מנחת פתים חושן משפט שכז

מבואר דהחוזר בו יקרא רשע ועכ"פ נראה דמי שבא לב"ד נחזור בו במקח דברים יש גב"ד להגיד לו כי אסור לחזור בו וכעין שכ' בב"י סי' קפ"ג בשם העיטור דאע"ג דיכול נחזור בו ב"ד מודעין לי' עונשי' דעבר אדכתיב הין צדק יהיו לך והבאתיו בחדושי סי' קפ"ג וכן משמע ברז"ה ומנחמות פ' הזהב ס"ל ומבואר נמי בשט"מ ב"ב מ"ט ד"ה מודה ר"י בשם תוס' חיצוניות יעו"ש ועובדא דר"ח ב"ר יוסף דיהבי לי' זוזי אמלתא לסוף אייקר ובעי לקמי' דר"י למיהדר בי' משום דקסבר ערבון כנגדו הוא קונה כדאי' בב"מ מ"ח והא אכתי הו"ל מחוסר אמנה צ"ל דר"ח סובר כרב דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וכ"כ בשט"מ שם ובמ"פ סי' ר"ט סעי' ב' כתבתי דגם בדבר שלב"ל או דבר שאב"ר מחוסר אמנה מיקרי אם חוזר בו ומצאתי בתשו' הרא"ש כלל ק"ב ס"י שכתב על מי שהבטיח לאחר שיתן לו למול בנו אף שכבר נולד הבן כיון דל"ש קנין בדבר שאב"מ ל"ש בזה דין מחוסר אמנה יעו"ש ולפי"ז גם בדבר שלב"ל ל"ש דין מחוסר אמנה ודברי ש"ך יו"ד סי' רס"ד שכתב בשם ד"מ דרא"ש מודה דהוי מחוסר אמנה צ"ע מיהו לדינא הא קיי"ל ביו"ד סי' רס"ד דבמבטיח למוהל אסור לחזור בו מטעם מחוסר אמנה ונקרא רשע דלא כתשו' הרא"ש הנ"ל א"כ ה"ה במוכר דשלב"ל הדין כן וראיתי בכסף הקדשים שמסופק בהבטיח לא' מתנה מועטת ואח"כ חזר בו והבטיח מתנה זו לאחר ועכשיו רוצה לצאת י"ש למי יתן המתנה יעו"ש ולכאורה נראה כיון דכבר חזר בו נגד ראשון והבטיח לשני הוא צריך ליתן לשני וכ"כ קצת מדברי הטור סי' שע"ד סעי' ב' שהבאתי במ"פ שם דהא שם כמי הטעם דניחא לי' דליקו בהימנותא ונגד הראשון הא כבר חזר בו יעו"ש אבל בב"י יו"ד סי' רס"ד הביא תשו' מהר"ם בהבטיח למוהל ואח"כ הבטיח לאחר ושניהם לפנינו יתן למי שהבטיח תחילה יעו"ש וקצ"ע במי שמכר בכסף שקונה הלוקח רק למי שפרע ואח"כ מכר לאחר ג"כ בקנין כסף אם המקח השני חל כלל דהא לענין מי שפרע כבר נקנה לראשון ואפשר דאם קיבל מ"ש נגד הראשון אגל"מ למפרע שהיה שלו ושפיר מכר לשני ואם בא לחזור נגד השני צריך לקבל מי שפרע אבל במכר לשני מכר גמור ודאי דהמכירה חלה וצריך לקבל המוכר מי שפרע נגד הראשון שמכר לו בכסף כמ"ש נה"מ סי' רכ"ב ועמ"ש שם ובענין תרי תרעי אם שייך מחוסר אמנה פסק רמ"א דגם בזה איכא משום מחוסר אמנה ובש"ך הביא דברי הב"ח דמסופק לדינא מכח דברי ירושלמי וע' במראה"פ בירושלמי פ' הזהב ה"ג ד"ה עד שהאריך לבאר שאין מירושלמי אף רמז ראי' לרז"ה ורמב"ן עצמו בחדושיו לב"ב הביא דברי ירושלמי ופירשם וקם דינא כהכרעת רמ"א דאפילו בתרי תרעי החוזר בו מיקרי מחוסר אמנה יעו"ש וכ"כ הפנ"י בפ' הזהב ותמהתי על תשו' ח"ס יו"ד סי' רמ"ו שכתב בפשיטות דקיי"ל בתרי תרעי ליכא משום מחוסר אמנה נגד הכרעת רמ"א ז"ל גם דברי הח"ץ סי' ע' צ"ע ובחת"ס חחו"מ סי' ק"ב כתב דגם מי שפרע ליכא בתרי תרעי יעו"ש והוא תמוה טובא דהא גם הרז"ה מודה בזה דמי שפרע איכא אף בתרי תרעי כמבואר בדבריו יעו"ש:

סי' ר"ז סעי' ט' הלוהו על שדהו כו' הוי אסמכתא ולא קנה. ולשיטת רמב"ם לקמן סעי' י"א גבי ערבון דזכה במה שת"י צריך לומר דכאן מיירי שלא החזיקו בשדה כלל דאם החזיקו בשדה זכה כיון שהיא ת"י כ"ה דעת הכ"מ והב"י. ורמב"ן הובא במ"מ פי"א ממכירה וב"י כתב דהכא מיירי בשמוכר אוכל פירות לכך לא מיקרי מוחזק. ור"ן פ' הזהב כתב דאפילו לוקח אוכל פירות קרקע בחזקת בעליו עומדת ול"ש מוחזק רק במטלטלין וכ"נ דעת הדרישה סוף סעי' ט"ו והגר"א לקמן ס"ק כ"ז. והמ"מ מחלק חילוק אחר דדוקא בערבון ל"ש אסמכתא כיון דנתן לו ע"ד זה שיוחלט בידו וזה עיקר נתינתו אבל במשכון כיון שבלא"ה נתן לו למשכון על החוב אין התנאי שיהיו קנוי לו מועיל כיון דלא מוכחא מלתא דמשו"ה נתן לו יעו"ש ובלח"מ. ונ"מ בנתן לו משכון מטלטלין ואמר לו אם לא יפרעהו עד זמן פלוני יהיו נחלט בידו דלרמב"ן ור"ן וב"י ופרישה הנ"ל בשיטת רמב"ם לא הוי אסמכתא ולמ"מ הוי אסמכתא דנתן לו למשכון שאני מיהו במשכון מטלטלין גם בלעדי שיטת רמב"ם רבו הסוברים דלא הוי אסמכתא כיון דבע"ח קונה משכון וכמ"ש בש"ך חו"מ סי' ע"ג ומדברי הרמב"ם פ"ד מחו"מ ומ"מ שם נראה ג"כ כן במשכנו אצל ישראל כיון דבע"ח קונה משכון ובמשכנו אצל גוי כתב המ"מ שם דהוי אסמכתא ואזיל לטעמו הנ"ל דבמשכון מודה הרמב"ם ולפי סברת ב"י ור"ן הנ"ל ברמב"ן גם במשכנו אצל גוי בתנאי הנ"ל ג"כ מועיל במטלטלין וצ"ע ליישב דברי הרמב"ם פ"ד מחו"מ אליבייהו. ובקנה סחורה מטלטלין והתנה המוכר עמו שבאם לא יקח הסחורה עד זמן המוגבל מן המוכר יוחלט הסחורה לימכר לפי שיטת רמב"ן ור"ן וב"י הנ"ל לא הוי אסמכתא כיון דהסחורה ת"י המוכר ולמ"מ כראה דהוי אסמכתא דזה דמי למשכון דהא לא התפיסו ביד המוכר בתנאי רק שבלא"ה היה ת"י המוכר וגם טעמא דבע"ח קונה משכון ל"ש בזה דהא לא חייב לו מידי וע' בתשו' ח"ס חו"מ סי' ס"ו שדן בענין כזה דהוי אסמכתא דדוקא במחול לך הוי אסמכתא לרמב"ם ולא בדבר בעין אף שהיא ת"י המוכר יעו"ש ודבריו תמוהי' כי היא נגד כל הפוסקים הנ"ל בשיטת הרמב"ם. אך יש לדינו מקום עפ"י דברי המ"מ הנ"ל. אבל לדינא נראה דבמטלטלין כיון דהוא מוחזק אין להוציא מידו כי יכול לומר קי"ל כדעת פוסקים הנ"ל בשיטת רמב"ם ולא כמ"מ. ובקרקע בכל גווני מוציאין כיון דשאר פוסקים פליגי על רמב"ם הוי סד"ד וקרקע בחזקת בעליו קיימא כנלע"ד ודוק היטב. ונראה דבמשכון מטלטלין וא"ל אם לא אפרעך עד זמן פלוני יהיו שלך דלא הוי אסמכתא לרמב"ם כיון שהיא ת"י וגם מטעם בע"ח קונה משכון וכנ"ל דאפי' אם בא לחזור בו מהתנאי הנ"ל קודם שהגיע הזמן לא אמר כלום אע"ג דלא אמר מעכשיו ואע"ג דבמשוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' לכ"ע מצי למיהדר בי' קודם הזמן כמבואר בר"ן נדרים כ"ט ע"ב ד"ה הכא היינו משום דאמר בהדיא שלא יקנה עד לאחר ל' אבל הכא שלא אמר בהדיא רק התנה תנאי באם סתמא כמעכשיו דמי דמילי דכדי לא עבדי אינשי כמבואר סי' קצ"ה סעי' ה' בק"ס וה"ה בכל הקנינים כמ"ש נה"מ סי' רי"א והאי דהמלוה על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים דאינו מועיל רק באמר מעכשיו ול"א דסתם כמעכשיו דמי משום דמילי דכדי לא עבדי אינשי משום דאסמכתא שאני דבזה ל"א סתם כמעכשיו דמי כסמ"ע לקמן ס"ק ל"ט אבל במשכון מטלטלין כיון דלא הוי אסמכתא כנ"ל תו ממילא הדרינן לכללין דסתם כמעכשיו דמי ודוק:

ובזה יש ליישב קושי' הפנ"י ב"מ ס"ו לרב נחמן שם דאמר לאחר מתן מעות קנה דבמה קנה ואפילו עשה קנין ג"כ אינו מועיל דהא לא מיירי באמר מעכשיו וא"כ הדרא סודרא למרא יעו"ש ולהנ"ל ניחא דהא לרב נחמן דסובר דלאחר מתן מעות קנה הכל ע"כ דסובר דלית בזה משום אסמכתא וכמ"ש תוס' בטעמו דמשכון שאני דהוי דרך מקח וכיון דל"ש אסמכתא תו ממילא כל קנין מועיל דסתם כמעכשיו דמי ומיירי בק"ס או שאמר לו קני בחזקה וא"ש. ויש לי בזה מקום עיון בדברי המח"א בדיני אסמכתא סי' ו' שכתב לדחות הוכחת מהרי"ט דגם במחילה שייך אסמכתא מדלקמן סעי' ט"ז דבעינן שיאמר הרי חוב זה מחול מעכשיו משום דאי לאו מעכשיו היה יכול לחזור בו לומר איני רוצה למחול יעו"ש ולהנ"ל נראה דאם במחילה ל"ש אסמכתא תו ממילא סתם כמעכשיו דמי