מנחת פתים חושן משפט שט

השבועה חל דהוי נשבע לבטל מ"ע דאו' היא פלא לענ"ד:

סעי' ו' ואם היה להם ממון ע' בש"ך ס"ק ל"ד בסופו או שאינם צויתים דין ומוכח מזה דאף בכה"ג שאסור לקבלן לחזור בו כגון בקנין וכדומה מכ"מ אם חזר בו ואינו דבר האבד לבעה"ב אף ששכר אחרים והיה מוכרח ליתן להם יותר כשתבע אח"כ הקבלן לדין אינו מחויב לשלם לו דהא הכא במשך כלי אומנתו אין הקבלן יכול לחזור ואפ"ה אינו מחויב לשלם רק כשהדבר אבד לבעה"ב ולראי' זו כיון הגרע"א ז"ל הובא בפ"ת ס"ק ב':

סעי' ח' אמר לאומן ע' ש"ך ס"ק מ"א דהטפול מוטל על האומן וצ"ע כיון דשכירות קניא מדוע יתחייב לטפל בו ולפימ"ש בנה"מ דכאן לא מיירי מטעם שכירות א"ש:

שם בהג"ה שאינו יכול למחול שעבודו של נהר אפילו נער קטן דזכין לקטן ואין חבין לו. מרדכי:

סי' של"ד סעי' א' אם אין דרכו להפסיק ע' בב"י סו"ס של"ג בד"ה ג"כ מוכח דבמידי דלא שכיח כלל תמיד פסידא דבעה"ב היא וכ"כ במח"א ה' שכירות סי' ח' בשם מהר"ם יעו"ש. ולענ"ד ד"ז צע"ג ומשמעות הפוסקים אינו כן:

שם אע"פ שגם בעה"ב יודע דרך הנהר ע' תשו' שבו"י סי' קע"ו הובא בפ"ת סי' ש"י ס"ק א' שכתב דהאי דינא דשניהם לא הו"ל למידע אי תרוייהו ידעי פסידא דפועל היא מטעם ספק ולכך אמרינן הממע"ה ואם תפס הפועל אין מוציאין מידו יעו"ש. ודבריו תמוהים לי דבתה"ד סי' שכ"ט מוכח דרק בהקדים לו שכרו פסידא דבעה"ב כיון דהקדים נתרצה שיהיו שלו אף אם יארע אונס אבל תפיסה לא מהני כלל יעו"ש:

שם בהג"ה מי ששכר בית לדור בו אעתיק פה תשובה שהשבתי לח"א ע"ד שאלתו בדו"ד שבא לפניו בא' ששכר חנות מחבירו להחזיק שם טאריפא ונתן אדראן ומותר המעות עד חמשים ר"כ היה מחויב ליתן בעוד איזה ימים ולא נתן באומרו שהשרים מהדירעקציע לא הסכימו שיהיו הטאריפא שמה כי אין המקום הגון לזה ע"כ רוצה לחזור בו מהשכירות ומע"כ האריך ודרש חוו"ד. והנה מ"ש כבודו לצדד בזכות השוכר כיון דנאנס נתבטל השכירות כמו במת השוכר לדעת מרדכי הובא בחו"מ סי' של"ד וכותי' פסק הש"ך שם ובעניותי הדין דסי' של"ד צ"ע טובא כי ד"ז לא נמצא בשום פוסק זולת במרדכי והב"י סי' שי"ב דחאו מהלכה כי באמת הדבר תמוה דמה לו למשכיר באונס שאירע לשוכר ול"ד כלל לפועל דקיי"ל דכל היכא דשניהם לא הו"ל למידע פסידא דפועל היא אף שהאונס היא בשדה בעה"ב כמבואר סי' של"ג דשם הפועל נוטל דמי מלאכתו וכיון שלא עשה מלאכה ובעה"ב לא פשע אינו משלם לו משא"כ בשכירות בית שאין דמי השכירות בעד דירתו לבד רק מה שמוסר לו ביתו לעשות בו כחפצו ושכירות ענין ממכר היא וגדולה מזו דעת הראב"ד דבקבלנות אין הפועל מפסיד כלום ונהי דבזה לא קיי"ל כן כמ"ש נה"מ ר"ס של"ד אבל בשכירות בית נראה דכ"ע מודים זולת מרדכי הנ"ל דאין המשכיר מפסיד כלום באונס שאירע לשוכר ואע"ג דבמשכיר ספינה ליין זה וטבעה בחצי הדרך דעת הרא"ש דאינו משלם לו שכר כל הדרך רק שכר חצי הדרך שהלכה כדאי' סי' ש"ט סעי' ג' בהג"ה דשם עכ"פ הקלקול אירע גם בחפץ המוכר דהא אבדה הספינה ונהי דהשכיר לו ספינה סתם אין השוכר מחויב ליקח ממנו ספינה אחרת כשאין לו יין להוליך אבל הכא בית המשכיר קיים והאונס נעשה בגוף השוכר ומה לו למשכיר בכך ודמי ממש כמו אם שכר ספינה ליין זה ונטבע יינו והספינה קיימת דנראה ודאי דצריך לשלם לו שכר כל הדרך דע"כ לא פליגי רמב"ם ורא"ש סי' ש"ט הנ"ל רק בטבעה גם הספינה ולא בשנטבע היין והספינה קיימת ולסברא זו רמז רשב"א בתשו' שהובא בב"י סי' של"ד יעוש"ה כי היא באמת ראי' גדולה לד"ז דמת השוכר דכיון דאין שום קלקול בבית המושכר אין המשכיר מפסיד כלום. והכני מוסיף לתמוה בדין המרדכי דסי' של"ד דהא בחו"מ סי' ש"י סתם המחבר כהרמב"ם ז"ל דשוכר חמור ונלקחה דרך הליכתה דחייב לשלם בעד כל הדרך ויעו"ש בסמ"ע ונה"מ הטעם דכיון דלא נגזלה גמרי וסופה לחזור ודרך הליכתה נלקחה אמרינן דמזלו דשוכר גרם והרמ"א שם גם הש"ך וכל האחרוני' לא עירערו על דין זה אם שהרשב"א הובא בב"י שם בשם ראב"ד פליג דא"צ לשלם שכר כל הדרך עכ"ז סתמו כולם כהרמב"ם וא"כ מכ"ש במת השוכר דודאי מזלו גרם ועכ"פ בדבר המושכר לא נתהוה קלקול דחייבין היורשים לשלם לו שכר בעד כל השנה ואף לרשב"א בשם ראב"ד הנ"ל דסברי בחמור שנלקחה דאינו חייב לשלם כל השכירות היינו משום דעכ"פ הקלקול נתהוה בחמורו של משכיר אבל במת השוכר דאין שום קלקול בבית המשכיר ודאי דאין המשכיר מפסיד כלום וכמ"ש רשב"א גופא בשם הראב"ד הובא בב"י סי' שי"ב וגדלה מאוד התמי' בעיני על רמ"א וש"ך שבסי' ש"י סתמו כהרמב"ם גבי חמור דצריך לשלם שכרו משלם א"כ מכ"ש במת השוכר דאין המשכיר מפסיד כלום ול"ד כלל לשכירות פועל. ובינותי בספרים וראיתי שגם הגאון במח"א ה' שכירות סי' ה' ח' השיג ג"כ על דברי המרדכי ופוסק כרשב"א וראב"ד דבמת השוכר אינו מפסיד המשכיר כלום ויעו"ש שגם הוא לא העיר מסי' ש"י הנ"ל גם מה דמדמה המח"א שם ד"ז דמת השוכר לפלוגתת רמב"ם ורא"ש דסי' ש"ט בספינה סתם וטבעה באמצע הדרך והמח"א מכריע גם שם כרמב"ם ולענ"ד ל"ד כלל דמת השוכר דמי לטבעה היין שבספינה והספינה קיימת דלא פליגי בזה רמב"ם ורא"ש כלל דלכ"ע צריכין לשלם כל השכירות כיון דלא נתהוה קלקול בדבר המושכר רק בשוכר. ול"ד האי דינא דמת השוכר להא דמבואר בטוש"ע סו"ס ש"י והיא מתשו' הרא"ש בשכר בהמה למהלך ב' ימים וגדל הנהר ונתעכב בדרך דאם אין הנהר רגיל להתגדל פסידא דמשכיר היא אע"ג דבגוף החמור לא נתהוה קלקול דשם שאני דגם בגוף השוכר לא נתהוה דבר רק שגדל הנהר וקלקול זה כשם שנוגע לשוכר שאינו יכול להוליך סחורתו לשם כך היא נוגע גם למשכיר בבהמה שהשכיר כי בהמה להוליכה וזה פרי משכורתה וכשגדל הנהר ואינה יכולה לילך מזלא דתרווייהו גרים ואי אפשר לתלות במזל השוכר והו"ל כמו מכת מדינה אבל במת השוכר מזלו דשוכר גרים וע' נה"מ סי' ש"י ס"ק ט' בהשגתו על החו"י שלענ"ד הדבר פשוט כנה"מ דכיון דהאונס בגוף השוכר אין המשכיר מפסיד כלום כמ"ש בנה"מ ס"ק ג' שם גבי חמור ותמהני על נה"מ שבס"ק ט' הוצרך לטעמים אחרים לכן לענ"ד אם שאיני כדאי להכריע אחר שמצאתי און לי במח"א כראה עיקר לדינא דבמת השוכר אין המשכיר מפסיד כלום כי דעת מרדכי יחידאה נגד כל הפוסקים ובשגם דיש לומר לפימ"ש הש"ך שם בטעמו דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר רק בהונאה וכיון דבזה"ז מדד"מ שכירות ליומא ממכר היא כמ"ש הרא"ש סופ"ק דע"א א"כ גם לענין זה ממכר היא. ומ"ש בד"מ סי' של"ד דדעת תה"ד סי' שכ"ט כמהר"ם שבמרדכי הנ"ל צ"ע דהמעיין שם כראה דלא מיירי משכירות בית כלל רק משכירות פועלים ובהג"ה סי' של"ד חשב לתה"ד עם רשב"א וג"ז צ"ע כי לא נזכר בתה"ד כלל משכירות בית ועכ"פ דעת מרדכי יחידאה והעיקר לדינא כרשב"א וכיון דבמת השוכר נראה דאין המשכיר מפסיד כלום א"כ גם בדין שאלתו שלא הסכימו להשוכר שיחזיק הטאריפא שמה ובחנות המשכיר לא נתהוה קלקול דצריך לשלם כל השכירות למשכיר. וע' במח"א ה' שכירות סי' ז' הביא תשו' מהרש"ך במי ששכר חנות בשוק הקאזאקים לב' שנים ובתוך הזמן גזר המלך שלא ישבו הקאזאקים באותו השוק והשיב מהרש"ך דא"צ לשלם שכירות מאותו זמן ואילך ומהר"ש יונה הקשה עליו דשכירות