מנחת פתים חושן משפט שג

תחזור פרה לבעלים הראשונים והסמ"ע אתי רק לאפוקי השאיל ברשות גמור דזה פשוט גם לרבנן דר"י אבל ה"ה באומר לי השאל מדעתך ואין שום פלוגתא בין הש"ך והסמ"ע לדינא רק באופן הרבותא. ותמהני מאד על הגאון מהר"א שלדעתו הסמ"ע רק בעבר קאמר וברשות משלם שואל לשוכר דמלבד דאי אפשר לומר כן דברשות ממש הא אדרבא גם רבנן מודים אבל גם ברשות דאמר לו השאל מדעתך הא מבואר בחו"מ סי' ש"ז שם ואם אמר לשוכר אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיו דיני עמך אז ישלם השואל לשוכר ומבואר דדוקא בדא"ל יהיה דינך עם השואל אבל בסתם כשאומר לו אם תרצה תשאילנה צריך לשלם לבעלים וע' סמ"ע שם והאיך יעלה על הדעת שהסמ"ע יחלוק על הדין המבואר באותו סעי' מבלי הזכיר דבר וע"כ כמ"ש דלדינא אין שום פלוגתא. וע"ד הנימו"י פ"ב דב"ק כבר כתב המח"א ה' שכירות סי' י"ט שדברי הנימו"י בזה תמוהים דבב"ק מבואר דגם בנתן לו רשות תחזור פרה לבעלים וגוף דינו של נימו"י שהעתיק רמ"א סי' שס"ג סעי' י' כבר כתב נימו"י שם עוד טעם אחר וגם במח"א הנ"ל כתב דל"ד כלל לדינא דר"י דהאיך הלה עושה סחורה דשם עושה סחורה בגוף הפרה שהיא של חבירו אבל במשכיר הא לא השכיר רק על אותו זמן ששכר הוא והא באמת יש לו קנין לזמן דשכירות ליומא ממכר היא יעו"ש באופן דלדינא הדבר ברור דבהאי דתחזור פרה לבעלים הראשונים הסכמת הפוסקים ומחבר סי' ש"ז דגם בנתן רשות לכשירצה הדין כן דתחזור לבעלים הראשוני' דלא כמהרי"א הנ"ל שעשה מזה ספיקא דדינא וליתא:

אך בנידון השאלה הנ"ל יפה כתב המהרי"א בסוף תשובתו דל"ש אין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו רק בהשכיר פרתו של חבירו דמסר גוף הדבר של חבירו אבל בהבטחת אחריות לא נמסר הבית לחברת האחריות ודבר חיצוני היא ואין זה בכלל א"א עושה סחורה ואם שלשונו שם אינו מדוקדק דנראה מדבריו דדוקא בהשכיר להשתמש בו שייך א"א עושה סחורה ובאמת בתוס' ב"ק י"א מבואר דגם במסר לשומר שכר לשומרו שייך האי דינא דא"א עושה סחורה בפרתו של חבירו כמ"ש הפ"ת כאן והביאו כ"ת אלא דההבדל היא דשם עכ"פ מסר דבר של חבירו לאחר והו"ל עושה סחורה בשל חבירו משא"כ בהבטחת הבית הנ"ל וכ"ת הביא סברא זו מהרב וכו' האבד"ק פאריצק ני' וכ"ת כתב דכיון דלאו מטעם פשיעה היא דהא אפילו בעושה ברשות הדין כן א"כ אין לחלק. ולענ"ד יש מקום לחילוק זה עפי"ד המח"א ה' שכירות סי' י"ט שכתב דהאי דינא דר' יוסי היא דוקא בדבר שאסור לעשותו בלי הסכמת הבעלים לכך גם כשהסכים אמרינן בי' א"א עושה סחורה משא"כ בדבר שמותר לעשותו בלי הסכמת הבעלים יעוש"ה ויש להוסיף ולהטעים דבדבר שצריך הסכמת הבעלים אמרינן דהסכמתם היה רק להשאיל אבל באופן שלטובת הבעלים יהיו השואל בעל דין של הבעלים משא"כ בדבר שא"צ הסכמה כמו בנ"ד דלא אשכחן כלל ענין כזה שיהיו דבר זה כנהנה משל חבירו שלא מדעתו כי אין זה נהנה משל חבירו רק גרמת הנאה וע' ב"מ קי"ז בשלשה מקומות שנה לנו ר"י אסור לאדם ליהנות מממון חבירו יעו"ש דל"ד להכא וכיון דמותר לעשותו בלי הסכמת הבעלים ל"ש בזה א"א עושה סחורה בפרתו של חבירו. ועוד נראה דהא בעיקר טעמא דר"י דתחזור פרה לבעלים הראשונים כתבו ריטב"א ושט"מ דלר"י בעל הפרה הוא בעל דברים של השואל וריטב"א ב"מ ל"ה אהא דפרכינן שם ונימא לי' משכיר לשוכר דל אנת ודל שבועתך ואנא משתעינא דינא בהדי שואל הקשה דהא יכול השואל לומר לאו בע"ד דידי את ותירץ דכיון דאם הפרה קיימת בעל הפרה מוציא אותה מהשואל משיעבודא דר"כ הו"ל שפיר בע"ד דידי' יעו"ש וזה יש לומר באמת בטעמא דר"י כיון דאם הפרה קיימת בעל הפרה מוציא אותה מהשואל בכלות זמן השכירות דהא גוף הפרה שלי מיקרי הוא בעלים דידי' גם לענין תשלומי דמי הפרה כשמתה כי התשלומין נגרין בתר גוף הפרה. ובזה מדוקדק לשון המשנה שם אר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים דלכאורה הול"ל דמי פרה לבעלים דהא הפרה כבר מתה אלא דבזה קמ"ל טעמא כיון דכשצריך להחזיר גוף הפרה לבעלים היא דהדרא לכך גם תשלומין שהיא חליפי הפרה לבעלים אבל בכ"ד במבטיח בית חבירו דלא נמסר הבית מעולם לחברת הבטחה רק כשנשרף המה משלמין אין לבעלים דבר עמהם כי לאו בעל דברים דידי' נינהו כי מעולם לא הבטיח הוא אצלם וגוף הבית הא ישנו תחת ידו ול"ש לומר מיגו דנעשו בעלי דבר דידיה לגוף הדבר נעשו ג"כ לתשלומין דהא הבית בידו ומקומו וזה ברור מאוד באופן דלדינא נראה לענ"ד דהתשלומין הם של המבטיח וכ"כ בתשו' בית שלמה חו"מ סי' קכ"ב אף שטעמו שם אינו מוכרח ובדברי כ"ת יש לסתור כל טעמו שם אך הדין דין אמת כמו שכתבתי זולת אם דינא דמלכותא היא ששייך לבעל הבית בזה ודאי אזלינן בתר דד"מ כמ"ש גם כ"ת ע"כ תשובתי:

