מנחת פתים חושן משפט שיח

בשע"מ סי' קע"ו אבל בשומר שכר שבגרמתו נפסד דבר הנפקד ונתקלקל בגוונא שלא יוכל לומר הש"ל ודאי חייב אף שנתכוין הש"ש לטובת הבעלים דהו"ל לעיוני כמבואר לעיל סי' ש"ג ושומר חכם בכה"ג פטור וראיתי בס' משפט שלום סי' ר' סעי' ג' הביא תשו' מהרי"ט סי' ק"י ותמה עליו דהא שומר חייב בגרמא ותירץ משום דנתכוין לטובה יעו"ש. ולענ"ד בש"ש אף בנתכוין לטובה חייב וטעמו של המהרי"ט כמ"ש בשע"מ סי' קע"ו דיכול לומר הש"ל רק מקנס חז"ל חייב ובנתכוין לטובת חבירו לכ"ע לא קנסו כנלע"ד. ובעיקר דברי הראב"ד הנ"ל שהובא בש"ך כאן שכ' כיון דאינו מתכוין להזיק רק להנאתו לא קנסו צ"ע מב"ק כ"ז לומר לך כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש ויעו"ש ברש"י דנתכוין להנאתו ואפ"ה נתכוין להזיק מיקרי כיון שיודע שבהנאתו יזיק לחבירו ודו"ק. והנה הש"ך הוכיח דדינא דגרמי היא רק מדרבנן כיון דחזינין דשוגג ואונס פטור ואם דינא דגרמי דין גמור היא מה"ת אין לחלק בין שוגג למזיד ולענ"ד יש לומר דדד"ג דאורייתא וכדמשמע להדיא מדברי הרא"ש סנהדרין ע"ו בהא דאמרינן שם דמצמצם חייב וילפינן לה בק"ו מרוצח וכתב ברא"ש שם דזה היא דד"ג ומוכח דמה"ת היא דהא מק"ו ילפינן לה ואעפ"כ כיון דרק מק"ו דרוצח ילפינן לי' ע"כ אמרינן די לבא מן הדין להיות כנדון וכיון דרוצח לא עשה בו אונס ושוגג כמזיד ה"ה בנזקי ממון בדד"ג דילפינן מרוצח. ונראה דגם גרמא בנזיקין אף דאינו מחויב לשלם בדין אפ"ה איסורא דאורייתא היא לגרום לחבירו היזק ממון וראי' לזה דהא ב"נ חייב כשהרג את חבירו ע"י גרמא כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"ד דב"נ שכפת חבירו ונתנו לפני ארי חייב מיתה יעו"ש וע' במד"ר בראשית ל"ד שמשם קצת מקור לדברי רמב"ם יכיון דב"נ ואם גופו חייב מיתה בהרג חבירו ע"י גרמא מכ"ש שחייב לשלם כשמזיק לחבירו ע"י גרמא וכן כשמזיק לישראל ע"י גרמא וכעין ק"ו דאמרינן בסנהדרין ע"ו אם גופו חייב ממונו לא כ"ש ועובר בלא תגזול וא"כ קשה מי איכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור כקושי' הש"ס בסנהדרין נ"ו לענין גזל פמשו"פ ותירץ הש"ס ל"ש בזה וע"כ צ"ל דגרמא גם לישראל אסור מה"ת ותו ל"ש מי איכא מידי וכעין שכ' תוס' חולין ל"ג וע' ב"ק קי"ט וכ"ת ה"מ היכי דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל שאול ואל בית הדמים כו' ומוכח שם דגרמא בנזיקין אסור מה"ת וראיתי בשער משפט סי' ל"ד שמצדד דכל איסור גרמא בנזיקין היא מדבריהם ולענ"ד נראה משמעות הש"ס והפוסקים דאיסור תורה היא והרי כתבו כל הפוסקים דחייב בדיני שמים הרי דמה"ת אסור וכן בהיזק שא"נ נראה דאסור מה"ת לגרום לחבירו היזק כזה ודברי רש"י בגיטין נ"ג שהביא בשע"מ שם דמשמע דהיא רק מדרבנן יש לומר דהיא בעשה דקרא דואהבת לרעך כמוך ולא קני באיסור עשה וכעין שכ' ברשב"א שם בשם התוס' על מטמא תרומה דודאי אסור מה"ת יעו"ש ועכ"פ אף אם נימא כפשטות דברי רש"י דהיזק שא"נ אסורו רק מדרבנן אבל בגורם לחבירו היזק הניכר ודאי אסור מה"ת ואין לדמות כלל גרמא להיזק שא"נ דהא חזינן דשומר חייב בגרמא ופטור בהיזק שא"נ וכן ב"כ חייב בגרמא ופטור בהיזק שא"נ כמ"ש לעיל בשם ריטב"א ע"א נ"ט ולגרום היזק לחבירו נראה דאסור מה"ת ועובר בלאו דלא תעמוד על דם רעך דהא אם רואה ממון חבירו טובע בנהר ויכול להצילו חייב להצילו ואם לא עשה כן עובר על קרא דלא תעמוד על דם רעך דהא ק"ו הוא אם הוא מחויב להצילו מהיזק מכ"ש שלא יגרום לו היזק וע' בשער משפט סי' כ"ח ס"ק ב' שהאריך דמי שאינו מעיד לחבירו עדות שיכול להצילו ממון עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך והביא כן מספרי וחינוך מ"ע רל"ז יעו"ש ונפלאתי על השע"מ שבסי' ל"ד נוטה לומר דגרמא היא איסור מדרבנן וסותר לדבריו בסי' כ"ח הנ"ל:

