מנחת פתים חושן משפט רצב

אינה בכלל מתנה והמותר הוי מתנה במקצת שזה נגד הסמ"ע הנ"ל:

סעי' י"ג בין שנתן מקצת ע' ש"ך ס"ק ט"ז וכונתו דמיירי במתנת ש"מ ופירש בתורת מתנת ש"מ דאל"כ הא בלא"ה מתנת ש"מ במקצת דבעי קנין אינו יכול לחזור בו ואי מיירי בפירש מחמת מיתה הא בזה אינו מועיל גם בזוכה וקנו ממנו לדיעה הראשונה בסעי' י"ד:

סעי' י"ז שנתנה בקנין ע' סמ"ע ס"ק נ' בא' מרדכי הקנאות ובאמת שכן משמעות הפוסקים וע' בסמ"ע ס"ק כ"ג ונה"מ ס"ק כ"ב אבל בתוס' כתובות נ"ה ד"ה מתנות מבואר דדוקא קנין חליפין דמי לשטר אבל בעשה שאר קנינים אינו מגרע המתנה דש"מ יעו"ש:

סעי' כ"ה מתנה קשורה על ירכו ואם נתן מקודם לכן במתנת ש"מ המועיל אם דינתקו זו שנמצאה על יריכו הוי עכ"פ כחזרה מראשון ולא קנו שניהם ע' תוס' ב"מ י"ט ד"ה ובתר נראה דפשיטא להו דזה לא מיקרי חזרה כלל ובחדושי הרש"ש שם פיקפק על דבריהם וכתב דאפשר דהוי חזרה ומיושב קושי' התוס' וכבר קדמו בזה הפנ"י שם באורך ושו"מ שגם להפנ"י קדמו בשט"מ ב"מ שם בשם שיטה דהוי חזרה יעוש"ה:

סי' רנ"ב סעי' כ' והוא שנותנו עכשיו לשליש ע' בש"ך ס"ק ד' דה"ה בציוה ליורשיו וצ"ע דבריטב"א איתא דה"ה אם ציוה למי שיכולת בידו והיינו דיש בידו מעות אף דלא הושלש לשם כך אבל לסברת ר"ת דבעינן הושלש מתחילה לכך א"כ גם בצוה ליורשיו אינו מועיל וע' בנה"מ וסמ"ע לעיל סי' רי"ב ס"ק י"ט כתב בפשיטות דצוה בפני יורשיו מועיל וע' בנוב"י חאה"ע סי' מ"ה שכתב דהלכה כריטב"א הנ"ל דבציוה למי שיכולת בידו אמרינן מלקד"ה וע' סמ"ע לעיל סי' רל"ה דבקטן ל"ש לומר דמצוה לקד"ה. וע' במרדכי פ' מ"ש סי' תרכ"ז בשם ר"א דל"ש לומר מלקד"ה אלא בדבר דלא נתפס בו שום קנין אבל בדבר דשייך בו קנין ל"א מלקד"ה והביא ראי' מגיטין מ' בפלונית שפחתי אל ישתעבדו בה דל"א מצוה לקיים דברי המת יעו"ש ובאמת אנן קיי"ל דגם בפלונית שפחתי אל ישתעבדו בה ג"כ אמרינן מצוה לקד"ה כמבואר ביו"ד סי' רס"ז וגם מכל הפוסקים מבואר דלא כמרדכי והנה גם בכותב שייך מלקד"ה כמ"ש תוס' ב"ב קמ"ט סוף ד"ה דקמגמרי וע' פ"ת ס"ק ג' בשם תשו' רעק"א וחידוש שלא הזכיר מתוס' הנ"ל:

סי' רנ"ג סעי' י"א ומתוך כך ציוה ע' נה"מ ס"ק ט' שתמה ע"ד רשב"א שבטור שכתב אבל אם נאבדו המעות לא נאבדו אצל מקבל מתנה כו' יעו"ש וכבר הרגיש בזה בדו"פ וביאר דלא נאבדו לגמרי אבל עכ"פ לפי חשבון נאבד גם ממתנתו ותמהני על נה"מ שלא הזכירו ובעיקר הדין דש"ע דמתוך כך ציוה דמשמע דאם לא ציוה תיכף אחר החשבון שחשב מה שיש לו כגון שהפסיק ואמר אח"כ תנו ר' זוז לפלוני אף שלא נתכנסו כולן נוטל בשלימות וכ"כ להדיא בדו"פ וזה תימה דמי גרע מאומר סתם מאתים זוז לפלוני דההפסד לפי חשבון ובאמר מנכסי משמע בב"י בשם תשו' רמב"ן דאין הפסד על המקבל כלל ואנן לא קיי"ל כן ע' בט"ז סעי' י"ט אבל באומר סתם לכ"ע ההפסד גם על המקבל ולנה"מ ס"ק ט' ניחא דמיירי הכא בהפסד שנפסד בחיי המקבל, ויותר נראה דמיירי שחשב מה שיש לו אצל פלוני ופלוני שחייבים לו ומלבד זאת יש לו ג"כ מעות מזומן בביתו והשתא אם לא חשב כל החובות רק אמר סתם תנו ר' זוז לפלוני כיון דמנה ממש קאמר כדלקמן סעי' י"ט וע' ש"ך שם דאין חובותיו על אחרים מנה ממש יעו"ש בשם המבי"ט א"כ ממילא בנתקלקלו חובותיו אין המקבל מפסיד כלום כיון דמעיקרא לא ציוה ליתן לו רק ממעות בעין אבל כשחשב כל החובות ותיכף אמר שיתנו לפלוני ר' זוז א"כ מחובותיו ציוה ליתן וההפסד לפי חשבון ודו"ק. ובתוספתא פ"ט דב"ב שמשם הוציא הרשב"א ז"ל דינו איתא בזה"ל האומר מאתים דינר יש לי ביד פלוני ושלש מאות ביד פלוני וחמש מאות ביד פלוני ופלוני יטול מאתים דינר יצאת עליהן כתובת אשה ובע"ח גובה אע"פ שלא נתכנסו כולן אבל אם אמר ואח"כ יטול פלוני מאתים דינר אם נתכנסו כולן נוטל אם לאו אינו נוטל אלא לפי חשבון יעו"ש ונראה קצת דמיירי ביצא שט"ח ואין זה הפסד דהא היה חייב חוב זה ומה שגובה הבע"ח אינו מגרע כלל להמקבל כדלעיל סעי' ט' רק בחושב כל הנכסים ואמר ואח"כ יטול פלוני כונתו היה כשיתכנסו כולן ולא יגבה הבע"ח אזי יטול כך וכך וכ"ה היה לרשב"א גרסא אחרת בתוספתא וצ"ע:

סעי' ט"ז בהג"ה לא זכו בהם יורשיו ע' אור זרוע ה' צדקה סי' ז' פוסק ג"כ כהר"ח דחוזר לנותנים ול"ד למותר מת ליורשיו דכבר עשו מצוה במקצת המעות ובאו"ז שם כתב דמסתבר לו דאף דחוזר לנותנים אין הנותנים יכולים לקבל המעות לעצמם כיון שלצורך מצוה הפרישום וצריכין להוציא מעות זה להשיא יתומה אחרת או דבר מצוה שלמעלה מזה וע' חת"ס יו"ד סי' רל"ח ובלקוטיו סי' מ"ו נראה ג"כ דצריכין הבעלים ליתנו למצוה אחרת יעו"ש:

סעי' י"ז ע' קצה"ח שפלפל אם ירושת אח מכח אם הוא וע' לקמן בפ"ת סי' רפ"א וע' מהרש"א ב"ב קנ"ג בתוס' ד"ה מקיש כתב דירושת אח לאו מדין מישמוש היא יעו"ש שהדבר מוכרח בתוס' וע' בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד שהשיג על האב"מ בהא דמומר אינו זוקק ליבום משום דאינו יורש את אביו דהא אכתי נוחלין זה את זה ואחיו קרינן בי' יעו"ש ועפ"י שיטת דככ"מ דירושת אח לאח מתורת משמוש היא לק"מ דכשמת האח הכשר נפלה הירושה לאביו ואחיו המומר בעי לירש מכח אביו ולאביו אינו יורש דהא כתיב להיות לך לאלקים ולזרעיך אחריך וכמ"ש באב"מ שם מתשו' הרא"ש ודוק אבל לדברי מהרש"א הנ"ל שפיר דחה החת"ס:

סעי' כ' אבל לא הלוואה שיש לו ביד העכו"ם ע' מהרי"ט ח"ב סי' צ"ה שהעלה דבחובות שהש"מ סמכי' דעתי' אף שהן ביד עכו"ם יכול להקנות יעו"ש:

סעי' כ"ז וילדה זכר ואם ילדה שני זכרים לכאורה נראה דלא יטול רק אחד ואינו ידוע מי יטול ע"כ אין נוטל שום אחד מהם עד שיכתבו הרשאה זל"ז ויש להוכיח ד"ז מהמשנה דתמורה ר"פ כיצד מערימין יעו"ש:

סעי' כ"ח וילדה זכר ונקיבה נתבטלה המתנה ע' סמ"ע ס"ק ס"ב ויש לתמוה ע"ז ממשנה תמורה ר"פ כיצד מערימין דכשאמר אם זכר עולה ונקיבה שלמים וילדה זכר ונקיבה הזכר עולה ונקיבה שלמים יעו"ש ושם ל"ש טעם הסמ"ע ולהש"ך ניחא דהא לא תלה התנאי רק בלידה ודו"ק:

סעי' כ"ט אבל אם אמר שחייב לטובי' ע' ש"ך ס"ק ל"ט שכתב ע"ד הלח"מ דל"ש לחלק בזה אלא לענין הבע"ד אבל לגבי יורשים גופייהו הא מכ"מ יכולים לדחותו ולכאורה דבריו צ"ע דהא כיון דאמרינן שודא והדיינים אומרים דלזה נתכוין א"כ אי אפשר ליורשים לדחות אותו והנ"י שם אזיל עפ"י שיטת התוס' דל"א שודא ויחלוקו א"כ שוב ממילא יכולים היורשים לדחות לכל אחד ולכך הוצרך הריטב"א לומר דמקבל מתנה הוי כשותף אבל לדידן דבמתנה אמרינן שודא אין ביד היורשים לדחות. ואולי אזיל הש"ך לפי דעת ר"ת דשודא היינו למי שירצו הדיינים אבל לפי שיטת רש"י לק"מ קושי' הש"ך ואפשר דגם לשיטת רש"י קשה לפימ"ש תוס' כתובות צ"ד ד"ה לימא דגבי בע"ח וכתובת אשה כ"ע מודים דיחלוקו משום דחשו רבנן לפסידא דבע"ח יעו"ש ולפסידא דמקבלי מתנה לא חשו אבל מדוע לא חשו לפסידא של היורשים וע"כ משום דליורשים אין שום נ"מ אם נימא שודא או יחלוקו דממ"נ אינו שלהם ולגבי דידהו שפיר אמרינן שודא אבל אי נימא דאם ל"א שודא רק יחלוקו תו יכולין היורשים לדחות לכל אחד א"כ תו באמת לא נימא שודא משום פסידא דיורשים וא"ש דברי הש"ך אבל באמת סברת התוס' הנ"ל כתבה