מנחת פתים חושן משפט רצא

אינם דברים כמ"ש בנה"מ הנ"ל וכ"כ בפ"ת ר"ס צ"ט בשם שער משפט:

סי' רמ"ו סעי' א' יטלו אותם הזכרים וברמ"ה חולק ע"ז ע' בבד"ה להב"י ולענ"ד גם דעת הנימו"י כהרמ"ה עיי"ש בד"ה ההוא גברא דמתחלה כתב דהירושלמי מיירי בדבר שאינו ראוי לזה יותר מלזה כו' א"כ משמע דבזה חולקין ואף דלבסוף פירש הירושלמי באופן אחר היינו משום דיוק אחר אבל מדין הנ"ל לא נאיד וע' מח"א ה' זכי' סי' מ"ג:

סעי' ב' דכגופו דמיא. הנה לפי לשון המחבר המשלח כלום לביתו סתם ודאי דברי הרמ"ה מוכרחים דלביתו ודאי היינו אשתו כדאי' בכ"ד וכן בשלח סתם ולא אמר כלים הדין כן אבל לשון הטור סעי' א' השולח חפיצים שיתנום לב"ב כו' ועלה הביא בשם הרמ"ה דאי יש לו אשה לדידה יהבינין ומשמע דאפילו פירש שיתנו לבני ביתו וע' ש"ך ס"ק א' בשם הב"ח וד"ז תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' ברכות כ"ד אם ב"ב היינו אשתו דלתוס' דאשתו לא מיקריא ב"ב כשציוה ליתן לב"ב לא יתנו לאשתו כמו במפרש לבניו וכמ"ש ש"ך ס"ק ג' וע' בפר"ח או"ח בליקוטיו סי' רצ"ח הביא ראי' מירושלמי דאשתו מיקרי בני ביתו:

סעי' ג' ואין הבנות בכלל ע' ד"מ ס"ק א' דאם בלא"ה אנו רואין דמעביר נחלה דאורייתא אף הבנות בכלל יעו"ש ובש"ע השמיטו וצ"ע למה:

שם והראוי לבנות לבנות ע' מח"א ה' זכי' סי' מ"ג הקשה מדוע לא נימא מחצה לבנים ומחצה לבנות כמו בסעי' ד' ה' יעו"ש. ונלע"ד בזה דאומדן דעת היא מדאמר בניי ובנותי דהראוי לבנים יהיו לבנים והראוי לבנות לבנות ובאמת במה שראוי לשניהם חולקים כולם יחד ולא אמרינן דמה שראוי לשניהם יהיו מחצה לבנים ומחצה לבנות דאנן אמרינן דמה שכלל בנים בפ"ע ובנות בפ"ע ולא אמר לכל יו"ח כדי שיהיו הדין הראוי לבנים יהיו להם לבד ולבנות להם לבד דהכי משמע לשון ולבנותי שאמר משא"כ אי הוי אמר לכל יוצאי חלצי בלי הזכיר בנים ובנות שאז לא היה הבדל בין הראוי לבנים כלל ומה"ט בסעי' ד' בהזכיר סתם יתמי אחותי ולא הזכיר בנים ובנות אין הבדל בין הראוי לבנים או לבנות ולפי"ז ניחא מה שהביא המח"א מהמרדכי סי' תרכ"ה דאשה שאמרה לאחיה מה שבחדרי לך ולאחיותיך דנוטל הוא פלגא והאחיות פלגא משום דדוקא באם דרוצה לכבד בנותיו אמרינן דכונתו באומרו בנים ובנות שהראוי לבנים יהיו לבנים והראוי לבנות לבנות וכיון שכן ממילא בהמותר חולקין בשוה ולא אמרינן מחצה לבנים ומחצה לבנות דמה שלא כללם יחד בלשון אחד כדי שיטול כ"א הראוי לו אבל באחות אין דעתה לחבב האחים או האחיות כראוי להם א"כ הא דפרטה לו לבדו והם בכלל כדי שיהיו לו המחצה ולהם המחצה ובנה"מ כתב דדבר הראוי לשניהם נוטלין הזכרים וכ"כ בט"ז ולענ"ד צ"ע וגם במח"א שם כתב דגם בדבר הראוי לשניהם חולקין וצ"ע:

