מנחת פתים חושן משפט שכו

סי' קפ"ג סעי' ב' בהג"ה י"א דקנה לעצמו ע' פ"ת ס"ק ד' בשם נוב"י דה"ה כשיש לו מיגו נאמן לומר שקנה לעצמו וע' נה"מ ס"ק ג' דתלוי בפלוגתא אם אמרינן מיגו היכא שמשים עצמו רשע ונראה דהיכא דהיא מקח ידוע וגם קנה במעות המשלח בכה"ג אינו נאמן במיגו כיון דאיכא תרתי חזקות חזקה שליח עושה שליחותו וחזקה דאאמע"ר לגזול ממון חבירו ובתרי חזקות לכ"ע ל"א מיגו כמ"ש התומים בכללי מיגו ס"ק ק"ה ובהג"א ב"ק דמשמע דמועיל מיגו שם הא שינה השליח שליחותו בבירור ואזדא לה חזקה דשע"ש ודוק:

סעי' ד' במ"פ העתקתי דברי העיטור שבב"י דב"ד מודעין לי' עונשיו דעבר אדאורייתא והנה בב"י לא כתב לשון זה רק דעבר אדכתיב הין צדק אבל בהגהמ"ר ב"מ העתיק דברי העיטור בלשון שהבאתי דעבר אדאורייתא:

סי' ק"צ סעי' א' במ"פ כתבתי דאף אם היה מדובר משטר כיון שהיא מקום שאין כותבין קנה בלי שטר ויש להוכיח כן מריטב"א קדושין כ"ו ד"ה בכסף מנ"ל שהקשה שם בהא דאמרינן שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה וההיא אפילו במקום שכותבין את השטר היא דאס"ד במקום שכותבין לפלוג וליתני בדידיה בד"א במקום שאין כותבין יעו"ש ותיפוק לי' כיון דאמר כתבו לו את השטר הרי גילה דעתו דרוצה להקנות בשטר ומוכח כנ"ל כיון דמקום שאין כותבין היא אין הג"ד מגרע כלום. מיהו באומר המוכר ע"מ שיכתבו לו את השטר ודאי דהמוכר יכול לחזור בו לגמרי אף במקום שאין כותבין כמבואר לקמן סי' רמ"ג והלוקח אינו יכול לחזור בו כשהמוכר מקיים התנאי ורוצה ליתן לו שטר וכן באומר הלוקח ע"מ שיכתוב לו המוכר שטר אם המוכר רוצה ליתן לו שטר אין הלוקח יכול לחזור בו וע' במקנה קדושין כ"ו ד"ה אלא מהכא והמוכר פשיטא דא"י לחזור בו מגוף קניית השדה אם הלוקח מתרצה בלי שטר. והיינו דהוצרכו תוס' ב"מ ק' ד"ה דמי שרמזתי בפנים לומר א"נ כגון שהתנו דיוכלו לחזור עד נתינת השטר יעו"ש ולא כתבו באומר ע"מ שיכתוב את השטר דהא שם הלוקח חוזר ותובע דמי עבד בחזרה ובע"מ שיכתבו שטר אין הלוקח חוזר במקום שאין כותבין ולכך הוצרכו לומר דמיירי שהתנו בפירוש שיכולין לחזור עד נתינת השטר וזה ברור וראיתי בס' תוי"ר שכתב דגם במקום שאין כותבין שטר נראה לכאורה מירושלמי קדושין פ"א ה"ה דאם הבטיח לתת לו שטר מגרע כוחו דאיתא רב סבר מימר בכסף ע"מ שלא לכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שעה שיכתוב ר' יונה ור"י פליגין ומשמע דפלוגתייהו במקום שאין דרך לכתוב שטר יעו"ש. ובאמת שפשט הירושלמי כן ודלא כהמפורשים שם אך בירושלמי גופא שם אמר דלמ"ד מתנת בריא שכתב בה קנין ליפות כוחו גם ע"מ לכתוב אינו קנה בלי שטר דאמר כן רק ליפות כוחו ואנן הא קיי"ל כן במתנת בריא שכתב בה קנין דליפות כוחו היא כדאי' בקדושין כ"ז וכ"כ בתוי"ר שם. ואע"ג דלכאורה יש לומר כיון דהמוכר אמר לכתוב את השטר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כדאי' במס' ב"ב קנ"ב והכי קיי"ל שם כשמואל אפשר דדוקא בש"מ אמרו כן דכיון דחז"ל עשו דבריו ככתובים ומסורים וא"צ לשום קנין ואם הוא אומר כתבו הרי אפיק נפשי' מדין שכ"מ ולא ניחא לי' בתקחז"ל משא"כ הכא הא גם כסף הקנאה היא מד"ת מהיכי תיתי נימא דלא ניחא למוכר בקנין כסף רק בשטר וכ"נ קצת מלשון הסמ"ע סי' ר"נ סעי' א' אך מדברי פסקי מהרי"א סי' ר"ל משמע דלית לי' חילוק זה יעו"ש ועכ"פ יהיו מאיזה טעם שיהיה הדבר מוכרח מתוס' וריטב"א הנ"ל דבמקום שאין כותבין אף אם הבטיח מוכר לכתוב שטר אינו מגרע כלל ול"א לא גמר להקנותו אלא בשטר וכן מוכרח מהא דסי' רמ"ג באומר זכו בשדה וכתבו לו את השטר דאינו חוזר בשדה הרי דל"א דשמא לא גמר להקנותו ונהי דשם בקנין חזקה מיירי כמ"ש נימו"י מכ"מ לענין זה דניחוש שגילה דעתו שרצונו להקנות בשטר אין לחלק בין כסף לחזקה ומוכח דל"א סברא זו ודברי ירושלמי הנ"ל בלא"ה תמוה דהא הירושלמי בע"מ מיירי ובע"מ ודאי חוזר המוכר עכ"פ גם במקום שאין כותבין כמבואר בסי' רמ"ג ובירושלמי משמע דלר' יונה ור"י אין יכול לחזור בו גם המוכר. וכה ראיתי בהגהות הגאון מהרש"ם ני' באו"ח סי' תמ"ח שכתב ג"כ כמו שכתבתי דבמקום שאין כותבין אף בהתנה לכתוב קנה בלי שטר וכמבואר בחו"מ סי' רמ"ג. והנה בריטב"א שם תירץ קושיתו הנ"ל דבמתנה איירי ול"ב שטר במתנה יעו"ש והיא כדברי המהר"א ראזאניס שהבאתי בפנים אבל בחדושי הרשב"א קדושין דף כ"ו בד"ה אמר רב בסופו שכתב וז"ל ואפילו את"ל דבמתנה מיירי מכ"מ שמעית מינה דשטרא לא מעכבא וה"ה במכר וכו' יעו"ש מוכח דאין חילוק בין מתנה למכר לענין זה:

