מנחת פתים חושן משפט שי

ליומא ממכר הוא ומזלו דשוכר גרים והביא ראי' מתשו' רשב"א והמח"א השיב דשאני בנדון הרב מהרש"ך דהוי מכת מדינה ולא נוכל לתלות במזל השוכר יעו"ש עכ"פ בנ"ד דלאו מכ"מ היא ולא נתהוה קלקול בגוף החנות אמרינן דמזלו דשוכר היא ששרי הדירעקציע לא אבו לתת לו שם זכות טאריפא ומשלם למשכיר הכל וכ"כ מנה"מ סי' שכ"א דכל היכא דמזלו דשוכר גרים ואין הקלקול בדבר המושכר כגון בחוכר שדה ואכלה חגב דהקלקול אינו בשדה רק בפירות השייכים לשוכר ל"ש חזרה כלל רק במכת מדינה מנכה לו מחכירו יעו"ש וע' תשו' רח"כ חו"מ סי' י"ט בעובדא שבא לפניו באיש א' ששכר כמה מקומו' מהשררה להחזיק שם משקין למזיגה ואח"כ שכרו ממנו איש אחר ובתוך זמן השכירות בא פקודה מהמושל שכל המשקין יקחו מהשררה ואין ליחיד למכור משקין ובאו לדין על שכירות מקומות הנ"ל כי עכשיו אין להשוכר חפץ בהם והשיב הג' הנ"ל דהדבר פשוט דא"צ לשלם שכירות מכאן ולהבא כמו באין רגיל הנהר להתגדל דבשניהם לא הו"ל למידע פסידא דמשכיר הוא יעו"ש ולענ"ד ל"ד דשם הקלקול נוגע לבהמה של משכיר כמו לשוכר דבהמה להוליכה עביד וכשגדל הנהר ואינה יכולה לילך פסידא דמשכיר היא אבל בנדון שלו לא נתהוה. שום קלקול לחנות רק מזלו דשוכר גרים שנתבטל זכות מזיגתו ומה לו למשכיר בכך וגם אם כדון ד"ז כמכת מדינה דהא המושל גזר על כולם שלא ימכרו משקין מכ"מ נראה דאין המשכיר מפסיד כלום כמ"ש בתשו' חו"מ סי' קס"א בשם ראנ"ח סי' ל"ח במעשה שהטילו מכס על הסחורות ולא היו יכולין למכור הסחורות בחנות שאין מנכה למשכיר כלום דהרי החנות בפניהם ואם לא יעשו בו סחורה יעשו בו מלאכה יעו"ש שמכח זה השיג הח"ס גם על תשו' רש"ך הנ"ל דגם במכת מדינה בכה"ג אין מנכה לו מחכירו כיון דאין שום קלקול בחנות גופא רק בדבר הבא מבחוץ גם המח"א ה' שכירות הסכים לדינא בעובדא דרש"ך הנ"ל דאין משכיר החנות מפסיד כלום אף דהוי מכ"מ יעו"ש וצריך לומר דל"ד לאכלה חגב דמנכה לו מחכירו אף דהקלקול רק בפירות של השוכר ולא בגוף השדה משום דעכ"פ השדה עומד רק לכך להוציא פירות וכיון דמכת מדינה וגם אם היה השדה ביד המשכיר היה אוכלו חגב לכך מנכה לו מחכירו משא"כ חנות דאין החנות מיוחד דוקא לסחורות אלו ויכול להחזיק בו סחורות אחרות גלל כן דין דרח"כ הנ"ל שדן דהשכירות בטל ומדמהו לנתגדל הנהר סי' ש"י צע"ג. ובנדון שאלתינו כראה עוד דאפילו למרדכי סי' של"ד דפוטר מלשלם שכירות במת השוכר מודה בנ"ד דחייב לשלם דהא טעמו דבדבר דלא הו"ל למידע פסידא דפועל וה"נ פסידא דמשכיר הוא אבל בנ"ד השוכר יודע יותר טובו של הדירעקציע אם יסכימו להחזיק טאריפא בחנות ששכר ויש לו שיח ושיג עמהם אבל המשכיר אינו יודע כלום ומהגם דלנה"מ סי' שי"ב ס"ק י"ג בהקדים לו שכרו היינו כשהיה המדובר מתחלה שיקדים לו השכר לכ"ע ממכר הוא יעו"ש ומשמע אף בלא נתן לו עדיין כיון דהיה המדובר כן וה"נ בנ"ד היה המדובר שיתן לו כל השכירות במוקדם ואף שדברי נה"מ בזה לא ידעתי מאין הוציאו כי כתב כן בשם מח"א ולא נמצא כן וראיתי בתשו' מגה"ש סי' פ"ה שהשיג על נה"מ וע' תשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"ה מכ"מ בנ"ד יש די והותר בכל הטעמים הנ"ל לחייב השוכר לשלם כל השכירות:

סעי' ב' נותן להם כל שכרן צ"ע דבגמ' איתא בהדיא דנותן לשם בפ"ב וכ"ה בטור סעי' ג' ושו"ר בלח"מ פ"ט משכירות ה"ו שעמד בזה על הרמב"ם שם אבל גם ברי"ף ורא"ש העתיקו דברי הגמ' אתא נהרא פסידא דבעה"ב ולא כתבו דמשלם כפ"ב וע"כ דלא היה בגרסתם כן וצ"ע ועיקר הלשון מן השמים נסתייעו נובע מרמב"ם שם וע' בהה"מ שכונתו כמ"ש הרשב"א דמיירי שנתקרב אל השדה ובמעט טרחא יכול להשקותו עיי"ש ולרשב"א אם השקה הנהר ממש באמת הוי פסידא דפועלים כמ"ש בשט"מ שם בשמו ולפי טעם תוס' וסמ"ע ס"ק ז' גם בכה"ג פסידא דבעה"ב וצע"ג ודו"ק:

סעי' ד' מי ששכר מלמד ע' במקנה לקדושין ריש פ"ג דאם שכר מלמד בפסיקת דמים אף בלי קנין אין בעה"ב יכול לחזור בו כיון דהמלמד עני נעשה נדר יעו"ש וצ"ע דסתם פועל עני הוא ואפ"ה מבואר לעיל סי' של"ג דבחזר בו בעה"ב אין להם עליו אלא תרעומת ושו"ר בתשו' בית שלמה חו"מ סי' י"ז האריך בזה דגם בפועל עני ל"ש כדר בזה כיון דלא נתכוין בתורת צדקה רק בעד שכר פעולתו יעו"ש שהביא מתוס' קדישין כ"ט ד"ה משכו שכ' כה"ג. ודברי תוס' הנ"ל מובאים להלכה ביו"ד סי' רנ"ח סעי' י"ג בהג"ה ועמ"ש במ"פ שם וצ"ע בערוכין כ"ז בהא דא' אומר הרי היא שלי בעשר סלעים כו' חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוי' ונפרעין משל עשר את המותר יעו"ש דע"כ הטעם משום דאמל"ג כמסלה"ד וכ"נ בתשב"ץ ח"ג סי' רנ"ה דהא בדרך מקח ולא נתכוין לוותר להקדש ל"ש כלל איל"ג וצ"ל דשם מיירי שלא היה שוה עשרה והוא חומר עשרה ונתכוין לוותר להקדש ולכך אמרינן אמל"ג וצ"ע כי הדברים סתומים שם וע' מג"א סו"ס קנ"ד:

סי' של"ה סעי' א' אפילו מלאכה כבידה ובשט"מ שם בשם הרמ"ך כתב דאין יכול לכופן למלאכה אף אם רוצה להוסיף להן בשכרן וצ"ע עכ"ל וע' ש"ך סי' של"ג ס"ק י"ג והרי לפנינו שהרמ"ך חולק:

שם בהג"ה תלמידים אחרים שלומד עמהם ע' בד"מ בשם רשב"א דאם היה תנאי ביניהם שלא ילמוד עם אחרים ולמד מנכין לו מה שהרויח יעו"ש שם אבל לא קשה ממנו ונראה דאם יוסיף לו בשכירות יכול ליתן לו אפילו קשה ממנו רמו בפועל וכ"מ בד"מ דמלמד דמי לפועל לגמרי יעו"ש:

שם כשאר פ"ב לכאורה נראה דאם יש לו תלמידים אחרים שבלא"ה לומד עמהם ודאי דאין מנכין לו כלום וצריך לשלם לו כל שכירותו:

שם בהג"ה מוקמינן לי' אחזקה שידע כבר ע' ט"ז יו"ד סי' א' ס"ק ו' משמע דסובר דאין הלכה כדברי המרדכי וצ"ע וע' בח"ש שם. שם לא יוכל לתבוע מה שעבר דודאי מחל להם מדלא תבעם שתיקה כהודאה ותו דיש קצת איסור בדבר כו' עכ"ל מהרמ"פ הובא בד"מ וטעמו השני נראה דאף דאומר השתא דרוצה בשכירות אמרינן עתה היא דאיתרע ומעיקרא לא הוי ניחא לי' כעין שכ' ט"ז לעיל סי' קע"ו סעי' י"ב:

סי' של"ו סעי' א' טול מה שעשית בשכרך. והטעם דבפועל צריך ליתן מזומנים ולא' שו"כ ככסף וע' רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ט כתב דגם שוכר בהמה מחבירו מחויב ליתן לו כדין פועל אבל שכירות בתים היא ככל חוב דשו"כ ככסף ויעו"ש דגם בשוכר כלי הדין כן דאם אין לו מעות נותן לו שוה כסף כמו בשכירות בתים וצ"ע דהא ברש"י ב"מ קי"ח נראה הטעם דל"א בפועל שו"כ ככסף דלא תלין מאי דאתני בהדי' משמע וא"כ גם בשכירות כלי כן דהא גם בזה איכא לא תלין כדלקמן סי' של"ט ואפילו בשכירות בתים יש לעיין לפימ"ש שם מהתו"כ דגם בזה איכא בל תלין אפילו בקרקע ומכ"ש בבית דאיכא למימר תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי אבל הרדב"ז שם כתב טעמא אחרינא דבפועל צריך ליתן לו מזומן משום דאליו הוא נושא את נפשו וע' בס' פ"ת מ"ש בשם דברי משפט:

סעי' ב' ואח"כ חזר בו פירוש במה"ב אבל פועל לאחר שקיבל עליו אף שלא עשה משיכה אינו יכול לחזור בו ולתבוע מעות דמחילה א"צ קנין כ"כ בשט"מ ב"מ קי"ז בשם הרמ"ך ועיי"ש עוד בד"ה לענין פסק. ומכ"מ יש לעיין דאפשר דבזה לא אמרו מחילה א"צ קנין כיון דביד השוכר לחזור בו בטרם שעשה משיכה מסתמא גם הפועל לא מחל חובו עד שימשוך וכעין שכ' מהרי"ט הובא בקצה"ח