מנחת פתים חושן משפט שלג

שימשוך וכן מבואר שי' רש"י שם דגם לענין חיוב אונסין בעינן משיכה כמ"ש הש"ך בסי' רצ"א סקי"ג וכ"ה ברש"י ב"מ צ"ד ד"ה אפי' ע' תוי"ט שם. והנה בבכורות ג' מבואר שי' רש"י דכל קנינו של גוי בכסף ולא במשיכה ומוכח בדבריו בע"ז ע"א דס"ל כשי' הרמב"ן שהובא בשט"מ פ' הזהר דאפי' במציאה ומתנה אין משיכה קונה היכא דבעינן מעות וע' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ש"י ובחי' לע"ז ע"א שם ביאור שי' רש"י דלרש"י אין גוי קונה רק כשבא הדבר לרשותו לגמרי ונסתלק מן המוכר ולא בתורת חצר יעוש"ה וא"כ בגוי אף אם נימא דשייך בי' דין שומרים היינו בשקנה ע"י קנין גמור כמ"ש הרמב"ן הנ"ל דבמתנה קונה ע"י קנין סודר או אג"ק (וק"ס י"ל דלא מהני בשאלה כמ"ש התוס' בב"מ י"א) וחצר דהיינו הכנסה לרשותו לגמרי כמו שהוכיח הח"ס שם מדברי רש"י בבכורות י"ג י"ל דלא מהני בשאלה ורק במכר ומתנה מהני משום דנסתלק לגמרי מהמוכר והנותן וע"כ שלו היא יעוש"ה בח"ס וא"כ קשה מ"ש רש"י דנתחייב באונסין הא שפיר יש לגזור אטו סתם שאלה דאינו עושה קנין והכנסה לרשותו ל"מ כנ"ל ואפי' אם נימא דמהני שפיר יש לגזור אטו שאלה דלא הכניסו לרשותו ולא קנה כלל להתחייב באונסין כלל וא"כ מאי פריך שאלה קניא. אבל נוכל לומר ועפימ"ש המ"ב שהובא במ"א סי' ת"מ דלענין איסורא דחמץ אזלינן בתר דיניהם ובדיניהם בודאי חייב באונסין כיון דכל הנאה שלו וע' מג"א סי' תמ"א סק"ג ואין הישראל עובר על איסור שביתת בהמתו ולפי"ז א"ש הסוגי' דבשכירות בלא טעמא דחיוב אונסין כיון דאיכא כסף אף דאין שומרים לעכו"ם עכ"פ קנאו העכו"ם לימי שכירותו דאין הבעלים יכולין לחזור בהן וחשוב כשלו לימי שכירותו אבל בשאלה דליכא קנין להבעלים יכולין לחזור בהן בכל עת א"א לומר דחשוב שלו לימי שאילתו וע' תוס' ב"ב כ"ז ד"ה לא אם לא מטעמא דנתחייב באונסין והיינו בדיניהם. ולפי"ז ל"ק גם על הקצוה"ח דהא האי נתחייב באונסין הוא בדיניהם וע"כ מטעם בדיניהם דהא מטעם שומרים א"א לחייבו בלא קנין וכנ"ל וא"ש:

והנה בנה"מ בסי' ע"ב שם השיג על הקצוה"ח וכתב דכל היכא דישראל נגד ישראל חייב גם עכו"ם נגד ישראל חייב מקרא דויתר. וילה"ר לדעת הקצוה"ח מהא דאמרינן בפסחים ל"א פליגי בדר' יצחק מנין לבע"ח שקונה משכון כו' ישראל מישראל הוא דקרינא בי' ולך תהי' צדקה כו' ודאי נכרי מישראל לא קני. והנה לפי"ד הנה"מ דכל זכות שיש לישראל מישראל יש גם לישראל מגוי אף דל"ש האי טעמא דבישראל מישראל א"כ במשכון אף דגוי מישראל אינו קונה משכון משום דל"ש גבי' קרא דלך תהי' צדקה אבל ישראל כיון דמישראל קונה גם מעכו"ם היו לו לקנות אף דל"ש גבי' קרא דלך תהי' צדקה מקרא דראה ויתר והוי ממש שלו לעבור עליו בבל יראה כמו ישראל מישראל. ואולי זה טעמא דר"מ כמבואר שם בגמ' ר"מ סבר ק"ו ישראל מישראל קנו ישראל מנכרי לכ"ש אבל חכמים פליגי עליו וס"ל דכיון דליכא טעמא דלך תהי' צדקה גם ישראל מעכו"ם ל"ק וכהקצוה"ח והנה ברש"י סנהדרין ע"ב ד"ה אבל כתב דהא דגזלן חייב באונסין מידי דהוי אשואל דגם גזלן כל הנאה שלו כשואל וע' מהרש"א שם דהוצרך רש"י לזה משום דמבואר שם בגמ' דגזלן א"ק הגזילה להיות שלו ומה"ט צריך להשיב את הגזילה בעין כדכתיב והשיב את הגזילה וא"כ הא דחייב לשלם אם נאנס הוא כדאיתא בגמ' שם מידי דהוי אשואל והיינו דיש עליו דין שואל דכל הנאה שלו וכתב בהגהות רב"פ בחו"מ סי' ש"ו דלפי"ז ישראל שגזל מעכו"ם אינו חייב באונסין כיון דאין שומרים לעכו"ם וגם השואל מעכו"ם אינו חייב באונסין יעו"ש. והנה לדעת הקצוה"ח לפי"ז גם גוי הגוזל מישראל אינו חייב באונסין. ולפי"ז יש ליישב מה שהקשה הב"י ביו"ד סי' ד' בהא דחולין מ' דפריך אהא דא"א דשא"ש ממתניתין דהמטמא והמנסך במזיד חייב דאמאי לו מוקים לה בגמ' דמיירי בגוי המנסך דא"א לומר לצעורי קמכוין עיי"ש וע' קצוה"ח סי' שפ"ה מ"ש בזה (ובשו"ת מהרי"א סי' כ"ד השיג עליו) ולהנ"ל י"ל דהא הא דמנסך חייב ולא הוי קלב"מ הוא מטעם דאמרינן בגיטין נ"ד כדר' ירמי' דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וע' ברש"י כתובות ל' ד"ה ולאביי שכ' כיון דאגבה קניא וחייב בתשלומין אפי' תשרף עיי"ש ומבואר דהא דאמרינן משעת הגבהה הוא דקנה היינו דקנאו להתחייב באונסין כגזלן וזה בישראל אבל בגוי כיון דאינו מתחייב באונסין בתורת גזלן וחיוב תשלומין בא לו רק כשמנסך מטעם מזיק שוב הו"ל קלב"מ דחיוב תשלומין וחיוב מיתה בא לו כאחת בשעה שמנסך ופטור מתשלומין וא"א לאוקמי מתניתין דהמנסך חייב בגוי וא"ש:

והנה בהגהות רב"פ שם כתב דמדברי התוס' פסחים כ"ט ד"ה בדין מבואר דלא ס"ל כרש"י הנ"ל דחיובא דגזלן באונסין הוא מטעם דכל הנאה שלו ועפי"ז יש לבאר בע"ז ע"א אר"י ב"כ נהרג על פמשו"פ כו' וא"א משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג ועיי"ש בתוס' שכתבו וקשה הא ישראל נמי ל"ק הגזילה להיות שלו ואפ"ה קניה להתחייב שאונסין והחיוב דשייך בי' וה"נ בב"נ י"ל שקנאן להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בי' יעו"ש ותמה בהג' הרש"ש דהא גם ישראל שגזל אינו מתחייב באונסין כדמוכח בכתובות ל"א וא"כ אם משיכה בגוי א"ק האיך יתחייב הגוי מיתה ומאי קושי' מחיוב אונסין דישראל שקנאו ע"י קנין עיי"ש. וכבר קדמו בקה"י אות משיכה יעו"ש שכ' ואופן קושיתם אין לה שחר כלל דודאי צריך שיעשה הקנאה כו'. ונראה דהנה התוס' הקדימו וכתבו הא ישראל כמי ל"ק הגזילה להיות שלו וכונתם אע"ג דעשה קנין ונראה דנשענו בזה אהא דסנהדרין הנ"ל דאמרי' כי אוקמינא רחמנא ברשותי' לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותא דמרייהו קיימא מידי דהוי אשואל ומבואר בגמ' דאע"פ שגזלן צריך קנין אין הקנין מועיל שיהיו ברשותו רק ברשותא דמרייהו קיימא. והנה בפירושא דהא דמידי דהוי אשואל לא ס"ל להתוס' כפירש"י דטעמא דגזלן חייב באונסין מטעם שואל כדמוכח מדבריהם בפסחי' הנ"ל ונראה דהם מפרשים כמ"ש הבעהמ"א שם וז"ל דכי אוקמינהו רחמנא ברשותי' לא אוקמינהו אלא לבישותי' לענין אונסין אבל לטיבותי' למקני ממש לא אוקמינהו ברשותי' מידי דהוי אשואל עכ"ל ולפי פירושו הא דגזלן חייב באונסין אף דלא קנאו אינו כמ"ש רש"י מטעם דכל הנאה שלו רק דלבישותי' אוקמיהו ברשותו ומדמי לה לשואל דג"כ אינו קונה ואינו ברשותו אף דחייב באונסין תה כונת התוס' בקושיתם דהא גזלן אעפ"י שעשה קנין לא הועיל לו הקנין לקנותו שיהי' שלו והא דחייב באונסין הוא משום דלבישותי' אוקמיהו ברשותו ועשאוהו כשלו שיתחייב באונסין א"כ גם בב"נ אף שלא עשה קנין לבישותי' הי' לנו להעמיד ברשותו כדי שיתחייב מיתה דהא גם בישראל אין הקנין מועיל כלל שיקנהו וחיוב אונסין רק משום לבישותי' העמידוהו ברשותו וזה גם בב"כ לענין חיוב מיתה. וכ"ז לפי' התוס' והבעה"מ שם אבל לפירש"י דחיוב אונסין בגזלן הוא משום דכל הנאה שלו זה רק לענין חיוב אונסין דיש דין שואל ואין ללמוד מזה לענין חיוב מיתה כלל ודוק:

והנה בב"ק ע"ט מבואר דגנב וגזלן צריך קנין להתחייב באונסין וע' בתוס' שם ד"ה או דבעינן קנין גמור כמו במקח וממכר וע' רש"י ב"מ מ"א ד"ה הא לא משכה ולפי"ז נראה דלשי' רש"י דגוי אינו קונה במשיכה בלאו הא דאין שומרים לעכו"ם וגזלן חייב באונסין מטעם