מנחת פתים חושן משפט שו

במוכר עשרה שדות לחבירו והחזיק בא' מהם קנה כולם ובשכירות בכה"ג קנה אף שלא נתן דמי כולן כיון ששכירות אינה משלמת אלא לבסוף כמבואר בחו"מ סו"ס קצ"ב וע' בסמ"ע שם דגם להרא"ש דפליג במתנה בשכירות מודה ודברי המח"א ה' שכירות סי' ב' תמוהים שלא הזכיר מדברי הסמ"ע וא"כ ה"ה בשכר על ג' שנים אע"ג דכל חד שכירות בפ"ע היא כיון שהחזיק בשנה הא' קנה גם השנים שאחריהם דודאי גם האי דינא דסי' קצ"ב מיירי אף שקצב על כל שנה דמים בפ"ע וע' בנה"מ סי' קפ"ב ס"ק ח' ואע"ג דטעמא דהחזיק בשדה א' קנה כולן היא משום דסדנא דארעא חד היא האי טעמא שייך נמי בהשכיר על ג' שנים רצופים ואין הימים מחולקים רק רצופים ומחוברים זה לזה דהיינו ג' שנים כסדרן הו"ל כמו סדנא דארעא חד היא וראי' מנזיר ז' רבה אמר שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו ופירש"י שם אבל אוונא ופרסי סדנא דארעא חד היא ושם בגמ' מסיק דימים נמי לא מפסקי מהדדי ודמי לאוונא ופרסי יעו"ש ובזה נדחה מה שהביא הבי"ש ראי' לדבריו מרשב"ם ב"ב פ"ז ד"ה אבל אם שכרו דשכר פועל לימים וקצב לכל יום בפ"ע יכול לחזור בו בכל יום והיינו אפילו בחוזר מחמת יוקר ומשום דלא הוי קנין כלל דמה שהתחיל במלאכה ביום זה אינו מועיל לחבירו וה"ה בקנין חזקה יעו"ש דשאני התם דבפועל נשכר רק לימים ואינו עובד בלילה ומפסיקין הלילות בין יום ליום ולכך התחלת מלאכה ביום זה אינו מועיל לחבירו משא"כ בהחזיק בחנות ששכרו על ג' שנים רצופות ומה"ט אני נבוך דגם בשוכר פועל לכמה ימים וקצב סכום ביחד לכל הימים והתחיל במלאכה דג"כ יכול לחזור בו ביום שלאחריו כיון דהלילה מפסיק והא דמשמע ברשב"ם שם דאם נימא תפוס לשון ראשון אינו יכול לחזור בו ומכ"ש כשאין כאן לשון אחר כלל רק קצב על כל הימים ביחד דיש לומר דמטעמא אחרינא אינו יכול לחזור בו דכיון דשכירות כל הימים היה ביחד אם חוזר בו באמצע השכירות אינו משלם לו שכירות כלל וכדמוכח בע"א ס"ה דבאמר לו העבר לי מאה חביות בפרוטה דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב לי' מידי יעו"ש ושם בקבלנות מיירי דאינו יכול לחזור בו וה"ה בפועל כשרוצה לחזור בו מחמת יוקר הדין כן אבל גוף הדבר צ"ע טובא דבחו"מ סי' של"ג סעי' ד' מבואר דקבלן החוזר בו ידו עה"ת יעו"ש פרטי הדין ועכ"פ צריך לשלם לו על מה שעשה וברש"י הנ"ל כתב דלא יהיב לי' מידי ובפועל פשיטא דכששכרו לימים אפילו בסכום אחד דחוזר בו ומשלם לו במיטב מה שעשה כמו כשחוזר בו בחצי יום וע' בפ"ת חו"מ סי' ש"א ס"ק ב' בשם רש"ש דבשכרו לימים דינו כמו בשכרו להעביר לו מאה חביתין יעו"ש וצ"ע דהא בשכרו לימים פועל גמור הוא ויכול לחזור בו וידו על העליונה ועכ"פ לא דמי להעבר לי מאה חביות דקבלן הוא ובקבלנות ל"ש ה"ט דלי בני ישראל עבדים ואולי מיירי הרש"ש בחוזר בו מחמת יוקר דאסור לו לחזור אבל גם בזה וכן בקבלן ידו עה"ת אמרו אבל לא שלא ישלם לו מידי וצ"ע ואכמ"ל בזה ובתשו' בי"ש הוסיף להביא ראי' לדבריו הנ"ל מרשב"ם ב"ב ק"ה ע"א ד"ה אי מהתם וז"ל אלא פרושי קמפרש דאינו משכיר לו לשנה שלימה ויקבל שכירותו בסוף השנה כדין שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף אלא מדינר זהב לחודש הוא משכירה כדי שיטול הדינר בכל חודש וגם אם ירצה לחזור בו מלהשכירה לסוף חודש או לסוף שני חדשים יוכל להוציאו מביתו ואינו חייב להעמיד לו בית אחר עכ"ל והבי"ש הנ"ל הבין מכוונתו דמיירי דלא עשה שום קנין רק חזקה ואין חזקה מועיל משנה לחברתה כיון דכל חד שכירות בפ"ע היא ומה"ט היא דיכול לחזור בו ולענ"ד מדקדוק לשון רשב"ם משמע דבכל גווני יכול המשכיר לחזור בו אף בקנין שטר וחזקה מאן דכר שמי' ונלע"ד