שם וכן השורף שט"ח של חבירו ע' ש"ך שהאריך דבגזל שטרות ונשרפו בביתו פטור וע' בשע"מ שהשיג עליו דחייב כמו בגזל שדה ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב כדלעיל סי' שע"א ס"ב יעו"ש כי דבריו ברורים כשמש:

סעי' ב' בהג"ה וי"א דזה מיקרי גרמא בנזיקין ופטור וכל גרמא בנזיקין אף דפטור בדיני אדם חייב לצאת ידי שמים כמבואר לעיל סי' כ"ח וסי' ל"ב בשוכר עידי שקר וע' ש"ך שם סי' ל"ב דאינו יוצא ידי שמים עד שישלם לחבירו היזקו יעו"ש וצע"ק לשון רש"י גיטין כ"ג בעושה מלאכה בפרת חטאת דאמרינן שם דחייב בדיני שמים ופירש"י פרעניות לרשעים שמתכוין להפסיד ממונם של ישראל יעו"ש ומשמע קצת מלשון זה דיש עליו עונש על מה שעשה אבל לא שמחויב לשלם כדי לצי"ש ונראה יותר דדא ודא אחת היא דיש עליו עונש עד שישלם וכמ"ש בש"ך הנ"ל והא בב"ק נ"ה קחשיב בהדדי האי דשוכר עידי שקר והאי דעושה מלאכה בפרת חטאת יעו"ש וכ"כ הרב ז"ל בש"ע ה' נזקי ממון דכל גרמא בנזיקין חייב בדיני שמים וחידוש שבש"ע כאן השמיטו ד"ז ונראה דוקא כשעשה כן במזיד חייב בדיני שמים אבל בשוגג פטור לגמרי אף בדיני שמים ועמ"ש לקמן סי' תי"ח סעי' ט"ז:

שם דהוי גרמא בנזיקין לכל החילוקים שבין גרמי לגרמא צל"ע דזה הוי גרמי כמו שורף שט"ח של חבירו וע' באר הגולה שהניח בצ"ע ובקצה"ח כתב בשם תוס' דפטור מטעם השא"נ וכבר כתבתי לעיל סי' שס"ג ההבדל בין שורף שט"ח דהוי היזק ניכר משא"כ פוחת צורת מטבע דעדיין שוה כמו נסכא. ואפשר דשני הטעמים צריכי דהא לטעמא דהוי היזק שאינו ניכר קשה דהא המטמא והמדמע במזיד חייב אף דהוי היזק שאינו ניכר וכבר תמה כן הראב"ד והובא בשט"מ שם והניח בצ"ע אבל כיון דמיקרי רק גרמי יש לומר דלא חייבו חכמים רק במטמא דהוי מזיק בידים אבל בגרמי בהשא"נ אפילו במזיד פטור וכ"נ קצת מדברי ריטב"א גיטין נ"ג מדהוצרך ליתן טעם דמוחל ש"ח דל"ד להיזק שא"נ דאין שעבודו קיים ותיפוק לי' דבהשא"נ גם כן חייב במזיד ויש לדחות כי באמת בריטב"א שם הביא מפורש בשם הר' פנחס דלר"מ דמחייב בגרמי בעושה במזיד חייב אף בהיזק שא"נ וכ"נ להדיא מדברי תוס' ב"ב ד"ה וחייב דבמחיצת הכרם יש לחייב כשעושה במזיד כמו במטמא אף דאינו עושה מעשה כלל וחיובו מדין גרמי וע' בתוס' ב"ק ק' ד"ה טימא ועמ"ש לעיל מדברי השע"מ סי' קע"ו וע' בקצה"ח שהביא מדברי תוס' ב"ק צ"ח בשף מטבע דבחסרו מעט חייב בכל אף על הגרמא יעו"ש וצע"ק מהא דאמר בב"ק שם דהשורף שט"ח של חבירו מאן דלא דאין דד"ג מגבה דמי ניירא מעליא יעו"ש אלמא דלמאן דלא דאין דינא דגרמי אף שיש חסרון הניכר דמי הנייר שחייב לשלם לו ואפ"ה פטור על הגרמא דהיינו על המעות שבשטר ויש ליישב:

סעי' ד' והמשבר פטור ע' ש"ך בשם תוס' דבזרק חץ על הכלי פטור הזורק והמשבר חייב והתוס' שם כתבו דסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן על הכלי לזורק הכלי בעצמו יעו"ש וסברתם דשם כבר התחיל הקלקול בכלי משא"כ בזורק אבן על הכלי דעדיין לא נעשה שום דבר בכלי רק חוץ ממנה וקצת קשה בהא דפריך בב"ק קט"ו והתניא מי שבא בדרך ואנס כנגדו ומעות בידו לא יאמר כו' מחוללים על מעות הללו ואם אמר דבריו קיימין יעו"ש ומאי קושיא שאני בכדי יין המשתברים דכבר התחיל הקלקול ביין גופא אבל בראה אנס כנגדו במעות גופא לא התחיל שום קלקול וצ"ע:

סי' שפ"ח סעי' ב' היה רואה נזק בא עליו ע' סמ"ע דאם כבר בא הנזק אסור וצל"ע שבתוספתא פיאה ופסקה הרמב"ם פ"ד ממ"ע ה"ח איתא הצריך לרבץ את שדהו קודם שילקטו עניים לקט שבה אם היזקו מרובה על הפסד הלקט מותר לרבץ ואם הפסד