מנחת פתים חושן משפט שז

על השנים הבאות וכמ"ש בתשובתי דלא כדברי הב"ש הנ"ל:

סי' שכ"א סעי' א' ואם מ"מ היא מנכה לו נראה פשוט דבמכת מדינה דמנכה לו מחכירו היינו אף בהקדים לו שכרו וכ"מ מדברי נה"מ לעיל סי' שי"ב ס"ק י"ג דבמכת מדינה לכ"ע גם בהקדים לו שכרו מנכה לו מחכירו וכ"מ מתשו' מהר"ם שהובא בקצה"ח סי' שכ"ב ובמח"א ה' שכירות סי' ז' כתב דבהקדים לו שכרו גם במ"מ אינו מנכה לו יעו"ש ודבריו תמוהים בעיני וע"ע במח"א הנ"ל סי' ה' שהוכיח מרש"י ב"מ ק"ו ד"ה מ"מ דבמידי דשכיח גם במכת מדינה פסידא דשוכר היא דהו"ל להתנות יעו"ש. ולפימ"ש בתשו' רח"כ סי' י"ט מדברי הרא"ש ב"מ שם דגורס ומכ"מ היא והיינו דבחדא מהנהו טעמי סגי יעו"ש מוכח איפכא דבמ"מ אף במידי דשכיח פסידא דמשכיר יעו"ש ודוק וגם אפילו בלאו ה"ט דמכת מדינה ושכיח צל"ע מדוע ליהוי פסידא דשוכר הא באם שניהם יודעים דרך הנהר פסידא דפועל כמבואר בסי' של"ד וה"נ הו"ל להיות פסידא של משכיר וצ"ע והלום ראיתי בתשו' הרי בשמים מה"ת סי' קי"ח שהבין מדברי נה"מ סי' שי"ב שהבאתי לעיל דבהקדים לו שכר גם במכ"מ פסידא דשוכר יעו"ש והוא תמוה דבנה"מ מוכח להיפוך:

סי' שכ"ב סעי' א' הכל לפי ההפסד ע' סמ"ע ס"ק ג' בסופו וה"ה איפכא ולענ"ד נראה דבלקה רק מעט אינו מנכה לו כלום אפילו במ"מ וכ"נ מתוס' ב"מ דף ק"ו ד"ה אי הוית:

שם ואם לא פשטה המכה ברוב השדות ע' סמ"ע ס"ק ד' בסופו תמוה דהא התוס' ב"מ ק"ו ד"ה אי הוית כתבו דאפילו נשאר לו מעט אפ"ה כיון דעכ"פ היו לו ה"מ יכול המחכיר לומר מדנפשך הוי משתייר:

שם נשתדפו כל השדות ונראה דמיירי בנשתדפו כל השדות של השוכר בבקעה אחרת דשם לא היה מ"מ ואעפ"כ שדותיו נלקו לכך אמרינן ותלו גרים אבל אם היו שדותיו של שוכר בבגא זו שהיה בה מ"מ שנלקו רוב השדות א"כ מה בכך שנלקו כל שדותיו הא מ"מ היא ובודאי מנכה לו מחכירו וזה כונת רש"י ב"מ דף ק"ו ד"ה כל שדותיו בכ"מ שהן פירוש שנלקו שדותיו במקום אחר שלא היה שם מכת מדינה וכ"כ להדיא בנימו"י שם בב"מ וז"ל כל שדותיו אפילו אותן שישנן בבקעה אחרת וכ"כ בחכמת שלמה ב"מ שם בגמ' ד"ה הוי ועפי"ד מיושב קושי' התוס' ד"ה אי הוית אבל בירושלמי ב"מ שם דקאמר היו שם שדותיו כו' ובפ"מ שם משמע דאף אם נלקו כל שדותיו בבגא זו שהיה בה מכת מדינה אפ"ה אמרינן מזלו דחוכר גרים וכ"נ לכאורה מסתימת הטוש"ע וצ"ע:

סי' שכ"ח סעי' ב' הובירה כולה ע' במח"א ה' שומרים סי' ח' הביא ירושלמי שבועות דאינו מתחייב בהיבירה רק משזכה בה דהיינו שהחזיק בה ויעו"ש שחידש מכח הדין דכאן דבהתנה ש"ח שיתחייב בפשיעה לא בעי קנין כלל כמו באם אוביר ולא אעביד יעו"ש וקצ"ע מהא דמשני בב"מ נ"ח כשקנו מידו לוקמי דחייב בפשיעה ולא בעי קנו מידו רק קיבל עליו ומ"ש במח"א שם דצריך לקנין כדי שיתחייב נמי בגניבה לא משמע כן מתוס' ב"מ נ"ז ד"ה ש"ח דמשמע מדבריהם דשפיר הנ"מ לאוקמי הברייתא לענין פשיעה לולא דש"ח פטור אף מן פשיעה וא"כ לוקמי כשקבל עליו ולענין פשיעה ולמה לי קנו ויש ליישב:

סי' של"א סעי' א' מקום שנהגו שלא להשכיר ע' תשו' מהר"י ברונא סי' רמ"א דהשוכר משרתת בתולה אינו יכול לכופה שתלך בשוק דכל כבודה פנימה והביא כן מתוס' עה"ת לריב"א עה"כ לא תצא כצאת העבדים שלא ישלח משרתת לחוץ כעבדים יעו"ש וכ"ה בדעת זקנים עה"ת בשם הראב"ע אבל חז"ל דרשי הכתוב לענין אחר כמבואר ברש"י משפטים שם וע' ר"ן נדרים ל"ח ע"ב מירושלמי בכורים וע' רש"י יומא כ' ע"ב ד"ה אי תקרת לי' ודו"ק:

