מנחת פתים חושן משפט שכה

הבריות וישלם למלוה ממקום אחר כשירויח דהא הוא בוש למחול לפני המלוה שעשה לו טובה וע"כ כונת הקושי' שיאמר אמנה גם ימחול כהפלאה הנ"ל וא"כ גם כשיעשה כן יהיו מפרסם חטאיו בפני העולם ותו אין להוכיח שרשע הוא ואין רוצה לעשות תשובה מדלא טען טענת המיגו באמת כדברי הבר"א הנ"ל דהא טענת אמנה מוכרח לטעון גם עם המיגו דמחילה ובכל אופן יעשה עצמו רשע ושוב יש לומר דרוצה לעשות תשובה ונאמן במיגו וא"ש. אך בגוף דברי התומים הנ"ל דכל היכא דצריך להוסיף טענת שקר ל"א מיגו צל"ע שבתוס' כתובות ט"ז ד"ה וליחוש דיהיו נאמן לומר פרעתיך מנה במיגו דאלמנה נשאתיך ופירש מהרש"א במאי דקאמר פרעתי כולו יהיה נאמן עכ"פ על מנה במיגו והדין עמו דהא בודאי הוא יטעון שפרע הכל כיון שבאמת פרע הכל יעו"ש וקשה דהא כתבו תוס' ב"ב ל"ג ד"ה ואי טעין דמיגו לחצי טענה ל"א וע"כ כנ"ל משום דיכול לטעון ב' הטענות אלמנה נשאתיך ופרעתיך ומוכח דאמרינן מיגו בכה"ג והיא ראי' ברורה ע"כ דברי אאמו"ר ז"ל. וראיתי בשעה"מ בכללי מיגו שכתב ג"כ דאמרינן מיגו היכי שיכול לטעון ב' הטענות ורמז לדברי תוס' כתובות הנ"ל וגם הוסיף להביא ראי' מהנהו עיזי דאכלו חושלא והוי קטעין טובא ואמרינן עלה דנאמן עד כדי דמיהן במיגו ומוכח דאמרינן מיגו דהיה יכול לטעון ב' הטענות לקוח וגם שחייב לו דמים יעו"ש וכן מצאתי במקנה קדושין ס"ד שהביא ראי' זו דאמרינן מיגו כה"ג וכ"כ בנתיבות לשבת באה"ע סי' ז':

סי' צ"א סעי' ב' בהג"ה מי שהוציא הוצאות ע' ש"ך ס"ק כ"ב דבהוציא הוצאה ל"ש חזקת שליח עושה שליחותו וע' בנה"מ והיא פשוט דהא למדוהו מדין מוציא הוצאות על נכסי אשתו ושם לאו שליח הוא ואפ"ה כשבע ונוטל מתקנה כיון דהאי ידע והאי לא ידע מיהו נראה דכ"ז כשאין שום אדם מכחישו אבל ביש הכחשה בדבר אפילו מאחר דומיא דחנוני ופועלים שהפועלים מכחישים למוציא הוצאה אינו נשבע ונוטל דבזה לא תיקנו ודין דחנוני ל"ש כאן כי לא עשאו שליח או אפילו עשאו שליח ולא אמר לו כמה יוציא דל"ש חזקת שליח עושה שליחותו כלל הדבר דענין מוציא הוצאה היא אף בגוונא דל"ש חזקה דשע"ש אפ"ה נוטל בשבועה מיהו ה"ד היכא דליכא הכחשה אבל בדאיכא הכחשה בזה דוקא חנוני נוטל מטעם חזקה ודבר זה מוכרח בתוס' כתובות פ' ד"ה ישבע ובר"ן שם דהאי דמוציא הוצאה מיירי רק בליכא שום הכחשה ול"ד לחנוני דאל"כ אכתי תקשה קושי' תוס' דליתני נמי הא דמוציא הוצאות כמו חנוני ודוק ועפי"ז יש לתמוה על דברי קצה"ח לקמן סי' ק"ל ס"ק ד' בסופו וע' בפ"ת כאן ס"ק א' מ"ש בשם תשו' ב"א. וע' בשעה"מ כאן הביא מתשו' רמ"א דהאי דינא דמוציא הוצאות היא רק כשידענו שהוציא ואין אנו יודעין כמה אבל באינו ידוע כלל אם הוציא דבר רק על פיו אינו נאמן וכ"ה בנה"מ לקמן סי' ש"ג ס"ק ט' וצ"ע בדברי נה"מ סי' ש"ג ס"ק ג' ודו"ק:

סי' קכ"ו סעי' א' במ"פ בתשובה הארכתי לתמוה ע"ד הש"ג שבש"ך סי' רל"ב דמלוה לחבירו ואינו תובע הלואתו אינו מחויב לשלם לו מטעם מחילה ומצאתי שקדמנו בזה בשער משפט ר"ס צ"ח יעו"ש:

סי' קכ"ח סעי' ב' במ"פ הארכתי ע"ד הנה"מ בהיו נכסי שמעון ביד לוי ולקחן בע"ח לוי בחובו דחייב לשלם דהוי כמו אנס המלך גרנו דאם בחובו חייב לעשר וביארתי שם דכיון דפקדון היא ורמיא עליו חובת השבה וכיון דקמשתרשי לי' אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן יעו"ש וזה נראה כונת תוס' ב"מ ל"ה ד"ה תחזור וז"ל אין לפרש משום דא"ל משכיר לשוכר פרתו גבך דהשואל שילם דמיה כו' יעו"ש והיינו כיון דהוא שומר וחייב בהשבת הפקדון נהי דמתה פטור אבל כשהשואל משלם לו דמים וקמשתרשי לי' אמרינן מה לי היא מ"ל דמיה ולזה דחו תוס' מ"פ השואל דף צ"ו דאף דשואל אינו חייב לשוכר חייב לבעלים ראשונים ושם א"א לומר טעם הנ"ל והוצרכו לטעם אחר דמשכיר יאמר לו דל אנת ודל שבועתך ומשתעינא דינא בהדי שואל וכתבו דאם המשכיר עצמו היה שם בשעה שמתה בזה מודה ר"י לרבנן והא אכתי שייך טעמא קמא כיון דשואל משלם לשוכר אמרינן מה לי היא מה לי דמיה משמע דתוס' נאדו מזה לגמרי וצ"ע דהא לכאורה ד"ז מוכרח מהא דאנס המלך גרנו בחולין הנ"ל וצ"ל דדעת תוס' דדוקא שם חל עליו חובת מצוה ול"ד חיוב השבת פקדון לזה וא"כ צ"ע גם בדברי נה"מ הנ"ל אמנם דברי תוס' אלו בלא"ה נדחו מהלכה בחו"מ סי' ש"ז והרא"ש בב"מ שם דחידש בטעמא דר"י משום דחשיב שוכר כאילו השכירו בשליחות המשכיר הוצרך לזה מהאי דפ' השואל דמוכח דגם היכא דהשואל פטור לשלם לשוכר חייב לשלם לבעלים אבל לעולם היכא דהשוכר צריך לשלם לשואל הטעם היא פשוט כיון דהשוכר משתרשי לי' הו"ל כאילו גוף הבהמה ישנה בעולם וחייב בהשבה וכמו באנס המלך גרנו וכדברי נה"מ הנ"ל:

סי' קל"א סעי' ז' במ"פ הערותי ע"ד מרדכי דמדמה לה לנסכא דר' אבא דהא בכה"ג שאין העד מעיד שהלוה ידע מזה אינו מחויב שבועה כלל ושו"מ בשעה"מ שהעיר קצת וכתב לתרץ משום דערב דינו כמוציא הוצאות ברשות ועד מסייע פוטרו וצ"ע אם במוציא הוצאות שייך דינא דע"מ פוטר עכ"ד:

סי' קע"א סעי' א' הארכתי בתשו' שם אם שייך דינא דגא"א בשותפים שקנו ובדברי תשו' הרשב"א שבב"י עתה בא לידי חוה"מ עם חדושי הגאון הקדוש זצ"ל מבוטשאטש וראיתי בסי' קע"א סעי' ו' פלפול עצום בזה ומה שנסתפק שם אם דינא דגא"א היא תקנתא מפני דרכי שלום או דין גמור מה"ת מבואר מתשו' רשב"א שהבאתי שם דהיא תקנתא:

סי' קע"ה סעי' ו' בפנים הבאתי תשו' מהר"ם ב"ב שבאם השליש המוכר מעות נגד הלוקח שהוא יפייס כל המערערים והמצרן מערער שאם נעשה בב"ד חשוב מחויב המוכר לפייס המצרן בדמי ואם לאו יוחלט המעות שהשליש ללוקח יעו"ש ובכסף הקדשים להגה"ק הנ"ל מבוטשאטש סעי' כ"ג מצדד קצת שבאם המוכר התחייב עצמו בקנס נגד הלוקח באם לא יתקיים המקח לנגדו ל"ש מצרנות כיון דיש פסידא למוכר יעו"ש ומדברי מהר"ם הנ"ל מוכח דלא בטלה מצרנות עי"ז ול"ד להא דסעי' כ"ג דהכא המוכר בעצמו גרם לו ההפסד ומה לו למצרן בכך:

סעי' ל"ח הקונה מהעכו"ם ע' תוס' ב"מ ק"ח ד"ה האי מבואר מדבריהם דבקונה שדות מהמלך שייך דין בר מצרא יעו"ש וצ"ל דבזה ל"ש ארי' אברחות ממצריך:

סעי' נ"ז הבאתי דברי המרדכי דאם יש לבעל המשכנתא דהיינו למלוה בית אצל משכנתא וקנה א' המשכנתא דל"ש מצרנות דיכול לומר אריה אברחות מצאתי בתשו' מהרא"ל צינץ חו"מ סי' ל"ו שהוציא כן לדינא מדברי המרדכי:

סי' קע"ו סעי' ב' כתבתי דגם בדרך התחייבות כשהשתתפו לקנות דבר ידוע כנה"מ סי' ס'. אכן בתשו' חו"י סי' קכ"ח מבואר דמי שהתחייב להשתדל לחבירו חזקת ישוב במקום פלוני דמועיל ההתחייבות אע"ג דאינו בידו וכ"כ בנוב"י מה"ק חו"מ סי' ל' משום דעכ"פ ההשתדלות בידו היא וא"כ בשותפים יש לומר דמועיל דנתחייבו על ההשתדלות לקנות אותו דבר. והנה בנה"מ שם ס"ק ה' כתב דלדינא שותפין שכבר הרויחו אין יכולין לחזור אף בדשלב"ל כגון באומנים ובלא קנין יעו"ש ונ"ל ראי' לזה מגמ' ב"ב קו"ז ורשב"ם שם שני אחין כהנים והתנו ביניהם ודוק: