מנחת פתים חושן משפט שיד

ובש"ך ס"ק ד' ועפי"ד שט"מ מיושב קושי' קצה"ח ס"ק ה' מגזל חמץ ועבר עליו הפסח בגיטין נ"ג דכיון דבאכשרי' למלאכה הוי שינוי מעשה בלי שום שינוי השם ה"ה היכא שפוסלו מדבר שהיה ראוי מתחילה דשינוי מעשה לקלקל כמו שינוי מעשה לתקן ודו"ק:

סעי' י' גזל לולב בב"ק צ"ו וברש"י שם ד"ה מאי מבואר דדבר שנפסל בו הלולב הוי ג"כ שינוי לקנותו בכך וצ"ע אם בשאר עניני מצות כגון תפלין וציצית אם הדין כן דמה שפוסלו הוי שינוי לקנותו ועפימ"ש השט"מ שם יש לחלק בין לולב לשאר מצות וחידוש על השמטת הש"ע דין זה:

סי' שס"א סעי' ה' או נתנו לאחר ובנתנו לבניו הסמוכים על שלחנו לא מיקרי ש"ר תוס' ב"ק קי"א ד"ה הגוזל והתוס' כתבו כן אף לשמואל דמציאתן לעצמן ולדידן דמציאתן לאביהם פשיטא דלא מיקרי ש"ר:

שם בהג"ה או בע"כ בנה"מ ס"ק ב' נראה שהבין דהאי בע"כ היינו שתפס ממנו בע"כ וכן הבין ט"ז לקמן סי' שס"ח ובש"ע הר"ב ז"ל ובמקור הדין נראה דהאי בע"כ דהכא היינו בע"כ של מקבל וע' מח"א ה' גזילה סי' כ"ח:

סעי' ז' שאכלו פטור ע' מח"א ה' גזילה סי' ח' כתב בשם הג"א דמיירי הכא באית לי' נכסי לגזלן דאל"כ כיון דעכ"פ מי שאכל חייב לשלם לגזלן ממילא הראשון מוציא ממנו בתורת שעבודא דר"נ יעו"ש:

סי' שס"ג סעי' א' אפילו פסלה המלך אומר לו הש"ל ונראה דה"ד במטבע שגם בלעדי הצורה עכ"פ כסף היא רק ע"י צורה יותר וכשנפסל עדיין שוה כמו נסכא רק שהוזל מעט בכה"ג מיקרי היזק שאינו ניכר ויכול לומר הש"ל וכן הא דלקמן סי' שפ"ו סעי' ג' בהג"ה דפוחת מטבע של חבירו דפטור דלתוס' ורא"ש שם הטעם משום דהוי היזק שאינו כיכר וע' קצה"ח ס"ק י"א ע"כ בכה"ג מיירי וע' בב"ח סי' שפ"ו בשם יש"ש פ' הגוזל קמא סי' י"ז אבל באנקנאטין שלנו שאין גופן ממון רק הם שט"ח על המדינה כידוע נראה דהן בדין דהכא בנפסלו הן בפיחת צורתן לא מצי למימר הש"ל דהא מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו חייב לשלם מדר"ג אע"ג דבהיזק שא"נ קיי"ל דפטור וביאר ריטב"א בגיטין נ"ג דזה הוי היזק ניכר שאין שעבודו קיים יעו"ש וכונתו דהש"ט אינו כלום רק השיעבוד שיש לו על ממון חבירו וכיון דמחל השעבוד הוי היזק ניכר וא"כ ה"כ בפוחת באנקנאטין וכן בגזלן ונפסלו דאינם שוים עתה מידי והוי היזק ניכר לכ"ע וכן לפי סברת הש"ך סי' שפ"ו ס"ק א' דשף מטבע פטור מטעם גרמא אף דאין מחייבין בגרמא מכ"מ זה הוי מלתא דלא שכיחא דהא בעינן דוקא בקורנסיו וטרסיו ולא חסרי' יעו"ש נראה דזה לא שייך כלל במוחק צורה שע"ג באנקנאטין דזה בקל למחוק ביד וחייב כמו שורף שט"ח של חבירו וע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ה בשליח ששכח להחליף הלאטריע צעטליך דהוי פשיעה ושומר חייב על פשיעה דשטרות וכה ראיתי בס' ד"ג שנדפס מחדש כלל ט"ו הביא ממחבר אחד שהשיג על השאי"ע דיכול לומר הש"ל וליתא דהלאטריע צעטליך אין גופן ממון והוי כמו שעבוד וכשנתבטל השעבוד ע"י שלא החליפם ל"ש לומר הש"ל וזה ברור אבל מה שדן שם בד"ג להלכה דשומר אינו יכול לומר הש"ל ליתא דהיא ספיקא דדינא כמ"ש השע"מ סי' קע"ו ולא כהמחבר הנ"ל שכתב דהשע"מ הכריע כרש"ל דשומר א"י לומר הש"ל. וע' בש"ע הרב סו"ס תמ"ג פוסק דגם שומר יכול לומר הש"ל יעו"ש:

שם והרקיבו מקצתם ע' שו"ת ספ"י סי' קי"ח דבפירות שהרקיבו מקצתן דאומר הש"ל היינו על הנשאר בריא אבל מה שהרקיבו חייב לשלם עיי"ש:

סעי' ד' התוקף עבדו של חבירו ע' בש"ג פ"ה דב"מ מסופק בתוקף שכיר של חבירו ועשה בו מלאכה אם חייב דבזה ל"ש כ"כ הסברא דלא נסתרי' עבדיו ויעו"ש עוד בדין בטלו ממלאכה דאם בתוך זמן שתקפו נזדמן להרב מלאכה חייב לשלם יעו"ש:

שם ואם בטלו ממלאכה אחרת ע' בנה"מ ס"ק ה' שכתב דבנחית אדעתא דאגרא הדין ברור דמשלם ותמהני דאין זה ברור כלל דהא מבואר בטור דבספינה דלא קיימא לאגרא אף בנחית אדעתא דאגרא פטור דהו"ל גזלן ושם העבד לא קאי לאגרא ובמח"א ה' גזילה סי' ט"ז הבין באמת מדברי תוס' דפליגי על טור וסברי כהנימו"י דבנחית אדעתא דאגרא אף שאינו עומד לשכר לא הוי גזלן רק הטעם דפטור משום זה נהנה וזה ל"ח ולכך אי לאו טעמא דלא ניסתרי עבדי' היה התוקף חייב כיון דהעבד הוכחש עי"ז מגלגלין עליו הכל אבל גם דברי מח"א אינם מוכרחים דיש לומר דתוס' כתבו כן למאי דסבר רב עבדא כמקרקע דמי ול"ש בזה גזל דאין קרקע נגזלת אבל במטלטלין כיון דלא קיימי לאגרא אף בנחית אדעתא דאגרא גזלן הוא ופטור לשלם וגם קושיתו של הנה"מ על מהרש"א תמוה להמעיין ברש"א שם דכתב דתוס' לא קאי על ר"י בר חמא:

סעי' ה' בהג"ה ואם שכרה הגזלן לאחר צריך להחזיר ע' בב"י שתמה על דין זה וע' בד"מ ומצאתי בש"ג פא"נ כתב דהרמ"ה מיירי דוקא היכא שלא בא המעות עדיין להגזלן אבל אם כבר בא המעות ליד הגזלן מן השוכר א"צ להחזיר לנגזל וגם בט"ז סוף הסימן פוסק כסברת הש"ג הנ"ל וע' מח"א ה' רבית סי' מ"א ובאם מכרו הגזלן לאחר ולא ידע הלוקח שהוא גזול ונשתמש בו א"צ ליתן שכר כיון דלא נחית אדעתא דאגרא כ"כ מח"א ה' גזילה סי' ט' והוציא כן מדברי רשב"א ב"ק ל"ג וע' ח"ס חו"מ סו"ס קס"ה הביא שהגרע"א ז"ל הוכיח מדברי רשב"א ב"ק ל"ג שפליג על דין דהכא ובח"ס דחה דשם לא נחית אדעת שכירות יעו"ש וכבר קדמו המח"א:

סעי' ו' חייב ליתן לו כל שכרו היינו אף בלא קיימא לאגרא כיון שאמר לו צא ורמ"א כתב בשם המרדכי דאפילו הוציאו בע"כ פטור וזה סותר לדברי המחבר ועכ"פ היכא שלא היה אפשר בשום אופן להשכירו לכ"ע אף באמר לו צא פטור ובהכי אולי מיירי רמ"א ולא פליג על המחבר ובזה נכונים דברי חוו"ד סי' קע"ב ס"ק ב' שם א"צ להעלות לו שכר ע' סמ"ע שהביא הטעמים דביתא מיתבא יתיב ושאיה יוכת שער ונ"מ בין הני טעמים דקמשתמש בציבי ותיבנא וע' בנ"י בשם הרמ"ה וע' שט"מ בשם הר"מ מסרקסטא דהוי ספיקא ואי תפס ל"מ וברמב"ם וש"ע נשמט ד"ז וע' בלח"מ פ"ג מה' גזילה מ"ש בזה לחלק בין בית חדש לישן וע' בשט"מ בשם הרשב"א ודוק:

סעי' ז' מגלגלין עליו כל השכר בתוס' כתובות ל' מוכח דאפילו ההפסד היא פמשו"פ מגלגלין עליו הכל אבל תוס' ב"ק כ' חולקים ע"ז דהפסד פחות משו"פ לאו כלום היא וכמ"ש בשעה"מ פ"ג מה' גזילה יעו"ש:

שם בהג"ה ויש חולקין היינו דאפילו בלא עביד למיגר חייב אבל על גוף דין שכ' המחבר דמגלגלין עליו את הכל לא הביא רמ"א שום חולק אף שהרמ"ה חולק ע"ז וגם הרמב"ם כמ"ש בנוב"י מ"ת חו"מ סי' כ"ד:

סעי' ה' אבל אם גילה בדעתו כן ע' סמ"ע ס"ק כ' ובדו"פ כתב דאף אם גילה דעתו לאחר שיצא חייב ולענ"ד דבריו צ"ע ומח"א ה' גזילה סי' ט' כתב קודם שיצא דוקא יעו"ש:

סעי' י' והוא טוען שלא היה שוכרה בפחות וצ"ע דאדרבא כיון דהוא לא היה משכירה בפחות היה השוכר שוכר לו דירה אחרת והו"ל כלא קיימא לאגרא ויפטר לגמרי:

שם בהג"ה האומר לחבירו דור בחצירי המעיין בלשון הרשב"ץ יראה דמיירי בחצר דלא קיימא לאגרא ואפילו דר שלא מדעתו ג"כ פטור ובזה מסולק השגת הב"ח שהובא בש"ך על רמ"א. וע' בקצה"ח כאן סוסק"ט וגם בח"ס חו"מ סי' קי"ט וגם שניהם לא הזכירו מדברי הב"ש אה"ע סי' ע' שהכריע לדינא כרמ"א סי' רמ"ו. וע' ש"ך ס"ק י"ג שכתב גם הב"ח מודה דפטור מאחר דזה אינו חסרו מדעתו ולענ"ד ט"ס היא וצ"ל מאחר דזה חסרו מדעתו פירוש מדעת בעל החצר:

שם ואם לא היה לו