סי' קצ"ה סעי' א' כתבתי דגם במחילה יכול לחזור תוכ"ד ובכסף הקדשים סי' רמ"א ראיתי שכתב גדולה מזה דיכול לחזור בו כ"ז שעסוקין באותו ענין ודבריו בזה צ"ע:

סי' קצ"ו סעי' א' הערותי ע"ד נה"מ דבלוקח מגוי אין שטר מועיל מיו"ד סי' רס"ז שו"ר שגם במשפט שלום העיר בזה גם בחכמת שלמה מהג' מהרש"ק ז"ל:

סעי' ז' דכ"ז שלא פסק ראיתי בהגהות רעק"א ז"ל סי' קצ"ט הביא מראב"ד בת"ד שאם משך החפץ ואמר כל מה שיתנו אחרים אתן לך הוי כדבר שאינו מסוים ולך יעו"ש וצ"ל דזה גרע משומת בקיאים דקנה ויש לעיין בזה בקונטרס מכירת חמץ להרב רש"ז זצ"ל יעו"ש ומ"ש בפנים בשם השט"מ דמוכר בשוי' מועיל כמו שומת בקיאים היא בשט"מ לב"ב דף ק"ז יעו"ש:

שם שדמיו קצובים. מיהו זה לגבי מוכר שאינו יכול ליקחו מהלוקח אבל הלוקח כיון שנטל ע"מ לבקרו אם ייטב בעיניו כנהוג בדברים אלו אף שבאמת הוטב בעיניו וגמר בלבו ליקחו הרשות בידו להחזירו למוכר כ"ז שלא אמר לו בפירוש שהוטב בעיניו רק בירא שמים אף בכה"ג שגמר בלבו אסור לחזור בו כ"ז מבואר בגמ' ב"ב פ"ח ושט"מ שם וע' בבית מאיר לאו"ח סי' רס"ו:

סי' קצ"ח סעי' ה' וכן השוכר המקום ומי שנתן לאחד בית שידור בו כל ימי חייו אם בית זה זוכה לו מטעם חצר יש להוכיח מתוס' ב"ב נ"א ד"ה במתנה דזה גרע מחצר המושכר יעו"ש בשם ר"ת מיהו לשינויא דהרא"ש שם בפ' חזקת סו"ס כ"ד נראה דג"ז דינא כחצר המושכר וזוכה לו יעו"ש ודו"ק וגדולה מזה מבואר בתוס' ב"ב פ"ז ד"ה לך דאפילו יקנה לו קרקע רק על רגע חדא דליהוי חצירו לקנות ע"י מטלטלין שעליו אף דאינו משאיל לו כלל לענין אחר רק לזה קנתה לו הקרקע המטלטלין יעו"ש:

סי' ר"א סעי' א' ואם מנהג המדינה בסי' קע"ו סעי' א' הבאתי תשו' הרא"ש כלל י"ב דסטימותא בדיבור לבד אינו מועיל אבל מדברי מהר"ם שבתשו' הרא"ש נראה דמועיל וע' בכסף הקדשים כאן מסופק בזה ובקצה"ח סי' קכ"ו ס"ק ג' נראה דפשיטא לי' דסטימותא מועיל אף בדיבור בעלמא בלי מעשה יעו"ש:

סי' ר"ד סעי' ב' ומחזיר הדמים מבואר דאין המוכר יכול לומר קי"ל כהרז"ה דלא כזל"א ח"ג חו"מ אות מ' דהמוכר יכול לומר קי"ל ומ"ש שם דגם דעת רש"י כהרז"ה ע' ח"ס חו"מ סי' ק"ג כתב דרש"י סובר כרוב הפוסקים דלא כרז"ה יעו"ש:

סעי' י"א בהג"ה ראוי לאדם לעמוד בדיבורו. בפנים הבאתי מחלוקת הפוסקים אם היא איסור דאו' או דרבנן ובב"י וט"ז יו"ד סי' רס"ד