מנחת פתים חושן משפט שלח

מלאכה בפרת חטאת מיירי בדאית לי' שותפות בגיוה דאל"כ אין מלאכת אחר פוסל יעו"ש ולשיטתם ע"כ דגם עושה מלאכה במי חטאת בהכי מיירי דהא כל פסול מלאכה במי חטאת ילפינן מפרה ולא חמיר מינה וע' בריטב"א גיטין כ"ג מבואר כן להדיא ולפי"ז תקשה הא דאמרינן בגיטין כ"ג הא דעושה מלאכה במי חטאת פטור מטעם השא"נ ויקשה מינה למ"ד השא"נ שמי' היזק ודחי הש"ס דלעולם השא"נ שמי' היזק ומיירי בשקל כנגדן משקולות ואסח דעתיה ופירש"י שם כיון דבמחשבה בעלמא מיפסל הוי רק גרמא יעו"ש והא סתם שותפין שומרי שכר הן זל"ז א"כ נהי דמטעם השא"נ שפיר פטור דתוס' סברי דגם שומר פטור בהשא"נ דלא כרש"ל אבל למאי דדחי הש"ס דמטעם השא"נ היה חייב דשמיה היזק אלא דמיפטר מטעם גרמא והא שומר בגרמא ודאי חייב לכ"ע. וצ"ל דמיירי בשותפין שהתחילו להתעסק ביחד דהו"ל שמירה בבעלים וכדלעיל סי' קע"ו ואינו חייב מטעם שומר כלל רק במזיק בידים חייב ובגרמא מיפטר ועפי"ד תוס' ב"מ ל' הנ"ל דמיירי בשותף היה מקום לתרץ קושי' מהרש"א גיטין נ"ג אהא דעושה מלאכה בפרת חטאת ומי חטאת דקאמר בגמרא דפטור מטעם השא"נ למ"ד ל"ש היזק דאכתי במזיד מיהו ליחייב כמו מטמא ומדמע במזיד ולהנ"ל ניחא דהא טעמא דמזיד חייב שלא יהא כ"א וא' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו והכא דהוא שותף ומפסיד לעצמו ג"כ ל"ש שלא יהא כ"א וא' הולך כתוס' ב"ב ב' שהבאתי במ"פ ומכ"מ מסתימת דברי הפוסקים נראה דלא סברי כתירוץ תוס' הנ"ל ושו"ר בענין זה אריכות דברים בשו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' כ' וחידש שם דל"ש סברת תוס' הנ"ל רק בדבר שא"א לעשות היזק זה רק אם יפסיד ג"כ לעצמו כמו בכלאים דאי אפשר לו לאסור בלתי אם יהיו לו חלק דבתבואה של חבירו גם אם יפרוץ לא יאסור אבל היכא שאפשר לעשות היזק כזה שעושה עתה לחבירו לבד אף שעתה גם הוא שותף שפיר חייב לשלם מטעם שלא יהיה כ"א וא' הולך יעו"ש והיא סברא נכוחה:

השמטה לסי' י"ז הבאתי במ"פ דברי המבי"ט סי' קמ"ח שהובא בפ"ת סי' רנ"ג לענין צוואה בפני ע"א שאם היורש מאמין לעד חייב לקיים הצוואה ע"כ יוכלו להטיל עליו חרם שאינו מאמין לו ומצאתי בס' חסידים שנדפס ע"י ח' מקיצי נרדמים סי' תתקפ"א שכתב דצוואה בע"א או עפ"י נשים ובאו לדין אם החכם יודע שאותו עד או אותן נשים נאמנות וגם היורשים יודעים שנאמנים הם יאמר להם החכם שאם לא יעשו כפי עדותן יהיה להם עון בדיני שמים יעו"ש:

לסי' שע"ה סעי' ז' בהג"ה אבל א"צ ליתן לו מה שסיידו וכיידו כי יוכל לומר א"צ לזה. מקור ד"ז מתשו' הרא"ש בטור סעי' ח' אבל מה שבנה שלא היה צורך לבנות כגון שבנה חדרים וסייד וכייד זה עשה להנאת עצמו ואין ראובן חייב לפורעם לו אלא אומר לו טול עציך ואבניך עכ"ל ולכאורה בסיוד וכיוד נמי הטעם כן דאומר לו טול סיודך והרמ"א כתב טעם אחר דיכול לומר א"צ לזה ואפשר דדיקדק' כן מלשון הרא"ש שסיים טול עציך ואבניך ולא כתב נמי סיודך וכיודך דבזה ל"צ לומר טול כי בלא"ה פטור כי בעה"ב יכול לומר אין לי חפץ בזה ולא השבחת לי כלום משא"כ בגוף החדרים שבנה דזה היא דבר השוה לכל נפש עכ"פ ובזה היא דצריך לטעון טול וע' לעיל סי' רס"ד דביצא ע"י השתדלות חבירו אע"פ שהיה ידו תקיפה צריך לשלם כפי מה שנהנה ובנה"מ שם ס"ק ה' שאומדין כמה אדם רוצה ליתן שלא ישתמש באלמות יעו"ש צ"ל דזה דבר השוה לכל נפש שאין שום אדם רוצה להשתמש באלמות אבל סיוד וכיוד יוכל בעה"ב לומר אין לי חפץ במותרות אף שהיא יפה למראה ולא השבחת לי כלום ונראה דהיה לרמ"א עוד הכרח לזה דהא כיוד היא צורות שצר על הכותל ול"ש לומר בזה טול כיודך דאי אפשר להעבירו ואם יגררו מהכותל לא יהיה הצבע שוה מידי ובזה ל"א טול כנה"מ סי' שע"ה ס"ק ב' במי שצבע בגד לחבירו דל"א טול וע"כ דבסיוד וכיוד בלא"ה פטור דיכול לומר אין לי חפץ במותרות. ולפי"ז צ"ל דנה"מ ס"ק ב' הנ"ל מיירי בבגד שעומד לצבע והוי כיורד ברשות ולדעת רמ"ה אף ביורד ברשות יכול לומר טול ובצבע דא"א להעבירו לא יוכל לומר כן אבל בבגד שאינו עומד לצבע אף שהשביחו בזה דנראה יפה אפ"ה פטור אם כפשטות דברי הרא"ש הא מוכח דגם בסיוד יכול לומר טול ולהבנת רמ"א ברא"ש בלא"ה פטור דיכול לומר אין לי חפץ בציורים א"כ גם בבגד כן ולפי"ז למאי דהכריע רמ"א סעי' ו' דבחורבה העשויה לבנות אינו יכול לומר טול א"כ אין שום נ"מ בחידושו של נה"מ בזה: