מנחת פתים חושן משפט רצח

שם דאם יש לבן בנים מגו דאינו נאמן עליהם אינו נאמן גם על הבן וא"כ ה"נ מגו דאינו נאמן על אשתו דהיינו אב העובר לעשותה ממזרת אינו נאמן גם על העובר אמנם כשאם העובר אומרת ג"כ שהעובר ממזר מחמת שהיא ממזרת אף דבאמת היא אינה נאמנת לגבי עובר הא מכ"מ לגבי עצמה נאמנת דשאחד"א וכדאי' באה"ע סי' ד' סעי' ל' יעו"ש א"כ תו ל"ש לומר גבי בעל מתוך שאינו נאמן על אמו דהא לאמו א"צ נאמנות דידי' דהיא בעצמה נאמנת עליה שהיא ממזר וממילא דתו נאמן האב לעשות העובר ממזר לר"י ולכך קאמר ר"י נאמנים דאמירת שניהם בעינן ודוק היטב ע"כ תשובתי:

סעי' ה' אבל לא העובר צ"ע דהא היינו בן שנולד לאחר מיתת אביו ומדוע נקיט לה בתרתי:

סעי' י' היה הבכור ממזר ע' במקנה קידושין ס"ח שהביא בשם הש"ג דבכור ממזר אינו נוטל פ"ש וע' בריט"א פ"ח דבכורות אות ס"ד מה שתמה ע"ד הש"ג הנ"ל וע' בס' נחל אשכול ה' פדיון הבן סי' מ"ב בזה. ובאמת כבר הובאו דברי הש"ג בד"מ כאן ודחאם מהלכה ויפלא על מקנה הנ"ל שתמה על שלא הובאו דברי הש"ג בפוסקי':

סעי' י"ב בהג"ה לא יוכל לומר אח"כ על אחר שהוא בכור ע' ט"ז הביא בשם הנימו"י דאף תוכ"ד אינו נאמן ורא"ז לסי' רעזנו וכוונתו לסעי' ג' שם דקיי"ל דבתוך כ"ד נאמן דלא כרשב"ם והנימו"י שכתב דאפילו בתוכ"ד אינו נאמן הביא ראי' מבני וחזר ואמר עבדי וכיון דאין קיי"ל שם דבתוכ"ד נאמן ה"ה הכא לענין בכור:

סי' רע"ח סעי' ו' בשבח ונתייקר הוי שבח דממילא ונוטל בכור פ"ש ע' לעיל סי' קט"ו ואם קנו סחורה במקום הזול ומכרו במקום היוקר אם נוטל בכור בזה פ"ש ע' בקונ"א להפלאה סי' צ"ה סעי' י' ובבית מאיר שם:

סעי' ז' במלוה ע' תשו' פנ"י ח"ב סי' ק"ד דבשטרי עסקא דידן שפלגא מלוה ופלגא פקדון נוטל הבכור פ"ש בחלק הפקדון ולא בחלק המלוה וע' נה"מ ס"ק ד':

סעי' י' בהג"ה מיקרי מוחזק ע' קצה"ח ס"ק ט"ו שהביא תשו' מהרי"ל דמכירי כהונה דמיקרי מוחזק לאו משום דאסור לחזור בו רק דליתא בחזרה כדמוכח מתקפו כהן וכמ"ש תוס' ב"מ ו' דתקפו כהן מיירי במכירי כהונה אלמא דליתא בחזרה ובקצה"ח כתב דמכירי כהונה היא רק משום איסור אבל אי בעי מצי לחזור בו אלא דשם כבר תקפו קודם שחזר וה"ה במתנה מועטת דיכול לחזור אם הלך המקבל בעצמו ומשך תו ליתא בחזרה יעו"ש ואני תמה דהא מכירה ג"כ דינה כמתנה מועטת דאסור לחזור בו ואפ"ה כשמכר ומשך שלא בפני המוכר אינו מועיל ויכול לחזור בו כמבואר לעיל סי' קצ"ז ולא אמרינן דכיון דאסור לחזור בו הוי לי' כאומר לו לך ומשוך וקני ובמשך בפני המוכר דמועיל טעמא היא משום דמסתמא נתרצה המוכר עכשיו וזה מועיל אף במתנה מרובה אם משך בפניו ומדברי הקצה"ח נראה דבמתנה מועטת מועיל אף שמשך שלא בפני הנותן ולא אמר לו משוך וזה תימה בעיני ועוד דהא בהא דתקפו כהן נראה ודאי דמיירי שתקפו בע"כ וא"כ מה מועיל מה שהבטיח לו מעיקרא כיון דעכשיו חזר בו ואפשר לומר מטעם אחר דבמתנה מועטת כשמשך המקבל שלא בפני המוכר דאין מוציאין מידו כעין שכ' בתשו' רשד"ם בעני המהפך בחררה ובא אחר ולקחו דאין מוציאין מידו דמכ"מ אם בא אח"כ ליד המהפך אין ב"ד נזקקין להוציא ממנו ולסייע ידי עוברי עבירה וכיון דהחוזר בו במתנה מועטת נקרא רשע יש לומר ג"כ סברא זו דאם תפס אין ב"ד מוציאין מידו וע' כעין זה בנה"מ סי' רנ"ו ס"ק ב' אבל לפי"ז גם במכירה כשמכר בדברים בלבד ובא החפץ ליד הלוקח והמוכר תבעו לדין כיון שלא היה קנין רוצה לחזור אין ב"ד נזקקין להוציא כיון דהחוזר בו נקרא רשע והיא חידוש גדול ומסתימת הפוסקים לא משמע כן וע"כ לומר לפי סברת מהרשד"ם דעני המהפך בחררה מיקרי רשע טפי מהחוזר בי בדברים אבל אין טעם כלל לחלק בזה דהא כל היכא דאסור לחזור בו מטעם מחוסר אמנה החוזר בו נקרא רשע כמ"ש הב"י יו"ד סי' רס"ד וט"ז שם ולכן לדעתי גם דברי רשד"ם צ"ע. ובעיקר דברי מהרי"ל דמכירי כהונה ליתא בחזרה וקצה"ח תמה מתוס' ב"ב קכ"ג דכתבו דמצי לחזור בו ומה"ט נקרא מוחזק כיון דאסור לחזור בו ע' בשט"מ ב"ב ד"ה במכירי השיג על סברת תוס' הנ"ל וכתב דביכול לחזור בו לא הוי כמוחזק בשביל האיסור רק דמכירי כהונה ליתא בחזרה יעו"ש:

סי' ר"פ סעי' ט' בהג"ה אין לטמטום כלום ע' נה"מ סוף ס"ק ה' כתב ועוד קשה לי על רמ"א דעכ"פ היה לו לטומטם לטול רביע כמו בבן וטומטם ולק"מ דברא"ש מפורש הטעם משום דהבת ודאי בפרנסה והטומטם ספק אבל בבן וטומטם ל"ש לומר דהטומטם ודאי:

סי' רפ"א סעי' ז' אבל אם אמר לשון מתנה ע' ש"ך ס"ק ה' בשם המבי"ט ובנה"מ כתב שמוכח מדבריו שהאב יכול לסלק הבכור מן ירושתו כשהבכור ג"כ מסלק א"ע ויעו"ש במבי"ט דלא מיירי כלל מענין זה ואין בדבריו שום ראי' לזה:

סי' רפ"ב סעי' א' וזכו האחרים ע' תשב"ץ ח"ג סי' ק"ץ במי שהיו לו קרובים עניים והעביר נחלה מהם והקדיש עזבונו לבנין ביהכ"נ דיש לומר דזכו הקרובים בירושתו עפ"י הירושלמי פיאה דקרי עלה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות כי מצוה יותר ליתן לעניים וא"כ הוי דבר עבירה ומתנת ש"מ בעבירה לאו כלום הוא כמו בנותן לעכו"ם לעיל סי' רנ"ו סעי' ג' יעו"ש ודבריו נפלאים מאד דהא נותן נכסיו לאחרים במתנת ש"מ והניח בניו המתנה קיימת ומשמע ודאי אף שבניו עניים והאחרים עשירים ואפ"ה לא מיקרי זה דבר עבירה שיבטל מתנתו ומכ"ש בנותן לביהכ"נ דעכ"פ דבר מצוה היא טפי מנותן מתנה לעשיר דהא המנדב ואמר ה"ז לביהכ"נ או הרי עלי לביהכ"נ חייב לקיים דיבורו וע"כ משום דדבר מצוה היא ונעשה נדר וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' רמ"ב שביאר דברי המרדכי פ' בני העיר דמי שאומר הריני נותן קרקע זו לבנות עליה ביהכ"נ דאיני רשאי לשנות דנעשה נדר דלא גרע ממתנה לעשיר דכוונתו אע"ג דהצבור עשירים הם ויכולים בעצמם לבנות ביהכ"נ מכ"מ כיון דביהכ"נ גופא מצוה היא הו"ל כמקבל עליו להביא קרבנותיו של חבירו דחייב מדין כדר כמו בהרי עלי לגלח נזיר יעו"ש ודברי המרדכי הנ"ל הובא להלכה באו"ח סי' קנ"ג וע' חולין כ"ג הרי עלי לפטור תודתו של פלוני וא"כ כיון שמעביר נחלה מבניו עניים ונותן לעשירים זכו במתנת ש"מ כסתימת הפוסקים אף דלא הוי מצוה כלל דהא בהבטיח מתנה לעשיר מצי למיהדר בי' מכ"ש בנותן מתנת ש"מ לבנין ביהכ"נ דהוי מצוה דהא אסור לחזור בו דהמתנה קיימת ודברי התשב"ץ בזה לא זכיתי להבין:

שם אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ע' בס' חסידים אשר נדמ"ח ע"י מקיצי נרדמים סי' תק"ג דעכ"פ יכול ליתן לזה שהוא טוב מאחיו יותר מאחיו רק האחים לא ידעו מזה יעו"ש וע' תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ב דאפילו מבזה אביו וקורא אותו ממזר לא יעבור נחלה ממנו יעו"ש:

סי' רפ"ד סעי' א' בהג"ה מי שהוא מוחזק בא' שהוא קרוב היינו ע"פ עדים וכ"מ להדיא באגודה הובא בב"י דכשמת איש נכרי ואין אנו יודעין לו שום קרוב אם הביא אחד עדים שהוא קרוב הוא יורשו יעו"ש ומוכח דבלי עדים אינו נאמן לומר שהוא קרוב אף שלא הוחזק שום קרוב אחר דלא כדברי הנה"מ לעיל סי' ר"פ ס"ק א':

סי' רפ"ז סעי' א' או שטרחו בגופם ע' בב"ח דד"ז היא דוקא בגדולים וקטנים אבל בגדולים וגדולים כיון דגם הם יכולין לטרוח הכל לאמצע:

סעי' ב'