מנחת פתים חושן משפט ש

בהגהותיו לש"ך ס"ק ל"ד דבנתן לאמו הוי שמירה בבעלים יעו"ש וא"כ הדק"ל האיך תפטור בשבועתה הבלתי חיובית את הבן ואף לדברי נה"מ סו"ס זה דגם שמירה בבעלים חייב לישבע היינו שבועה שאינו ברשותו אבל האיך תפטור את בנה משבועת לא פשעתי וגם צ"ע במפקיד אצל אשתו לשיטת הראב"ד הובא באה"ע סי' פ' הוי שמירה בבעלים והא במפקיד אצל אשתו ולא הודיעם שהוא פקדון נמי פטור ע' סמ"ע ס"ק ל"ט אמנם לפימ"ש לעיל בשם המח"א דבאין החפץ שלו ל"ש שמירה בבעלים אף שאין השומר השני יודע מזה א"ש הכל ומכ"מ צ"ע לדינא ובתשו' בי"ש תו"מ סי' קט"ו כתב דיש לפסוק כהש"ך דנפטר הראשון בשבועת השני דלא כנה"מ יעו"ש:

סעי' כ"ח אם בעליו עמו ולענין שמורה בבעלים אם חייב שבועה ע' בקצה"ח ונה"מ ובפנ"י ב"מ מ"ב בתוס' ד"ה אמר שמואל כתב דפטור משבועה והרגיש בדברי תוס' ב"ק שהביא הקצה"ח ופירש דבריהם באופן אחר יעו"ש:

סי' רצ"ב סעי' א' אלא מפני שהוא שואל ע' נה"מ ס"ק שכתב וצ"ל דמיירי דלא יחד לו מקום ובנימו"י מוכח דאפילו לא יחד לו מקום כל שאינו מוציאו מביתו יש לבעלים הנאת השמירה יעו"ש:

סעי' ג' שדרכו להחמיץ כשהוא חסר. כן פירש רש"י שם וכ"כ הטור סעי' ג' אבל בשט"מ כתב מ"ט גורי דידי' הוא דאהנו לי' לפי שהנדנוד גורם ליין להחמיץ עכ"ל וע' לעיל סי' ר"ל וסי' קנ"ה סעי' ב' מבואר שם ג"כ דנדנוד מזיק ליין ולפי דברי שט"מ אינו מוכח כלל דהחסרות גורם החימוץ ונ"מ בין שני הפירושים קל למצוא וע' ברש"י ב"מ שם שכתב ע"ז דפושע הוא ומזיק בידים וכ"כ בנימו"י שם ובגוף סברת רש"י דהחסרות גורם החימוץ צע"ק ממנחות פ"ו דלא היה ממלא את החבית כדי שתהא ריחה נודף וע' או"ח סו"ס שט"ו ובשע"ת שם ומלשון הש"ס ב"מ שם חמרא לא מינטר אלא אגב חמרא משמע כפירש"י דהחסרות גורם לחימוץ:

סעי' ז' בהג"ה עד שיאמר כן לפני עדים ע' סמ"ע ס"ק כ' פיקפק ע"ז אכן בדין הראשון כשגילה הנפקד דעתו כ"ע מודים כיון דעוסק במעותיו של בעל הפקדון עבורו זכה המפקיד ומה"ט נראה דגם לדעת הסמ"ע עכ"פ גם בלא גילה דעתו של הנפקד צריך הנפקד לקבל בחרם שלא היה כונתו לצורך בעל הפקדון דהא גם על טענת שמא יש קבלת חרם ואם באמת עסק בשביל בעל הפקדון הריוח היא של בעל הפקדון ואפשר כמי דמשביעין היסת ע"ז דאיכא רגלים לדבר דלא משוי נפשא רשיעא וכן פסק להלכה בח"ס חו"מ סי' קע"ח ובנ"צ כאן תמה עליו דרמ"א הצריך עדים ולסמ"ע פטור בלא כלום ולהנ"ל לק"מ ומ"ש בנ"צ דאם ישבע שכיון לעצמו יפסול לשבועה כדין גזלן ליתא דהשולח יד בפקדון ע"מ לשלם לא נפסל כדלעיל סי' צ"ב. ומכ"מ גם בגילה הנפקד שעוסק לצורך בעל הפקדון צ"ע כיון דהמעות הנפקד בידו ולא קיימא אז המעות לסחורה הו"ל כלוקח ספינת חבירו אף שלקחו ע"מ לשלם כיון דלא קיימא לאגרא פטור כמ"ש הטור סי' שס"ג ועיין מ"ש בנה"מ שם ס"ק ה' ובחדושי שם ויש לחלק דדוקא מכיסו אינו חייב לשלם אבל בסחורה שקנה והרויח בה הו"ל כמו שכרה הגזלן לאחר דצריך להחזיר השכר לבעלים כדאי' בסי' שס"ג סעי' ה' בהג"ה ולפי"ז אף כשאין בדעתו עבור המפקיד שייך הריוח להמפקיד כמו בשכרו לאחר אבל ז"א דהא בנתן מעות לחבירו לקנות חטין וקנה שעורין לעצמו הריוח שלו כמבואר בסמ"ע סי' קפ"ג וא"כ ע"כ ד"ז שמרויח במעותיו של חבירו ל"ד למשכיר הספינה לאחר דסי' שס"ג דשם הספינה בעין משא"כ בקנה במעות סחורה והסחורה איננה של המפקיד אף שקנה במעותיו וע' בנה"מ:

סעי' ח' ונתן להם הפקדון בש"ך ס"ק י"ט כתב אם לא היו הגנבים יכולים אבל אם היו מוצאים אותו אף בלא"ה פטור כ"מ בהה"מ וכו'. וכונתו להה"מ פ"ח מחובל ומזיק והובא לקמן סי' שפ"ח סעי' ד' בהגה אבל צ"ע דשם בא הגזלן על אותו מעון וכיון דיכול ליטלו אף שנשא ונתן ביד פטור אבל הכא כשאמוד אמרינן שלא בא הגזלן כלל בשביל הפקדון וכיון שנתן לו הפקדון חייב והא להרשב"א הסיפא דאם אינו אמוד מיירי ביד הגנבים שולטת ואפ"ה הא דפטור משום דעל דעת הפקדון קאתי וברישא דלא קאתי ע"ד פקדון אפילו יד גנבים שולטת חייב ואף דלשיטת הה"מ מיירי הסיפא גם באין יד גנבים שולטת והיינו דמסתמא מיירי בכל גוונא וא"כ גם הרישא מיירי בכל גוונא אף ביד גנבים שולטת חייב כיון דאמוד לא באו ע"ד הפקדון ודברי הש"ך צ"ע טובא לענ"ד:

סעי' י' בהג"ה דלמא שלך נאבד ע' ש"ך בשם תה"ד דאין הולכין בממון אתה"ר ויעוין בתה"ד בהג"ה שם פיקפק קצת דיש לומר דברובא דאיתא קמן הולכים בממון אחר הרוב ועמ"ש לעיל סי' רל"ב:

סעי' ט"ו לא יגע בהם בגמ' אמרו הטעם משום דרוצה אדם בקב שלו יותר מבשל חבירו וע' בהגהות רש"ש ופורת יוסף ב"מ ל"ח כתבו דוקא פירות קרקעותיו דטרח בהו אבל מה שקנה ל"ש האי טעמא ומותר למכרן ביד יעו"ש ומצאתי שריטב"א ב"מ ל"ח נסתפק בזה דאפשר דאף במה שקנה ניחא לי' יותר כיון שטרח וקנה וע' לקמן סעי' י"ח וה"ה לשאר פקדונות משמע דאין חילוק כלל בין פירות קרקעותיו לשאר דברים וע' ט"ז לקמן סי' שנ"ט:

סעי' כ' בהג"ה מותר לקרות ופשוט דחייב באונסין אע"ג דמותר להשתמש בו כמו מעות שהנפקד אצל שולחני ובאם החזיר הס' למקומו צ"ע אם חייב באונסין ע' סמ"ע לעיל ס"ק י"ז דבמעות חייב באונסין אף בהחזיר למקומו כיון דעומד להשתמש כל שעה ואולי גם בספר כן וע' נה"מ לעיל ס"ק ג' מיהו לר"ן שהובא בש"ך לעיל סי' ע"ב ס"ק כ"ט כל שואל ספר פטור מאונסין כיון דמשאיל מצוה קעביד ואין כל הנאה של שואל ושו"ר בט"ז כתב בפשיטות דחייב באונסין כשנשתמש וקרא בו וע' בנה"מ סי' ע"ב:

סי' רצ"ג סעי' ג בהג"ה ואם לא היה יכול להניחו בישוב צ"ל דמיירי דאין ב"ד בעירו או שהב"ד לא רצו ליקח ממנו כי לא מצאו אדם נאמן שיתנו לו דאל"כ הוי פשיעה שהיה לו למסור לב"ד:

סי' רצ"ד סעי' ב' יביא ראי' בעדים אבל עד אחד לא מהני בזה וכ"מ להדיא בשט"מ ב"ק י"א בשם הרא"ש וכ"מ במרדכי ריש ב"מ ובפלפלא חריפתא ב"ק דב"מ אות י"ז כתב דלהרא"ש מועיל ע"א וליתא דהא בשט"מ בשם הרא"ש מבואר דל"מ וע' ברש"ש ב"מ ד' פשיטא לי' דע"א מהני במקום שיש רואין ואישתמיטתי' דברי המרדכי ושט"מ הנ"ל ובהגהות חשק שלמה ב"מ פ"ג נסתפק דאפשר סגי כשהביא שני עדים קרובים או פסולים ואף דהם אינם פוטרים אותו משבועה עכ"פ מועילים לפוטרו בשבועה והנה בהא דמבואר בש"ע כאן סעי' א' דבתבעו הפקדון וכפר בו נעשה גזלן וחייב באונסין נראה דכפר בו בב"ד בעינן ועמ"ש לעיל סי' רי"א וע' בקצה"ח ס"ק א' בדין מעכב פקדונו של חבירו ובתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"ב כתב דמעכב פקדונו של חבירו אפילו אומר לו שלמחר יתן והיום אינו חפץ ליתנו לו כעשה עליו גזלן וחייב באונסין ובמהרי"ט ח"ב חו"מ סי' פ"ח כתב דלא כעשה גזלן עי"ז וכהקצה"ח וע' בתשו' רשב"א בתולדות אדם סי' שס"ט וז"ל וה"ד כגון דאיכא עדים שאמר בפניהם שהוא מגביהו ושולח בו יד לעצמו או שתבעוהו בעלים ולא רצה להחזירו לו יעו"ש הרי מבואר דנעשה גזלן כשתבעו ולא רצה להחזירו. והנה בדברי תשו' רשב"א הנ"ל יש לומר דמיירי כשתבעוהו בעלים והשיב שאינו רוצה להחזירו ובזה הו"ל גזלן ממש כמו כופר בפקדון ותשו' הרא"ש שהביא הקצה"ח מיירי במדחה אותו ובזה היא דלא הו"ל כגזלן אבל בתשו' מהרי"ט הנ"ל דאפילו אינו רוצה להחזירו לו