דר"מ לא יכנוס. ואח"כ קאמר דהא דאמר ר"י במשנתנו שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו לא קאי אמלתא דרבנן דריב"ן דלפי מה דמסיק לעיל דבין ישן ובין ישב ולא קנה לו שביתה דין א' להם וכיון דס"ל לר' יהודה יכנוס אע"ג שלא נתכוון לקנות שביתה בעיר ממילא קנה א"כ ה"ה לישן שקונה שביתה ולא ס"ל כריב"ן אלא ודאי דר' יהודה אמי שאין לו אלא ד"א דריש פרקין קאי וכדאמר ר' בון בריש פרקין עלה דמתניתין דמי שהוציאוהו הוא דקאמר ר' יהודה. מבואר מזה דאי ס"ד כדברי ה"ה דפלוגתא דר"י ורבנן לענין טלטול בעומד בר"ה לא הי' צריך לאוקים מלתא דר"י אהך דריש פרקין אלא הוא הדבר אשר דברתי דלענין טלטול לא שייך כלל ברירה דח"א כנ"ל ולא פליגי אלא לענין הילוך במי שאין לו אלא ד"א וזהו מה שרצינו לבאר ופסק כר"י לקמן פכ"ז הי"א לענין הילוך הואיל דסתם לן תנא כוותי' במי שיצא חוץ לתחום או מי שהחשיך דאפילו אמה אתת לא יכנוס דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם. וע"ש שתמה ה"ה דאמאי לא יכנוס כיון שיש ברירה בידו לברור לו ד"א לצד התחום ותירץ שכיון שזה מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו וכסברא זו כתב הר"ן וכבר העיד ה"ה בעצמו שזה דוחק. ותו דודאי ברירה דר"י לאו במחשבה תליא מלתא דמחשבה וכ"ש מעשה מוציא מידי מחשבה וכדקיי"ל בירר לו משחשכה חוזר בו משחשכה ואפילו כבר הלך ג"א לצד מזרח מותר לו לחזור ולהלך אמה א' לצד מערב אלא ברירה דר' יהודה היינו בפועל שאם כבר הלך ד"א לצד מזרח לא ילך לצד מערב ורבנן פליגי עלי' בהא וס"ל דיכול לחזור בו ומש"ה ס"ל להלך ח' נמי שרי. וטרם ניישב דברי רבנו נעורר במה שקשה לדרך הראב"ד דא"כ הרי שיצא חוץ לתחום אמה אחת יש לו ברירה או לחזור לתחומו או להרחיק עוד ד"א וכשמרחיק עוד ד"א ועומד שם הרי קונה ד"א חדשים ומותר לו להרחיק עוד ד"א וכן עד כמה מילין וכה"ג יהי' מותר לו לחזור למקומו לאט לאט מכח הבלעת תחומין דדין תחום העיר ודין ד"א שלו אחד הוא כמבואר פכ"ז הט"ו ובהשגות שם ע"ש. וכן בירושלמי דערובין ד"א שאמרו תחום הן או אינם תחום וכו' ע"ש. ונהי דאינו יכול להרחיק לכתחלה מ"מ אם כבר הרחיק לאט לאט וקנה בכל פעם ד"א חדשים יהי' מותר לו להלך למקומו מכח הבלעת תחומין. לכן נ"ל ליישב דודאי אם נפרש הא דתנן מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת ביוצא לדעת וכמו שפי' רש"י דלק"מ קושיי' הראב"ד מהך דנהרדעי (ועי' במלחמו' ה' ס"פ מי שהוציאוהו שנדחק ג"כ בקושי' זו ועיין בתוספות ערובין דף מ"ד ע"ב בד"ה ומר סבר שרצו לחלק מחמת קושי' זו דשאני הך דנהרדעי שצריך ליתן לו ארבע אמות חדשות ע"ש. ולדרך רבנו ודאי דליכא לחלק כה"ג דהא רבנו כ' בהדיא