שם ויהיו דיני עמך ע' בב"ח דאם אמר רק יהיו דיני עם השואל ולא סיים יהיו דיני עמך תחזור לבעלים הראשונים יעו"ש:

סעי' ו' וי"א שהוא פטור מלשלם ע' כמה חידושי דינים בזה בנה"מ ר"ס ש"מ:

סי' ש"ח סעי' ד' והביא ק"ק ליטרין נראה דגם סעי' זה מיירי בגונא שכ' הסמ"ע ס"ק י"א:

סעי' ז' בהג"ה הוי כשואל ש"מ וצ"ע אם מתה תיכף כשהגביה או משכה ולא נשתמש בה עדיין כלל אם חייב ואם לא היה דעתו לשלם גזלן ממש הוא ופשיטא דחייב אבל כשלקח ע"מ לשלם דחיובו מטעם שואל שלא מדעת נראה לכאורה דאינו חייב רק משעת התחלת שימוש כדלעיל ר"ס רצ"ב וש"י דחייב משעת הגבהה ע"מ לחסרה היינו בפקדון דגזיה"כ היא אף שדעתו לשלם כמ"ש בשט"מ ב"מ מ"א וע' בש"ע הרב ה' מציאה סעי' כ"ח הביא דברי השט"מ וקצה"ח סי' רצ"א ונה"מ סי' רצ"ב ס"ק ד' וע' קצה"ח סי' שמ"ח וצ"ע לדינא:

שם לא הוי גזלן ע' קצה"ח דאם נפחתה מחמת מלאכה הברירה ביד בעל החמור ליטול הפחת וכבר קדמו בזה המח"א ה' גזילה סי' ט"ו ועיי"ש דגם אם לקחו להציל את שלו ונפחתה הדין כן וזה דלא כנה"מ ס"ק ה':

סי' ש"ט סעי' א' השוכר את החמור ע' בש"ך בשוכר ומתה אם צריך לשלם גם דמי שכירות ובס' זל"א ח"ג חו"מ אות ש' כתב שוכר שחייב לשלם בעד הבהמה מכח שפשע בה או נגנבה אם צריך לשלם גם דמי השכירות לכאורה נראה דצריך לשלם דמי השכירות ולא ראיתי הדבר מפורש ותמהני דהדבר מבואר בש"ך ואפשר כונתו דגם מאן דפוטר היינו במתה באונס משא"כ בפשיעה וגניבה שהיא כעין פשיעה וע' בנה"מ דגם במתה באונס חייב לשלם השכירות באם לא התנה שישלם כשוי' שבשעת השכירות א"כ מכ"ש בפשע ונגנבה שחייב:

סי' ש"י סעי' א' ונותן לו שכרו משלם ע' בב"י דרשב"א וראב"ד חולקים ע"ז דזה מועיל רק לענין דאין יכול לתובעו להעמיד לו חמור אחר אבל שכר א"צ ליתן לו ובמבי"ט ח"א סי' מ' נראה דסובר דהוי סד"ד ומדברי הרמ"א והאחרונים שסתמו נראה דהכריעו לגמרי כהרמב"ם דהכי משמע בתוספתא ועמ"ש לקמן סי' של"ד ועיין בנה"מ כאן בדין שוכר בית ונלקח הבית לאנשי חיל יעו"ש ותמהני שהדין מפורש במבי"ט הנ"ל שרמזו הש"ך כאן אלא שט"ס מ"ש בש"ך ח"ב וצ"ל ח"א וע' מח"א ה' שכירות סי' ו' ז'. ואעתיק פה תשובה שהשבתי להרב מו"ה חיים דוד בראנדיס ני' הרב מאיסטריק ע"כ שאלהו