מנחת פתים חושן משפט שה

נתחייב כן להבאהן מכ"מ אין חיובו מתחיל רק בכלות השנה ובתוך השנה אין להבאהן עליו דבר ואין לו הפסד כל כך רק שכירותו וכיון דגזוה א"כ אף מה שמפסיד באמת א"צ לשלם לו מכח התנאי כהרא"ש הובא בטור רב"י חו"מ סי' שכ"ח אלא דהכא שכירותו בודאי חייב שמעון לשלם בלעדי התנאי וכדברי נה"מ סי' ש"י הנ"ל ע"כ תשובתי:

שם חייב להעמיד לו בהמה אחרת. ע' נה"מ לקמן סי' שט"ו סע"ק א' כתב דאפילו אם לא היה לו שום חמור חייב להעמיד לו וכן במשכיר בית סתם הדין כן. ולכאורה דבריו תמוהין דהא הטעם דנשתעבד במשיכת החמור כמ"ש סמ"ע בשם הרא"ש ואם אין לו שום חמור במה נשתעבד ודוחק לומר דמיירי נה"מ בקנין ונראה דהא גם בלי קנין נשתעבד ע"י הכסף רק דקנה רק למי שפרע וכיון דמת ל"ש מי שפרע וזה ניחא בהיה לו חמור ומת אבל בלא היה לו שום חמור ממילא נתחייב עכ"פ בקבלת הכסף למי שפרע ובהיות כן נראה דבבית סתם ולא היה לו שום בית או היה לו ונפל אף בטרם שהחזיק בבית ולא עשה שום קנין נתחייב חיוב גמור דהא שכירות קרקע נקנה בכסף וה"נ נתחייב ונשתעבד לגמרי בכסף שנתן למשכיר ול"ד לשכירות חמור דהוי מטלטלי ואינן נקנין בכסף אבל בטור לקמן סי' שי"ב סעי' י"ח וב"י שם מבואר דגם בקרקע לא נשתעבד רק בקנין או חזקה וצ"ע:

סעי' ב' בהג"ה דהא לא מהני לי' מידי וה"ד הכא שהאונס היה בחמור של המשכיר אבל אם היה האונס בסחורתו של השוכר צריך לשלם לו כמ"ש נה"מ סו"ס של"ה:

סי' שי"א סעי' ד' אינו יכול להחזירו משמע דאפילו כפ"ב לא מנכה לו כיון דכבר קיבל השכר וצ"ע בש"ך לקמן סי' של"ד ס"ק ב' מדבר תה"ד שם:

סעי' ו' ואם מצא השוכר היא לשון הרמב"ם ומשמע מלשון זה דחיוב זה מוטל על השוכר ויוכל להשכיר לאחרים אבל אין דבר זה מוטל על המשכיר כלל להשכיר לאחר רק הוא תובע להשוכר הראשון אבל בגמ' ב"מ אילימא דקא משכח לאגורי אמאי אית לי' תרעומת משמע דאם המשכיר יכול למצוא אדם להשכירו מוטל עליו לעשות כן ואם לא עשה כן אין לו על השוכר כלום וכ"נ להדיא מלשון הטור כאן סעי' ה' וכ"כ בנה"מ לקמן סי' שט"ז ס"ק ב' אבל תמהני עליו שלא הרגיש בלשון הרמב"ם והמחבר כאן שנראה להיפוך:

סי' שי"ב סעי' ה' אבל ביה"ג ע' זל"א ח"ב חו"מ אות ש' דגם בשואל בית לחבירו בחנם ג"כ דינא הכי דאינו יכול להוציאו בימות החורף דלא כתשו' מעיל שמואל יעו"ש ובסמ"ע כאן לא משמע כן וע' ש"ך:

סעי' ו' צריך להודיע שנים עשר חודש וכשהודיעו י"ב חודש מקודם אף שכלו הי"ב חודש ביה"ג מחויב לצאת כ"מ ברש"י ב"מ שם ובשט"מ שם בשם הרמ"ך:

סעי' ז' כשם כו' ע' בב"י שכתב דבחנות גם בעיירות צריכין להודיע למשכיר י"ב חודש מקודם יע"ש ובב"ח וע' בשט"מ ב"מ בשם ר' יונתן מסופק בחנות של נחתומין אם צריך השוכר להודיע למשכיר ג' שנים יעו"ש ובפסקי הרמ"ך שם פוסק דגם בחנות של נחתומין ההודעה משוכר למשכיר ג"כ ג' שנים יעו"ש:

סעי' י"ז אם יש בידו שכירות מוקדם ע' סמ"ע ולענד"נ דהא יסוד דברי הרא"ש היא עפי"ד תוס' ב"מ ע"ט ושם כתבו תוס' וגם לא קיבל עליו להוסיף יציאה בבנין יעו"ש. וא"נ אין סברא כלל שיתחייב המשכיר ליתן מעות רק מה שקיבל דמי שכירות במוקדם בעד זה מחויב לתקן וה"ה כשלא קיבל עדיין רק השוכר רוצה ליתן דור שכירות שיתקן מחויב הוא לתקן אבל יותר מדמי שכירות פשיטא שאין על המשכיר חיוב כלל ליתן מכיסו. אכן נראה דאם לא יספיק דמי השכירות לתקן שאין המשכיר מחויב לתקן והשוכר הא אינו יכול לדור שם מפני הסכנה הוא מחשב עם המשכיר על מה שנשתמש בו ומחזיר לו השאר כמו בנפל ושו"ר בנה"מ כתב כעין דברי אבל ראייתו מתוס' תמוה דאכתי לא יתיישב מ"ש או יפול ביתו של משכיר ודוק:

שם ואם אמר לו בית סתם ונפל כו'. ע' בשט"מ שם בשם הרמ"ך דאם לא בנאו ולא נתן לי בית אחר אף אם נתן לו כבר שכירות מוציאין ממני כל מה שנתן לו וע' לעיל בנה"מ סי' ש"י ס"ק ו' מ"ש בשם המנ"ל ובנה"מ כתב דסתימת הפוסקים לא משמע כן יעו"ש ומדברי רמ"ך הנ"ל מבואר כהמנ"ל:

שם בהג"ה נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ע' סמ"ע שכונת רמ"א לתשו' מיימוני דגם בנפל צריך השוכר ליתן כל השכר וע' כה"מ דהטעם משום דשכירות ליומא ממכר היא וצ"ע דהא בספינה מבואר בגמ' להדיא והובא לעיל סי' שי"א דמטבעה באמצע הדרך אם לא נתן לא יתן ואפילו כשנתן דא"צ להחזיר היינו בספינה זו ויין זה דשניהם אין יכולין להשלים התנאי אבל בספינה זו ויין סתם דהמניעה רק מצד המשכיר אפילו בנטל כבר יחזיר ול"א דשכירות ליומא ממכר היא ושו"ר בתשו' מיימוני שם שכתב דיש לחלק בין ספינה לבית ומובא בסמ"ע לקמן סי' שכ"א וע' בט"ז דהעיקר כדיעה הא' וגם בחת"ס חו"מ סי' קס"א כתב דעיקר כמהר"ם ונראה דאפילו בהקדים לו שכר חייב להחזיר ול"ד לספינה זו ויין זה דבהקדים לו שכר א"צ להחזיר דשם המניעה משניהם אבל כאן המניעה היא רק מצד המשכיר ודברי הנה"מ כאן שכ' דבהקדים לי שכרי לכ"ע א"צ להחזיר היא תמוה גם במח"א ה' שכירות סי' ג' משמע דחייב להחזיר בהקדים לו שכר ונשרף אח"כ ימכ"מ צ"ע דאפשר דבהקדים לו שכר יכול לומר המוחזק קי"ל כרשב"א שבסמ"ע דנפל ונשרף צריך לשלם לו כל השכירות וכ"ה דעת ריטב"א ב"מ בשם רבו וכ"נ מרמיך הובא בשע"מ סו"פ השואל וא"כ כל שהוא מוחזק ואפילו לא הקדים לו השכר רק תפס צ"ע אם מוציאין מידו וע' בזה בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"ה:

סי' שי"ד סעי' א' בהג"ה וראה שלא היו שם דברים אלו ואפילו אמר לו בית זה כ"מ בד"מ בשם הגהמי"י:

שם וע"ל סי' שי"ב סעי"ז פירש דשם פסק בשם הרא"ש דחייב לתקן ואולי יש לומר דהרא"ש מיירי דוקא היכא שיש סכנה לדור שם אם לא יתקנו וע"ש בב"י ושו"ר בקצה"ח בזה ותמהני שלא הרגיש ברמיזת הרמ"א וע' בהפלא"ה בקונ"א לסי' צ"ד פיקפק ע"ד הש"ע לעיל סי' שי"ב סעי' י"ז מאה"ע סו"ס צ"ד ועפימ"ש דהרא"ש דהיינו הדין דסי' שי"ב מיירי דוקא שיש סכנה לדור שם ניחא גם זה ודו"ק:

סי' שט"ו סעי' א' שכירת קרקע כו'. אעתיק פה מה שכתבתי בתשו' להרב מאיסטריק ע"ד שאלתו בדיני ממונות בא' שהשכיר אוראנדע ששכר הוא מהאראר על כמה שנים במקח כל שנה בכך וכך ולא עשו שום שטר ביניהם וכבר עמד השוכר אתה שנים בשכירותו וכעת רוצה השוכר לחזור בו וכ"ח צידד דיכול לחזור בו מהשנים הבאות ונשען על תשו' בית שלמה חו"מ סי' קט"ו שכתב דכיון דהיה קצבת השכירות לכל שנה בפ"ע הוי כל שנה שכירות בפ"ע ואין החזקה שהחזיק בשנה הראשונה מועיל לשניה וה"נ בנ"ד דלא היה שטר רק חזקה. ואחר העיון בתשו' הנ"ל דבריו תמוהים בעיני דעובדא דידי' היה בחנות ששכר על ג' שנים רצופים כל שנה בכך קצוב ודן הג' הנ"ל שאם היה קנין כסף או שטר ודאי מועיל ואין שום א' יכול לחזור בו אך קנין חזקה ושימוש בחנות אין שנה זו מועיל לחברתה כיון דכל חדא שכירות בפ"ע ולענ"ד כיון דפשיטא לי' דקנין כסף מועיל ואע"ג דכל שנה שכירות בפ"ע ואפ"ה יכול להשכיר עתה גם על השנים הבאות והקנין מעכשיו וכמו שהאריך בזה בבית שלמה הנ"ל סי' קי"ז א"כ ה"ה בקנין חזקה ושימוש דנהי דכל שנה שכירות בפ"ע והו"ל כהחזיק בשכירות זה מה בכך הא