פכ"ז הט"ו שהוא מרחיק ונפנה וחוזר למקומו הרי שאין נותנין לו מקום חדש אלא חוזר למקומו ראשון והדברי' ברורי' בטעמן דכיון שמתירין לו להרחיק מפני כבוד הבריות עד מקום שיכלה הריח א"כ אחרי שנפנה צריך להרחיק נמי עד מקום כלות הריח לאיזה צד שיהי' ואמאי לא נתיר לו שישוב למקומו כיון דבל"ז צריך להרחיק ואינו מרבה בהילוך. ועיין בתוס' ערובין דמ"ד ע"א בד"ה או דלמ' וכו' ויש ליישב קושייתם לדרך רבנו דשאני מחיצה של בני אדם שהכניס' בהיתר גמו' ודרך כניסתו מסויימ' משא"כ במי שיצא חוץ לתחום דהכניס' תלוי' בברירתו וכמ"ש לקמן) ובודאי רש"י ז"ל נשמר מקושיי' התוספות בד"ה ומר סבר הנ"ל דרש"י ז"ל מחלק בין הך דנהרדעי שיצא ברשות וה"ה היוצא שלא לדעת הוא דאמרינן הבלעת תחומין מלתא הוא דכיון שחזירתו בהיתר מקרי יצא שלא לדעת וחזר שלא לדעת דלא הפסיד את מקומו משא"כ במי שיצא לדעת אמה אחת חוץ לתחום לא מהני הבלעת תחומין אלא שיהי' חשוב חזרה שלא לדעת ואכתי כיון שיצא לדעת הפסיד את מקומו כמבואר בר"פ מי שהוציאוהו ור"א דס"ל והוא באמצען ס"ל דמי שעומד על מצר התחום מותר לו לילך ב"א לצד חוץ לכתחלה ולא מקרי יציאה כלל והיינו טעמא דפלוגתא דת"ק ור"א אבל ביצא שלא לדעת אף ת"ק מודה דיכנס. ועל דרך זה יש לפרש נמי דעת רבנו התם פכ"ז הי"א דאיירי ביצא לדעת וכן משמע קצת מלשונו שכתב סתם מי שיצא חוץ לתחום ובה"יב שם כתב מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת ע"ש וא"כ כי היכי דטעמייהו דרבנן דר"א דבאמה אחת לא יכנוס משום דכיון שכשהוא עומד בסוף התחום אין לו בחירה לילך ד"א לאיזה צד שירצה דמקום שביתתו שבתוך העיר מבטל בחירתו (משא"כ לר"א דס"ל והוא באמצען ולאו בבחירתו תליא מלתא מותר לו לצאת ב"א חוץ לתחום כנ"ל) ה"נ נתנו לו חכמים ד"א לצד חוץ והפקיעו הבחירה שלו כדי שיהי' נקרא יציאה חוץ לתחום. וע"ש פכ"ז הט"ו בהשגות דלפמ"ש אה"נ דמודה רבנו להראב"ד ביוצא חוץ לתחום שלא לדעת אלא שאין דרך רבנו להעתיק דין מחודש מה שלא נזכר בגמרא בהדיא:

אמנם לשון הגמרא דף מ"ה ע"א ע"כ ל"פ רבנן עלי' דר"א אלא בדבר הרשות אבל בדבר מצוה ל"פ משמע דבדבר הרשות אפילו יצא שלא לדעת פליגי וכן פי' שם הר"ן בהדיא דבדבר הרשות היינו בין שוגג ובין מזיד ע"ש ולפ"ז צ"ל דרבנו מחלק בין הך דמי שיצא חוץ לתחום אמה אחת ובין מלתא דנהרדעי דמי שיצא חוץ לתחום אפילו שלא לדעת כיון דבבחירתו תליא מלתא מה שהוא בוחר לעצמו לילך לתוך התחום חשיב חזרה לדעת (משא"כ לר"א דמקומו מסויים לא חשיב חזרה לדעת) ולא נתנו לו חז"ל הבחירה לכנוס לתוך התחום כדי שיהי' נקרא חזרה לדעת ואע"פ שנכנס אין לו אלא ד"א. משא"כ הך דנהרדעי שחזרתו ברשות חכמים עדיף דכי היכי דיציאה