מנחת פתים חושן משפט שלז

המד"ר רות פרשה ז' סי' י"א אר"י אין כסף נקנית פמשו"פ כסף ואין קרקע נקנית בפ' משו"פ ולכאורה האי דאין כסף נקנית פמשו"פ אין לו מובן ונראה דהכונה דפמשו"ט ל"ש בו קנין כסף אף שירצה ליתן בעדו פרוטה כיון דאינו כסף שיוי. ובהיות כן יש להקשות בדברי תוס' ע"א הנ"ל דמנ"ל להוכיח דמשיכה בנכרי קונה דלמא בגוי כסף קונה ואפ"ה פמשו"פ הא לא שייכא בי' תורת כסף כנ"ל לכך מועיל משיכה דהא גם במקח ל"ש תורת כסף כשרוצה לקנות חפץ שאינו שוה פרוטה דהא לאו כסף שוי' היא ואין לומר דבגוי כיון דלדידי' פחות משו"פ ממון היא שפיר הוא קונה גם מישראל חפץ שאינו שו"פ בכסף פחות מפרוטה דלדידיה הוי ממון דזה אינו דפשוט דבתר מקבל אזלינן דכיון דגבי ישראל לאו ממון היא אי אפשר לגוי לקנות חפץ מישראל בכסף פחות מפרוטה וכדמוכח בעירובין פ"ב דשוכרין מגוי בפחות משו"פ כיון דלגבי דידיה ממון היא ומוכח דבתר מקבל אזלינן וכ"כ באב"מ לאה"ע סו"ס ל"א וע' מנ"ח מ"ע של"ו ותומים סו"ס קכ"ג וכיון דישראל אינו מקנה חפץ בפמשו"פ א"כ עכו"ם מישראל לא יוכל לקנות חפץ פמשו"פ מישראל בקנין כסף ולכך קונה במשיכה. ונראה דדעת תוס' דלא כסמ"ע וקנין כסף לאו דמי שוי' היא וא"כ שפיר משכחת לה קנין כסף בחפץ שאינו שוה פרוטה כשנתן בעדו פרוטה גם יש לומר דשייך בו קנין כסף כשיקנה חפץ זה עם עוד חפץ אחר שאינו שו"ע ונתן בעד שניהם פרוטה. ובעיקר דברי תוס' הנ"ל דבאיסורא אתי לידו אין משיכה מועיל יש להבין נהי דבזו הרגע שגזלו באיסורא בא לידו מכ"מ אח"כ הא מחל לו וא"כ יקננו העכו"ם אח"כ במשיכה או בהגבהה ומה בכך דמעיקרא באיסורא אתי לידו ואטו כשגזל א' חפץ מחבירו ושוב נתנו הנגזל לגזלן במתנה נימא שלא יקנה אותו כיון דבאיסורא אתי לידו. ונראה דהא באמת גזל ולא נתייאשו הבעלים אין הנגזל יכול להקדישו ולא למוכרו כיון שאינו ברשותו אך לגזלן גופא מצי ליתנו במתנה או למוכרו כמ"ש באב"מ סי' כ"ח ס"ק י"ג והיינו דכיון דהגזלן ניחא לי' בהכי שיתננו לו חשבינן לי' כאילו החזירו לנגזל והנגזל נתנו לידו במתנה וזה כשהנגזל רוצה באמת ליתן לו מתנה או למוכרו אבל הכא בפמשו"פ אינו נותן לו בפירוש רק שאנן סהדי דלבתר שגזלו ממנו הוא מוחל לו כיון שכבר היא ת"י הגזלן אבל הדבר מובן שבאם יבוא הגזל להנגזל בחזרה ודאי לא ירצה ליתנו להגזלן דהא כל המחילה היא בשביל שהיא ת"י הגזלן וא"כ שוב אי אפשר לומר דהוי כהחזירו לנגזל ואח"כ נתנו לו דהא אם יחזירו לנגזל ודאי לא יתננו לו וא"כ תו הוי הנ"ל דשאב"ר דליתא בהקנאה כלל ובשעת גזילה לא קניא דהו"ל משיכה באיסור וא"ש. ונראה דלתוס' הנ"ל דמשיכה באיסור לא קניא היינו רק באיסור גזל אבל בדליכא איסור גזל אף דעושה איסור אחר שפיר מועיל משיכה דהא מבואר בב"מ ט' דהגביה ארנקי בשבת קנה אף דעשה איסור וע' או"ח סי' רס"ו ואף דיש לומר דשם היא רק איסור דרבנן וגם יומא קגרים אין נראה לחלק ונראה עוד ראי' מהא דמשכנו שלא ברשות ב"ד קנה כמבואר פ"ק דתמורה וע"כ דמטעם משיכה קניא כמ"ש קצה"ח סי' ע"ב ס"ק ב' ותקשה לדידן דקיי"ל מעות קונה האיך קונה במשיכה ונהי דלא מיחסרא מעות דהא משכנו בחובו הא באיסורא היא וע"כ כיון דעכ"פ ליכא איסור גזל בזה כיון דמגיע לו ממון מחבירו וכמ"ש קצה"ח סי' צ"ז ס"ק ה' יעו"ש אף דעשה איסור אחר שמשכנו שלא ברשות ב"ד שפיר קניא במשיכה כיון דלאו איסור גזל היא. ואפשר לומר דע"כ לא כתבו תוס' דבאיסורא לא מהני משיכה רק לקנותו לגמרי אבל לענין חיוב אחריות ודאי מועיל משיכה באיסור והדבר מוכרח דאל"כ לר"י דמעות קונות האיך גזלן מחויב באחריות והא גזלן נמי בעי קנין כמבואר בכתובות ל"א ובכ"ד ומשיכה לא קניא באיסורא וא"כ לענין משכון נמי יש לומר כיון דלא קנה לי' לגמרי שפיר מועיל משיכה באיסור אבל זה דוחק כיון דבע"ח קונה משכון אף לקדש בו אשה ל"ד לחיוב אונסין דגזלן והו"ל כקניה גמורה וע"כ לחלק כיון דליכא גזל אף דאיכא איסורא אחרינא משיכה קניא ואין להאריך יותר בזה:

אמנם שוב נתיישבתי בעיקר הדבר שכתבתי לעיל לדבר פשוט דעכו"ם הקונה מישראל ונתן כסף פחות מפרוטה דלא קנה דבתר מקבל אזלינן ובישראל המקבל לאו ממונא היא ומה"ט ישראל שקנה מעכו"ם בפחות משו"פ קנה כיון דלגבי מקבל ממונא היא דאין זה ברור ואדרבא מסתבר יותר דכמו בישראל שנתן לעכו"ם פמשו"פ קנה אע"ג דלא מיחסר ישראל ממונא דהא פחות משו"פ לאו ממון היא ואפ"ה קנה ומדין עבד כנעני הוא וכדאמרינן בקדושין ח' הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין ע"כ אע"ג דלא חסר ולא מידי קנה נפשי כו' והיינו אע"ג דלא חסר כיון דהאדון מקבל יצא לחירות וה"נ אף דישראל לא מיחסר הא עכ"פ להמוכר דהיינו העכו"ם מטא הנאה ומה"ט כמי להיפוך אם עכו"ם לוקח מישראל ונתן לו פמשו"פ אע"ג דלישראל המוכר לא מטיא הכאה שו"פ קנה מדין ערב כיון דהלוקח נחסר ממון אע"ג דלא מטיא למוכר הנאה וכמו בתן מנה לפלוני ואקדש לך דמקודשת מדין ערב כדאי' בקדושין שם ובחו"מ סי' ק"ץ וזה נכון וראיתי במנ"ח מ"ע של"ו כתב דישראל הלוקח מעכו"ם ונתן לו פמשו"פ קנה כדאי' בעירובין ס"ב ועכו"ם שלוקח מישראל ונתן לו פמשו"פ לא קנה וסיים שאין זה ברור יעו"ש ולהנ"ל יש לדון טובא בדבר ונ"מ טובא בענין הנהוג במכירת חמץ שהרב מורשה מכל העיר ולכתחלה ודאי יש ליקח מהקונה אדראן גדול שיהא שוה פרוטה לכל מוכר ולא מהני שלל מה שהשליח מקבל פרוטה וכמ"ש בסי' ר"ב בתשובה אך בדיעבד יש לצדד כיון דהקונה עכו"ם גם בפחות משו"פ קנה כיון דחסר ממונא ומטעם ערב והדבר צריך עיון עוד:

סי' שס"ג סעי' ה' ואם שכרה הגזלן לאחר צריך להחזיר השכר לבעלים ע' במח"א ה' רבית סי' מ"א נראה דסובר דגוזל מעות חבירו ונותנו ברבית לגוי הרבית שייך לנגזל כמו גוזל חפץ והשכירו לאחר יעו"ש וצ"ע דל"ד לחפץ דהיא בעין ולכך גם התשלומין שייכין לנגזל אבל ברבית שמשלם הגוי היא מחמת שהוציא המעות דלהוצאה ניתן הו"ל כעושה סחורה במעותיו של חבירו בגזילה דהריוח לגזלן ועמ"ש לעיל סי' רצ"ב במ"פ ובפנים הבאתי דברי הש"ג פא"נ דאם כבר שילם השוכר השכר לגזלן אין מוציאין ממנו ושוב בא לידי חו"מ עם הגהות רעק"א ז"ל וראיתי שהביא דברי הש"ג:

סעי' י' בהג"ה ליתן להשותף השני חלקו. במ"פ העתקתי דברי הרשב"א שכ' ראובן השכר בית ונמצא של שמעון ונראה מלשונו דגם להשכיר חלק חבירו אין לו שום כח ול"א בזה שותף מה שעשה עשוי והכא מיירי שלא מוחה בגוף השכירות ובזל"א ח"ב ע' שותפין הביא ד"ז וכתב בשם כנה"ג דיכול להשכירה בלי רשות השני והשוכר זכה בשכירותו ולענ"ד נראה מלשון רשב"א דגם בגוף השכירות יכול למחות:

סי' שע"א סעי' א' קרקע אינה נגזלת. ראיתי בהגהות חכמת שלמה כאן שכתב דאם גזל שדה מחבירו ומכרו לאחר אין להנגזל על הראשון כלום אף אם השני אלם ואינו יכול להוציא ממנו יעו"ש והוא תמוה דהא גדולה מזו מבואר לקמן סעי' ג' דנטלוה מסיקין מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ומכ"ש אם הגזלן בעצמו מכרו:

סי' שפ"ו הבאתי דברי השער משפט דשומר חייב בגרמא לכ"ע דכל חיוב שומרים גרמא היא אך בהיזק שאינו ניכר היא מחלוקת ש"ך ורש"ל. ובתשובה הערותי ע"ד התוס' ב"מ ל' בתירוצם הא' שם דעושה