מנחת פתים חושן משפט שח

ליתן לו אח"כ דמיו ובריטב"א בע"א מסופק דאפשר דבזה נתבטל לגמרי הפסיקה ומשלם לו כפחות שבפועלים וע' מהרי"ט וקצה"ח וע' בחת"ס בחדושיו לע"א ס"ג. שם הואיל ולא משך החפץ ע' בקצה"ח דגם מי שפרע ליכא כיון דישנו לשכירות עד לבסוף הו"ל מלוה וכ"כ במח"א ה' שכירות סי' י"ד ומה"ט חידש שם דאם הבטיח חפץ לשדכן בשכרו ואינו רוצה ליתן לו החפץ רק דמיו צריך לקבל מ"ש דשדכנות נגמר בפעם אחת בזה לכ"ע השכירות לבסוף והו"ל ככסף יעו"ש:

סי של"ג סעי' א' אין להם זע"ז אלא תרעומת. היינו בלא התחילו במלאכה וע' בת"ה ר"פ השוכר שכתב דבלא התחילו במלאכה דין קבלן ופועל שוה יעו"ש. ונראה לכאורה דה"ד לענין זה שהקבלן יכול לחזור בו וכן הבעה"ב אבל האי דינא דשייך גבי פועל דגם בלא התחיל במלאכה כשחזר בו בעה"ב ועכשיו אינו מוצא להשכיר שצריך לשלם לו כדלקמן סעי' ב' ל"ש בקבלן כלל דא"צ לשלם לו דהא גם בפועל א"צ לשלם לו רק כשהיה יכול להשכיר עצמו ועכשיו אינו מוצא להשכיר א"ע ומטעם דד"ג אבל בקבלן אם היה מוצא תמול עוד קבלנות היה לו לקבל ג"כ דהא הקבלנות אינו מקבל ע"ע על יום מיוחד וא"כ לא הפסיד לו מידי וכיון שלא התחיל במלאכה יכול נמי בעה"ב לחזור בו וע' בשט"מ ר"פ השוכר בשם הראב"ד מ"ש על רז"ה הנ"ל והדברים מגומגמים שם בט"ס והמעיין שכונתו למה שכתבתי שבזה אין קבלן דעתה לפועל. מיהו בהתחיל כבר הקבלן במלאכה ובעה"ב חוזר בו דמבואר לקמן ס"ד בהג"ה דיד בעה"ב על התחתונה ולמשל כשהוזלה המלאכה משלם לו בעה"ב בעד החצי שעשה כפי שעת היוקר ואם אי אפשר לו כעת להשכיר עצמו למלאכה אחרת מחויב בעה"ב לשלם לו שכרו כפועל בטל בזה אע"ג דלא מצא להשכיר עצמו אתמול ובפרט כקבלן דל"ש כלל הסברא הנ"ל אפ"ה מחויב לשלם לו דהתחלת מלאכה עושה קנין לענין זה וכ"מ בשט"מ ר"פ השוכר בשם הר"ן יעו"ש מיהו במוצא עתה להשכיר א"ע אינו מחויב לשלם לו כן מבואר בשט"מ שם דלא כנה"מ לקמן ס"ק ז' דמשמע מדבריו דאף בכה"ג מחויב לשלם לו וצ"ע בזה עוד. ובקבלן כשנעשה בקנין ואין יכולין לחזור בהן אפילו לא התחילו במלאכה והבעה"ב חתר בו נראה דכל שאינו מוצא הקבלן מלאכה עתה מחויב הבעה"ב לשלם לו דקנין הוי כהתחלת מלאכה, ומכ"מ אם הקבלן חזר בו ולא היה יכולת ביד הב"ד לכופו והוכרח הבעה"ב לשכור קבלן אחר ולהוסיף לו אין הקבלן שחזר בו מחויב לשלם אם אינו דבר האבד עמ"ש לקמן בש"ך ס"ק ל"ד וע' בנה"מ דאם משך האומן הכלי של בעה"ב לכ"ע אינו יכול לחזור בו וע' במח"א ה' שכירות פועלים שכ' דהנימו"י חולק ע"ז ועמ"ש לעיל סי' קפ"ה בזה:

שם בהג"ה יכול לעכב כלי אומנתו ע' בש"ך שחולק ע"ז ובנתנה משרתת או שכיר משכון לבעה"ב שלא יחזור בו ואח"כ חזר בו ע' תשו' ח"ס חו"מ סי' קכ"ב כתב בפשיטות דצריך הבעה"ב להחזיר המשכון ולענ"ד צ"ע היכא שהיה מדובר בפירוש שבאם יחזור השכיר לא יחזור לו בעה"ב המשכון עמ"ש לעיל סי' ק"צ סעי' ח':

סעי' ב' ועכשיו אינם נשכרים ע' בקצה"ח ס"ק ב' שהאריך לתמוה על דין ושמהר"ם חולק ע"ז גם בשער משפט סי' ס"א ס"ק ב' המה כן וע' נה"מ שמיישב:

סעי' ג' ואפילו קיבל כבר דמי שכירותו ע' במח"א ה' שכירות פועלים סי' ג' דבהקדים לו שכרו אף דהפועל יכול לחזור בו אבל בעה"ב אינו יכול לחזור בו דכסף קונה לדידי' ושמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי' ל"ש בזה וראי' מב"מ מ"ז דנתנה לבלן ולספר מעל יעו"ש. וראיתי יש לדחות דשם בב"מ קבלן הוא הבלן והספר והקבלן משקיבל שכרו אינו יכול לחזור בו וה"ה הבעה"ב אבל פועל כיון דהוא יכול לחזור בו אף שקיבל שכרו וא"כ אפשר דה"ה בעה"ב יכול לחזור בו ומכ"מ דברי המח"א נראין דהא בהתחיל במלאכה נמי עדיף ידו של פועל מידו של בעה"ב דפועל כשחוזר ידו על העליונה ובעה"ב ידו עה"ת כדלקמן סעי' ד' ודו"ק:

סעי' ד' אבל אם חזר בו מכ"ח יוקר אין שומעין לו ואם רוצה לחזור בו מחמת שבעה"ב זה קשה לו והשני נוח לו צ"ע אם יכול לחזור בו ומלשון ריטב"א הובא בשט"מ ב"מ י' ד"ה כי משמע דוקא כשרוצה לעשות הפועל מלאכה בביתו הוא דיכול לחזור בו יעו"ש. ושו"ר בזה אריכות דברים במחברים הובאו בפ"ת:

שם ואם קבלן הוא מלשון הש"ע משמע דגם קבלן רשאי לחזור בו אף שהתחיל במלאכה אף שידו עה"ת אבל מתשו' הרא"ש סי' ק"ד מבואר דבקבלן כשהתחיל במלאכה אינו רשאי לחזור בו כלל וע' קצה"ח ס"ק י"א ונה"מ שם וט"ז סוף הסימן ובמח"א ה' שכירות פועלים סי' ה' האריך שכן דעת רוב הפוסקים כהרא"ש ובעה"ב המוחזק בשכירות יכול לעכבו עד שיוגמר המלאכה ע"י או ע"י אחר ואז ישלם לו והביא ראי' מע"א ס"ה ורש"י שם יעו"ש וע' בפ"ת לעיל ס"ק ד' בפועל החוזר בו מחמת יוקר דאינו יכול לחזור בו כלל אף שרוצה להיות ידו עה"ת והביא כן בשם מאמר קדושין ולכאורה הוא תמוה דעכ"פ לא גרע מקבלן דג"כ לא שייך בו הסברא דלי בני ישראל עבדים כמבואר בתוס' ב"מ י' ואפ"ה חוזר בו רק שידו עה"ת אך לדברי המח"א הנ"ל שפיר יש לומר דגם פועל שחוזר מחמת יוקר אין יכול לחזור בו כלל כמו קבלן להרא"ש ורש"י הנ"ל:

שם נותן לו שקל ע' ש"ך סוף ס"ק כ"א צריכים להחזיר אף שקבלו כבר צ"ע דאם כבר קיבל מעות הו"ל קנין וקבלן בקנין אין יכול לחזור בו כמ"ש ש"ך ס"ק י"ד ונראה דסובר דקנין כסף לא הוי קנין לענין זה רק בהקדים לו כל שכרו כנראה מדברי שט"מ הובא בקצה"ח ס"ק ה' וצ"ע דמסברא נראה דגם פרוטה אחת שנתן לו הוי קנין כסף וכמו שכתבתי לעיל בשם המח"א מהא דב"מ מ"ז דנתנה לספר מעל:

שם ובעה"ב החוזר בו דינו כקבלן ע' בשט"מ ב"מ בשם הר"ן דה"ד כשיש לו להקבלן עתה עבודה אחרת דאל"כ מחויב לשלם לו כל שכרו וע' נה"מ ודבריו צ"ע ועמ"ש לעיל סעי' א':

סעי' ה' שוכר עליהם ואם חזרו הפועלים ואח"כ אירע להם אונס כתב בס' תוס' ירושלים דאפ"ה שוכר עליהם כיון שחזרו בטרם שבא להם האונס והביא מירושלמי קדושין פ"א ה"ב יעו"ש וכיוצא לזה ראיתי מובא בשם ס' תרומת הכרי דבחזר בו הלוקח ואח"כ נאנס המקח אצל המוכר חייב הלוקח מי שפרע כיון דחזר בו בטרם בא האונס וראי' מב"מ מ"ח בעובדא דשומשמי יעו"ש:

שם בהג"ה ומלמד החוזר בו וכו' ומבואר דמלמד דינו כפועל ואסור להשכיר עצמו יותר מג"ש וע' בתשובת חו"י הובא בקצה"ח ס"ק ז' דש"ץ לא מיקרי עבד ובקצה"ח הקשה עליו דהא תפילה דרבנן וע' בקהי"ע סי' קכ"ח כתב בשם הרשב"ץ דש"ץ להוציא רבים י"ח מה"ת היא ושוב בא לידי תשו' התשב"ץ ועיינתי שם והיא בח"ב סי' קס"ג וכתב שם דנהי דתפילה מדרבנן אבל ש"ץ שעובר לפני התיבה להוציא רבים י"ח היא מה"ת דכל דברים שבקדושה ילפינן מקרא דונקדשתי וכן קריאת התורה דהא אפילו ברכת התורה דאורייתא מכ"ש קריאת התורה יעו"ש וכפי הנראה דעתו לומר דברכו וקדושה היא מ"ע דאו' מקרא דונקדשתי וע' ברא"ש פ' ג' שאכלו סי' כ' כתב דברכו וקדושה לית לי' עיקר בדאורייתא וקריאת התורה בצבור לכ"ע דרבנן לבד מפ' זכור כמבואר בתוס' ברכות י"ג וכל הפוסקים והא דברכת התורה דאו' היינו לקרות ביחיד תורה שבכתב ושבע"פ דודאי מ"ע דאו' היא כדכתיב והגית בו אבל קריאה בצבור מדרבנן היא והברכה על קריאת התורה בצבור היא ג"כ מדבריהם לכן מה שדן התשב"ץ שם לומר דהנשבע שלא יעבור לפני התיבה דאין