סעי' ג' השוכר את הפועל ע' קצה"ח ס"ק ב' שהעתיק דברי הרא"ש בפ' נערה ומדבריו משמע דאם הבעה"ב הוציאו אינו מפשיט הבגדים מאתו אבל ברז"ה ומלחמות סו"פ נערה מבואר להדיא דאפילו כשבעה"ב מוציאו מפשיט הבגדים מאתו, גם משמע במלחמות שם דגם בשכיר ששכרו לזמן ויוצא בכלות זמנו מפשיט הבגדי' מאתו דלא כהרא"ש וע' בשט"מ שם:

שם ואמר לו כא' וכשנים ע' ט"ז לקמן סי' של"ב דאם אמר כדרך שבני העיר משלמין נותן כפחות שבשכירות יעו"ש וצ"ע דמדברי המ"מ פ"ט משכירות בשם רמב"ן ורשב"א משמע דזה הוי כמו באמר כאחד וכשנים מבני העיר ופועל שעשה מלאכה לבעה"ב והיה המדובר ביניהם בטרם שעשה המלאכה שישלם לו כפי שיתפשרו ביניהם ועשה לו הפעולה ונתפשרו בלי קבלת קנין נראה להוכיח מתשו' הרא"ש כלל פ"ט דיכולין שניהם לחזור בהן מההתפשרות כיון שלא היה קנין וע' בשער משפט סי' ר' הביא תשו' הרא"ש הנ"ל וע' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' ע"ד במי שמכר מקח לחבירו באופן שהלוקח יברור לו דלאחר שבירר לו פעם אחת אינו יכול לחזור בו דהוברר למפרע יעו"ש. ולענ"ד מתשו' הרא"ש הנ"ל מוכח איפכא וצ"ע:

סי' של"ב סעי' א' בהג"ה כפי מה שההנהו ע' ש"ך ס"ק ג' דיותר מד' אינו נוטל דאין הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו וע' תשו' מבי"ט ח"ג סי' ר"ב בראובן שנתן לשמעון מטוה לארוג וקצב עמו בסך כך וכך והוא נתנו ללוי לארוג בפחות שמחויב שמעון לחזור המותר לראובן דהוא קצב ליתן לו כשיעשה בעצמו אבל כשנתן ללוי בפחות אין הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו יעו"ש:

שם והרי שוה ד' ע' ש"ך ס"ק ח' ולענ"ד צ"ע כיון דגם למלאכה זו יש נשכרים בג' ויש בד' א"כ ודאי אינו משלם רק ג' דדעתי' אתרעא זולא וע"כ הא דאמרינן דלוקחין ד' אם מלאכתן יפה היינו שהמלאכה יפה כל כך שאין שום פועל נשכר אלא בד' ומ"ש הרא"ש דיש נשכרין בד' היינו המלאכה הפשוטה וא"כ דבריו סותרין לדברי הטור:

סעי' ד' בהג"ה ונותן להם כפחות שבפועלים ונראה דאם הפועלים השיבו לבעה"ב כמו ששאר פועלים נשכרים אי שבעה"ב השיב כן לפועלים ודאי מחייהין לקיים ולשלם כשאר פועלים וכדלעיל בהג"ה באומר בעה"ב כמו שעשו חבריכם והם השיבו כמו שעשו חברינו ומיושב בזה קושי' הש"ך סוף ס"ק ט"ו וע' סמ"ע ס"ק י'. ומדברי הש"ך ס"ק י"ז כראה שהבין בכונת רמ"א דנותן להם כפחות שבפועלים היינו כיון דאמרו כמו ששאר פועלים נשכרים ממילא הדין כפחות שבפועלים ואם אמרו כמו שרובן נשכרין באמת הדין שצריך לשלם להן כמו הרוב יעו"ש דלפי דבריו השכירות קיים כפי אמירתם כמו ששאר פועלים נשכרים וזה סותר לדבריו בס"ק ט"ו דא"כ בכמו שעשו חבריכם ודאי דצריך לשלם כן אבל העיקר נראה לענ"ד בלשון הרמ"א דבסיפא כיון שלא חזר ואמר כמו ששאר פועלים נשכרים בטל הכל הן קצבת הדמים הן כדרך שאר פועלים רק הוי כמו ששכרן בלי שום קצבה ומיושב בזה קושי' הטו"ז כאן שהקשה דיש לשום בשער הבינוני ולהנ"ל לק"מ ודו"ק, וע' בנה"מ כאן ס"ק ד' מ"ש ועוד דמ"ש מהא דסי' רכ"ז סעי' ל"ד כו' ויש להכריח ביותר ראייתו מתוס' ב"מ נ"ו ד"ה אלא וז"ל וי"ל דהמוכר מודה דלא שדי אלא ה' ואומר דלא בעי אלא ה' ואגלאי מלתא דבעיא שיתא עכ"ל וע"כ כונתם דבשעת מכירה אמר המוכר דשדא בה ה' וגם אמר לו אז דלא בעי אלא ה' וע' נה"מ לעיל סי' רכ"ז ס"ק כ' ומנפ"ה תלוי בדין אונאה הרי אע"ג דהמוכר הטעה אותו באומרו דלא בעי אלא ה' אפ"ה כיון דאמר בפירוש דלא שדי אלא ה' מה שאומר לו עוד דלא בעי יותר לא מיקרי מקח טעות רק תלוי בדין אונאה וה"נ באומר לו שכן השער שבשוק:

שם בהג"ה יכול