מנחת פתים חושן משפט רצט

אם היה ת"ח ע' סמ"ע ס"ק י"ב דה"ה אם טרח בגופו וע' בט"ז ונה"מ שהקשו עליו דבטרח בגופו אפילו באינש דעלמא היא שלו ולענ"ד יש לומר דכ"מ באחים גדולים דגם בטורח בגופו כיון שגם הם ראוים לטרוח היא לאמצע כמ"ש לעיל בשם הב"ח אבל כשת"ח הוא הוי כאמר להם ראו. ונראה פשוט דגם בדבר העשוי לשמור דלעיל באמר ראו היא לעצמו אף שהקטנים ג"כ ראוים לשמירה וא"כ ה"ה בת"ח דמסתמא הוי כאומר ראו אבל בנ"י בשם הרא"ה הובא בקצרה בב"י נראה דבדבר העשוי לשמור כיון שגם הקטנים מסוגלים לזה גם בת"ח היא לאמצע וצ"ע כי סתימת שאר הפוסקים ובפרט מדברי תוס' נראה דעסקא גם אחי דר"ס יכולים לעשות ואפ"ה כיון שהוא ת"ח הוא לעצמו א"כ ה"ה בדבר העשוי לשמור שהקטנים יכולים לעשות הדין כן וצ"ע:

סי' ר"צ סעי' י"א יש לאפטרופס למכור שדות והיינו בהכרזה דוקא במקום שנהגו להכריז וכ"מ בש"ג פ' הנזיקין וע' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב וע' מהרי"ט ח"ב סי' ב' דגם לשכירות בתי יתומים הכרזה בעינן יעו"ש:

סעי' י"ג אבל מוכרים אותם. בדין מכירת אפטרופוס אם היא מכירה מה"ת או מתקנת חכמים היא פלוגתא דקמאי ע' בזה באורך בקהי"ע סי' נ"ט יעו"ש:

סעי' ט"ו אבל אין פוסקים עליהם צדקה ע' מהרי"ט סי' קכ"ז דאם חלו היתומים שרי לפסוק צדקה כדי שיהיו להם רפואה גם צידד שם דאם מינה ג' אפטרופסים דינם כבד יעו"ש וע' לעיל סעי' א' בהג"ה:

סעי' כ' בהג"ה לא מיקרי פשיעה. בתשו' מהר"ם מבואר דה"ה אם היה טוען כדברי היתומים היו נוטלים בשבועה ועכשיו שכנגדם נפטר בלא שבועה פטורין וע' בקצה"ח ס"ק ד' שמודה לדין זה אבל בשער משפט השיג גם על ד"ז באורך והביא ראי' מהא דשורף שט"ח של חבירו דחייב לשלם אע"ג דיכול הלוה לומר השבע לי וע"כ לומר דבאמת גם עתה אין השורף חייב רק כשנשבע בעה"ש שלא נפרע יעו"ש שבזה נסתר דברי נה"מ ס"ק י"א:

סעי' כ"ד יש לו דין אפטרופס הרא"ש הביא מרמ"ה דד"ז היא דוקא בקטנים שהגיעו לפעוטות ודוקא במטלטלין ולא בקרקע דלא עדיף מה שסמכו אצל בעה"ב מעשייתן הן עצמן והרא"ש חולק וע' בפ"ת ובתשו' הרי"מ חו"מ סי' ה' האריך לתמוה על שסתם המחבר ולא הזכיר כלל דעת רמ"ה וריב"ש וסיים דהיא סד"ד והיכא דקאי ארעא תיקום יעו"ש:

סי' רצ"א סעי' ב' הנח לפני הוא ש"ח ע' נה"מ ס"ק ב' דתוס' ורמב"ן שכתבו דאין השומר מתחייב עד שיאמר שמור לי כונתם כשמייחד לו מקום שא"צ שמירת בעלים דאז אין מוכרח מענינו שמקבל שמירה וצ"ע דז"ל רמב"ן שם שאם א"ל תפוס כלי זה וכיוצא בלשון הזה פטור יעו"ש והא כשנותן החפץ לידו ודאי צריך שמירה וע' במח"א ה' שומרים שמחלק בין אומר לו תפוס כלי זה לאומר לו עד שאלך למקום פלוני שבזה ודאי נעשה שומר וע' בתשו' חת"ס אה"ע סי' פ"ג דבנותן דבר לחבירו בסתם נהי דמתנה לא הוי מכ"מ גם שומר אינו דיכול לומר סברתי שנתתי לי במתנה ולא קבלתי עלי שמירה וכ"כ בתשו' הרי"מ חאה"ע סי' י"ח וע' בשער משפט סו"ס צ"ו בזה:

סעי' ג' לחצירו מ' ש"ך ס"ק ח' בשם הג"א וע' במח"א ה' שומרים סי' ד' האריך שרוב הפוסקים חולקים על הג"א ואין חילוק בין חצר לבית יעו"ש:

שם אינו חייב בשמירתן ע' במח"א ה' שומרים סי' ה' דבמקבל שכר אף בהנח סתמא הוי שומר שכר והאי דינא דש"ע היא רק בחכם וע' תשו' בי"ש חו"מ סי' קט"ו בזה:

סעי' ד' ופשע בו ע' בנה"מ דגם אם נודע לו אח"כ שהוא של זהב ופשע בו פטור ובשט"מ ב"ק ס"ב בשם המאירי כתב דבנודע לו חייב יעו"ש:

סעי' ה' עד שימשוך ע' במח"א ה' שומרים סי' ח' הקשה בהא דשוכר את הפועל לשמור את הזרעים דחייב כדאי' בב"מ נ"ח הא לא עשה משיכה ותירץ דבשכרו לימים לכ"ע משעה שהתחיל לשמור ונסתלקו הבעלים נתחייב משא"כ באינו שכיר יום רק אמר לו שמור לי חפץ זה ואתן לך שכרך יעו"ש וע' בקצה"ח ס"ק ה' מה שהקשה בהא דהוצרך קרא למעט שטרות ונראה דקרא הוצרך בהקדים לו שכר דבזה לכ"ע ל"ב משיכה כמ"ש נה"מ ס"ק י"ב ובמח"א הנ"ל ועמ"ש לקמן סי' ש"ו:

סעי' כ' או קשורים כראוי על בטני ומשמע דכ"ז בהפקידם אצלו להוליכם למק"א דאינו יכול להטמינו בקרקע אבל במפקידם שיהיו אצלו אין לכספים שמירה אלא בקרקע וע' בפיה"מ להרמב"ם בב"מ שם מ"ב וז"ל וכמו כן אם נתן הכספים במלבושו שעושין בו כעין כיס או שקשר אותן בסדינו או על בטנו בכל אלה מיקרי פושע אלא אם יטמנם בידו שנאמר וצרת הכסף בידיך יעו"ש. וזה סותר לדין דכאן שהיא ג"כ מהרמב"ם וע' בירושלמי שם ב"מ מפורש להדיא דאם צררן בסדינו ונתן אותם לפניו דפטור וע' בטור כאן בשט"מ ב"מ שם בשם הר"י מבואר דעיקר הטעם דלפניו הוי שמירה משום דיכול ליתן עיניו עליו בכל פעם וע' בשבת צ"ב דלפניו הוי שמירה מעולה ולאחריו הוי שמירה פחותה וע' ברש"י שם וא"כ אם נתן המעות בכיס יש לחלק אם הכיס לפניו או לאחריו:

סעי' כ"ב כמוסר לב"ב ע' בש"ך ס"ק ל"ב דבזה אם פשע הנפקד האחרון ואין לו לשלם פטור הראשון ולמדו כן מהא דדרכי' דרועה למימסריו לברזילא דמשמע דפטור לגמרי וע' לשון המרדכי פ' המפקיד סי' רפ"א וההוא דרועה מיירי ברועה גדול שידוע לכל שאינו מרעה שום פעם בעצמו ואז אין המפקיד יכול לומר אין רצוני שיהיו פקדוני ביד אחר כו' יעו"ש וע' בשט"מ ב"מ מ"ב בשם תוס' שאנץ נראה דגם רועה חייב כשאין לו לברזילא לשלם אבל יש לומר דלא נחתו לזה דמיירי ברועה שאין דרכו לרעות בעצמו כלל אבל ברועה שאין דרכו לרעות בעצמו מודה להמרדכי ולפי"ז גם במי שאין רגיל להפקיד בעצמו רק דרכו תמיד ליתן הפקדון לבני ביתו נכנסו הם תחתיו לגמרי וע' בתשו' מהר"ם בר ברוך דגם חתנו בכלל ב"ב לענין זה שמפקיד גם על דעתו:

סעי' כ"ג שהרי לא אמר לה שהם פקדון ע' ש"ך ס"ק ד' ובהגהות אמ"ב העיר עליו כיון שהבן מחויב לעשות רצון אביו ואמו הו"ל תמיד שמירה בבעלים ולכאורה דבריו תמוהים דהא הכא שאין המעות של בן ל"ש שמירה בבעלי' כדלקמן סי' שמ"ו סעי' י"ז בהג"ה ונראה שסובר כנה"מ שם ס"ק ח' דשם מיירי בידע שאין המעות של המפקיד אבל במח"א ה' שאלה סי' א' האריך דהדין דסי' שמ"ו אף בלא ידע דלא כנה"מ הנ"ל:

סעי' כ"ו והשני ש"ש פושע הוא הראשון ומשלם. ע' קצה"ח ונה"מ ס"ק ל"א שגם שניהם החזיקו בפסק זה בסגנון א' גם בפ"ת הביא מתשו' ושב הכהן סי' ט"ו שפוסק ג"כ כהרמב"ם ומטעם חדש דכיון דלענין גניבה אינו מחויב לישבע הו"ל שבועת ביטוי והשומר הראשון הוא מחויב לישבע שבועת הפקדון שחמור יותר יעו"ש ולפי דבריהם הא דאמרינן כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד היינו בשומר חנם דוקא אבל תמהני דגם בש"ח לא מיתוקמא לפימ"ש נה"מ לעיל ס"ק כ"א דבנתן לב"ב ולא הודיעה שהוא פקדון אינם שומרים כלל אפילו ש"ח לא הוי יעו"ש וא"כ לא משכ"ל האי דינא דכל המפקיד רק כשהודיע לב"ב שהוא פקדון וזה תימה דהא בהאי עובדא דב"מ שהובא לעיל סעי' כ"ג מוכח דגם בלא הודיע לאמו נשבעת ופוטרת את הבן וכ"ז דלא כשיטת רמב"ם ואף שדברי נה"מ הנ"ל ס"ק כ"א אינם מוכרחים כלל ונראה יותר דגם מסתמא כשנותן דבר לב"ב להפקיד הוי שומר וע' בירושלמי פ' הכותב באשה ששיברה כלי הבית דמבע"ל אם הי"א ש"ח או שומר שכר אף דלא נתן לה הכלים לשם שמירה עדיין קשה לפי"ד הגאון רב"פ