מנחת פתים חושן משפט שיז

שם קנסוהו ביותר שלא יגדל חתולים משא"כ שור דכל אדם צריך לו למלאכה:

סי שפ"ג סעי' ב' בהג"ה דהו"ל לסומכו בדבר אחר וצ"ל דמיירי באבן מזומן לפניו ואין בזה טרחא דהא אינו מחויב לטרוח בשל חבירו כשבא להציל שלו כדלעיל סי' שע"ט סעי' ד' ועמ"ש שם בשם תוס' והג"א וצע"ק על סתימת הדברים כאן:

סעי' ה' או שהניחה בחמה ע' בטור כתב או שהיתה בחמה ואחזה שלא תוכל לצאת כו' וכ"מ בגמ' סנהדרין ע"ו דגם בכה"ג חייב וצ"ע על המחבר ששינה לשון הטור המדוקדק וע' ברמב"ם וצ"ע באם היתה הבהמה במקום שסוף חמה לבוא וצימצם בעדה אם חייב דהא ברוצח כה"ג פטור כדאי' בסנהדרין שם א"כ לכאורה גם נזיקין דילפינן מק"ו דרוצח פטור ואפשר דלמאי דקיי"ל דד"ג בנזיקין חייב גם בכה"ג וע' בחדושי הר"ן סנהדרין שם משמע כן וע' מהרש"א סנהדרין שם תוס' ד"ה בנזיקין:

שם בהג"ה ודוקא שאחזה בידו לכאורה המובן שאחזה בידו בכל עת עד שמתה ותמהני דהא בסנהדרין ע"ו קאמר בכפתו במקום שסוף חמה לבוא פטור והיינו בכפתו בחבל ודוקא במקום שסוף חמה לבוא פטור אבל אם כבר היתה שם החמה וכפתו והלך לו והוא מת שם חייב דאי מיירי באחז בידו בכל עת א"כ גם בסוף חמה לבוא כיון שאחז בידו גם לאחר שבאה החמה מדוע יפטור ונראה דגם כאן צ"ל כפתו בידו עכ"פ שעשה מעשה בגופו אבל סגר הדלת פטור:

שם בהג"ה אבל סגר עליה הדלת שלא תצא ע' תשו' רשב"א ח"ד סי' ך' במי שהשאיל לחבירו חבית לשום בו יין וסגר הדלת בעדו שלא יוכל למכור היין פטור אף שנפסד היין עי"ז דהו"ל גרמא יעו"ש ומשמע מדבריו שהיין עם החבית היה בבית המשאיל ונעל החדר בפני' ואפ"ה לא נעשה עליו גזלן בזה להתחייב מני אז באונסין ועמ"ש לעיל סי' רצ"ד בזה:

סי' שפ"ה סעי' א' אבל חכמים קנסוהו ע' תשו' מהר"י ברונא סי' ר"א נסתפק באמר לגוי לנגוע ביינו של חבירו ולנסכו ועשה כן אי חייב הישראל כיון דגם כשהוא גופי' עבד כן פטור מדינא דהו"ל היזק שא"כ איכא למימר דע"י גרמא גם קנסא ליכא יעו"ש ומדבריו נראה דפשיטא לי' דאם ציוה לגוי לעשות היזק ניכר לישראל חייב השולח וקשה, דהא אין שלד"ע ונראה דסובר דע"י גוי שאני דלאו בר חיובא הוא וע' ש"ך לקמן סי' שפ"ח ס"ק ס"ז בזה ומדברי מהרי"ב נראה דבהיזק ניכר שעשה ע"י גוי חייב עכ"פ מדין גרמא ולכך מספ"ל בעשה ע"י גוי היזק שא"נ אם חייב דכיון דגרמי דרבנן וגם השא"נ מדרבנן הו"ל כעין תקנתא לתקנתא דלא עבדינין וכעין שכ' הש"ך לעיל סי' שפ"ו לענין גורם דגורם והנה במהרי"ב הביא ראי' לחייב בכה"ג מתוס' גיטין נ"ג ד"ה גזלן דחייב אף ע"י גרמא באתפסי' לב"ד ע"י גרמא עכ"ד ונפלאתי דשם כתבו התוס' דמה שבא ליד ב"ד הוי היזק כיכר וכיון דבגרמתו שלא שמר שורו נפל ליד ב"ד חייב אבל הכא היזק שאינו ניכר היא הבא ע"י גרמתו, וגוי שהזיק לישראל היזק שא"נ בשוגג פטור כמבואר בש"ך יו"ד ר"ס קל"ב ובפרישה שם וכ"ע בריטב"א ע"א כ"ט ועמ"ש לקמן סי' שפ"ו דגוי חייב בגרמא מדינא וצ"ל דהשא"נ קיל מגרמא ובחת"ס לע"א שם נוטה לומר דגוי חייב בהשא"נ ובישראל דפטור גזיה"כ היא. ולכאורה יש לומר דגוי שנגע ביינו של ישראל הוי היזק ניכר כמו בכלאים שכ' תוס' ריש ב"ב דהוי היזק ניכר דכל הרואה יודע שנאסר אבל במטמא טהרותיו הרואה סובר דלא הוכשר יעו"ש. וע' בשער משפט סי' ס"ו ס"ק ל"ד שתמה על התוס' הנ"ל דא"כ בישראל מומר שנוגע ביינו של ישראל ג"כ הוי היזק ניכר כיון דבמגעו לבד עושה יי"נ ובחולין מ"א מוכח דהוי היזק שא"נ והביא מרמב"ן ריש ב"ב שחולק על תוס' הנ"ל וכתב טעם אחר דבכלאים העירבוב ניכר יעו"ש ולענ"ד יש לומר דאע"ג דאוסר בנגיעה בעלמא מכ"מ אין דינו כדין מזיק שיתחייב לשלם דלא מיקרי מזיק בזה שאנו גוזרין על עצמינו שלא נשתה יין שנגע גוי מטעם ריחוק חיתוך ורק שצריך לשלם משום דאנו אומרים שניסך ומחשבתו היה לע"א וזה הוי היזק שאינו ניכר דאין מחשבתו ידוע וע' ח"ס לע"א דף נ"ט:

שם וכן אם היה שוגג כו' ע' בהגהות רעק"א למשניות גיטין פ"ה מ"ד הוכיח משט"מ ב"ק ה' דאם נתכוין לנסך יינו של זה וניסך יינו של אחר פטור דמיקרי שוגג יעו"ש. ולענ"ד צ"ע טובא דהא קיי"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב כמבואר בסנהדרין ע"ח לרבנן דקיי"ל כותייהו כמ"ש ראב"ד רפ"ד מה' רוצח וע' כ"מ שם ואין לומר דהשט"מ כתב כן אליבא דר"ש דפוטר בנתכוין להרוג את זה והרג את זה דהא בשט"מ שם כתב דבבושת נתכוין לבייש את זה ובייש אחר חייב ודבריו מוכרחים מדקחשיב שם בושת ולר"ש הא גם בבושת פטור עד שיכוין לו כמבואר בב"ק פ"ו וע"כ דהשט"מ כתב כן אליבא דרבנן וזה תימה כיון דמזיד מיקרי וקטלינן לי' מדוע יפטור בהיזק שא"נ ואפילו להרמב"ם דפסק כר"ש בנתכוין להרוג את זה מכ"מ בבושת פסק דחייב וכן בבהמה כשנתכוונה להרוג את זה והרגה את זה חייבת מיתה וע' בלח"מ פ"א מה' חובל ומזיק וצ"ע:

שם דדאין דד"ג ע' ש"ך דדינא דגרמי חייב רק במזיד ולא בשוגג ומכ"מ נראה דבמזיד חייב אף שלא נתכוין להזיק לחבירו רק לטובתו כמ"ש ש"ך סי' ס"ו ס"ק פ"ב דלא קיי"ל כשיטת ראב"ד דבמתכוין לטובתו ל"ש דד"ג וגם במטמא ומדמע דקיי"ל דחייב במזיד היינו אף שנתכוין לטובתו דלא קיי"ל כראב"ד שהובא בש"ך כאן ס"ק א' וע' תומים סי' ס"ו ס"ק מ' ולפלא שלא הזכיר מראב"ד פ"ה מחובל ומזיק וע' בשער משפט סי' קע"ו ס"ק ד' נראה דסובר כן לדינא דמטמא ומדמע בלא נתכוין להזיק פטור וכראב"ד הנ"ל. ולענ"ד ז"א אך נראה דעיקר טעמו של השע"מ בעיכב למכור הסחורה בזמנה שהיה סבור שתתייקר וכיון לטובתו וגם לטובת חבירו השותף ובזה אפשר דלכ"ע הוי רק כשוגג וגם בזה צע"ק עמ"ש לקמן סי' תי"ח סעי' ט"ז. והנה כל החילוקים בין גרמא וגרמי ל"ש בשומר כלל דכל שומר גרמא היא ולא עבד מעשה רק שלא שמר כראוי ואפ"ה חייב כמבואר בריטב"א הובא בב"י סי' ס"ו דכל חיוב שומרים גרמא בנזיקין היא וחייבם רחמנא וכ"ה בתב"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד יעו"ש דאפילו בלא ברי הזיקא חייב ובפרט בשומר שכר דהיה לו לעיוני יעו"ש ולענ"ד ד"ז ברור ולית מאן דפליג בהא דשומר חייבו רחמנא בגרמא וכ"ה בש"ע הרב ז"ל בקו"א לה' פסח סי' תמ"ג והא דכ' הרדב"ז ח"א סי' שצ"ע דבשותף המעכב סחורת חבירו והוזלה דאינו חייב לשלם דלא הוי ברי הזיקא כבר ביאר בשע"מ סי' קע"ו לנכון דנהי דלא נמכרה הסחורה מכ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך וכהש"ך סי' שס"ג דגם שומר יכול לומר הש"ל דאף דשומר חייב בגרמא מכ"מ בהיזק שא"נ פטור דהרי שלך לפניך והוא מחזיר לו מה שלקח וכן פסק בש"ע הרב ז"ל סי' תמ"ג רק בברי הזיקא והגיע זמן המכר ומעכב הוי כמטמא ומדמע דחייב במזיד אף דהוי היזק שא"כ דמדרבנן חייב אבל בלא ברי הזיקא תו ל"ד למטמא במזיד ולא קנסוהו בכה"ג ומטעם שומר אינו חייב דהא יכול לומר הש"ל וגם בברי הזיקא יש לעיין בשותף אם חייב כיון דחיובו רק מטעם היזק שאינו ניכר וקנסא היא דקנסו חז"ל במטמא ומדמע שלא יהיו כ"א הולך והכא כיון דגם הוא יפסיד בזה ל"ש קנסא זו כמ"ש תוס' ב"ב ב' ד"ה וחייב וחידוש על השע"מ שלא הרגיש בזה ובכתכוין לטובת חבירו אף בברי היזקא פטור כיון דמטעם שומר פטור דאומר הש"ל רק מקנס חז"ל במטמא ובנתכוין לטובת חבירו לא קנסו וזה נמי דעת מהרי"ט ח"ב סי' ק"י שהובא