דכונת רשב"ם היא דסובר כיון דהשכיר מעכשיו על י"ב חודש רצופים הו"ל לגבי החדשים שאח"כ כמו באומר מעכשיו ולאחר ל' יום דמספקא לי' להש"ס בקידושין נ"ט אם תנאה הוי או חזרה הוי ופירש רש"י שם דתנאה הוי אם לא אחזיר בי בתוך שלשים יום יהיו קדושין מעכשיו יעו"ש וה"נ יכול המשכיר לחזור בו בכל חודש בטרם בוא החודש שלאחריו ואין הבדל כלל בין חזקה לשאר קנינים ודקדוק לשון רשב"ם מורה דרק המשכיר יכול לחזור בו ולא השוכר וע"כ מטעם הנ"ל דהוי תנאה מצד המשכיר שיוכל לחזור בו אבל השוכר אינו יכול לחזור בו כמו במקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' לרש"י הנ"ל דאין האשה יכולה לחזור בה כמ"ש הבית שמואל באה"ע סי' מ' יעו"ש ואף לזאת נראה שהתוס' ב"ב ק"ה ד"ה קרושי שהשמיטו הך א"נ דרשב"ם הנ"ל כראה ודאי דחולקים על רשב"ם בזה כאשר הרגיש הבי"ש בעצמו שם ומה שכתב דתוס' השמיטו זה משום דבמשכיר בשטר ל"ש זה ליתא דלרשב"ם גם בשטר יכול לחזור בו וע"כ התוס' חולקים על רשב"ם וכ"נ מסתימת כל הפוסקי' שלא הזכירו חידוש זה ומהגם כיון דאפשר לומר דמשו"ה פירש דבריו מדינר לחודש כדי שהתשלומין יהיו בכל חודש ולא בסוף השנה מהיכי תיתי נימא דהטיל תנאי בדבר והא גם במוכר מעכשיו ולאחר ל' אמרינן דלאו תנאה היא כיון דאפשר לומר גוף מעכשיו ופירות לאחר ל' כמ"ש נה"מ סו"ס קצ"ז וקצ"ע במשכיר מעכשיו ולאחר ל' אם אמרינן תנאה ושיורא כיון דבשכירות ל"ש לומר גוף מהיום דהא כל שכירות היא רק קנין פירות וע' בתשו' חמדת שלמה שהובא בפ"ת חו"מ סי' שט"ו פשיטא לי' דגם בשכירות מעכשיו ולאחר ל' אינו יכול לחזור בו יעו"ש:

ועכ"פ בנ"ד סתימת הפוסקים דלא כרשב"ם אלא דבמשכיר לי"ב חדשים רצופים אף שפסק דמים על כל א' בפ"ע כל השכרה חלה מעכשיו ואין השוכר ולא המשכיר יכולין לחזור בם וכן ראיתי להרב ר"ש ג"פ ז"ל בספרו פני שלמה על ב"ב שהמיר שם שתוס' ב"ב ק"ה חולקים על רשב"ם והכי נהיגי עלמא בשוכר על ג' שנים וכדומה דאינו יכול לחזור בו ודלא כהבי"ש הנ"ל. אמנם בנידון שאלתו באוראנדע שבלא"ה היא דבר שאין בו ממש ומתשו' רש"ל סי' ל"ו משמע דקנין שטר מועיל מטעם סטימותא ודד"מ א"כ אפשר דחזקה וכסף אינו מועיל כלל אבל בתשו' נאו"ד סי' מ"ו האריך דמטעם סטימותא מועיל באוראנדע גם שאר קנינים ובפרט במקום שאין מנהג לכתוב שטר ובעתים הללו שכיח טובא ששוכר מהאראר משכיר לאחרים בלי שום שטר ובנאנ"ד מאריך שם דגם קנין חזקה שייך באוראנדע כיון שכבר מכר מ"ש והחזיק בעסק והכל מכח סטימותא יעו"ש ואפשר דגם תק"כ לחודא מועיל בזה כיון דל"ש בזה קנין מה"ת דהוי דבר שא"ב ממש הקנין סטימותא אלים בזה והוי קנין גמור כעין שכ' בשו"ת ס' יהושע סי' קי"ד לכן הדבר ברור לדעתי שאין השוכר ולא המשכיר יכולין לחזור מהשכירות. ובמ"ש לעיל לתמוה על רש"י בע"א ס"ה מצאתי במח"א ה' שכירות פועלים סי' ה' האריך דהאי דינא דקבלן יכול לחזור בו היא מחלוקת הפוסקים ולדעת הרא"ש ורש"י הנ"ל דקבלן משהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו כלל והא דשמין לו וידו מה"ת היינו כשבעה"ב מסכים בחזרתו ורוצה לשלם לו א"נ לאחר שגמל הבעה"ב המלאכה ע"י אחר אז ישלם לו אבל מקודם לכן לא נשתעבד לו מידי יעו"ש ע"כ תשובתי. ושוב עיינתי בזה ומצאתי למהר"ם ב"ב בתשו' סי' תרצ"ה באשה שהשכירה קרקע על י' שנים שיתן השוכר בכל שנה י' דינר והשיב מהר"ם שכירות קרקע נקנה לו בכסף ושטר וחזקה דאפילו היכא דהוי זמן הפרעון מיד קיי"ל כר"י דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה מכ"ש הכא שלא הי' זמנו ליתן אלא י' דינר לשנה יעו"ש ומוכח דאף שלא היה שום שטר נקנה בחזקה על כל השנים וכן בכסף שנתן בשנה ראשונה נקנה גם