סעי' ד' ב' אחיותי ע' במח"א ה' זכי' סי' מ"ד כתב דדין זה מיירי כשגם האחיות אינן ראוין לירש והוא מעביר כחלה אמרינן דגם יתמי אחותו הבנות בכלל אבל היכא שאחותיו ראוים באמת לירושה אמרינן דמסתמא אין דעתו להעביר נחלה דאורייתא ויתמי היינו בני אחותו ולא בנות אחותו ובזה מיירי רשב"א בתשו' סי' תתקס"ג ולא פליגי אהדדי יעו"ש ומדברי רמ"א סעי' ג' מוכח איפכא דאפילו ביש לו בנים ואמר נכסי ליתמי בנותיו בכלל ולא אמרינן דאין דעתו להעביר נחלה דאורייתא וכ"נ באמת מדברי הרא"ש בתשו' מדהוצרך לחלק דבאומר לבני אין בנותיו בכלל משום שנוטלים עישור נכסי וע' ד"מ אות א':

סעי' ה' פלוני נוטל מחצה ע' בפנים יפות פ' אמור נסתפק אם ד"ז איתא נמי במכירה כגון מכר חפץ לה' בני אדם ופרט אחד אם אמרינן דהמחצה מכר או במו במתנה או דבמכירה כולם שוים יעו"ש:

שם אפילו הנפרטים מרובים. זה דעת רמב"ם ובנימו"י הביא שרמב"ן ורא"ה ורשב"א חולקים ע"ז והסכים הנימו"י לדעתם גם מדברי הר"ן שהובא בב"י כראה שדעתו לדינא כהפוסקים הנ"ל וכ"נ מהה"מ פמ"א מזכי' וב"י ורמיא סתמו כהרמב"ם וצ"ע:

סי' רמ"ח סעי' ד' אבל אם מכרם לא' מיורשיו ע' סמ"ע ס"ק ט"ו וצ"ע דמשמע מדבריו דאדם חוטא בשביל בנו והא להדיא אמרינן ביבמות כ"ו וכולן מותרין לבניהן וברי"ף שם בשם ירושלמי דאין אדם מצוי לחטוא בשביל בנו ובשביל אחיו וע' ב"מ כ"ג זיל פלוג לי' לחייא ברי מיניה ובהגהות הג' יעב"ץ שם. ואפשר הכונה דאם נימא דבדיעבד כשנתן לבנו מועיל גם לכתחלה יתן לבנו דלא מיחזי לאינשי איסורא כלל כשנותן לבנו וע' בב"ח:

סעי' ח' בעל לוקח הוי צל"ע מהא דב"מ צ"ו נמעלו ב"ד התירא ניחא להו דליקני ולא איסורא וה"נ איסורא היא לב"ד למכור הנכסים דהא מה"ט אין הב"ד מגבין מנכסים אלו כמ"ש סמ"ע ס"ק י"ז:

סעי' י' מטלטלין ובדין בהמות ומעות בעין אי מיקרי מטלטלי ע' בס' קהי"ע כל"ח סי' שס"א:

סעי' י"א בהג"ה בין בגדי חול בין בגדי שבת ברא"ש הובא בב"י איתא דבגדי חופה ומועד בכלל והיא רבותא יותר דבגדי מועד עדיפי מבגדי שבת כדאי' באו"ח סי' תקכ"ט וע' בשע"ת או"ח סי' תקכ"ט בשם שבו"י דבכלל בגדי יו"ט גם הטבעתיים של זהב בכלל וע' בקהי"ע בלב"א סי' כ' כתב להיפוך ובתוס' מיר נ"ד כתב דכלי מתכת בכלל בגדיים וראי' מבגדי כהונה שמות כ"ח ואלה יעשו את הבגדים וקחשיב ציץ יעו"ש ודבריהם צ"ע דשם בהאי קרא לא קחשיב ציץ והראב"ע שם כתב וז"ל ולא הזכיר בפסוק זה שהוא סופר בג"כ את ציץ נזר הקודש כי אינו בגד והיא היפוך מדברי התוס'. וע' בב"י אה"ע סי' צ"ט בשם הריב"ש משמע דתכשיטי זהב אינם בכלל מלבושים וע' בקהי"ע לב"א סי' קע"ה כתב שאין מנעל בכלל כסות יעו"ש ובאה"ע סו"ס ק"ט מבואר דמנעל בכלל מלבוש היא וע' בפ"ת שם בשם כר"ש ובדין תפילין אם מיקרי בגד ע' זבחים י"ט תפילין מאי שיחוצו ובמסקנא שם משמע דתפלין לא הוי בגד וברשב"ם ב"ב קנ"א ד"ה ס"ת משמע דתפלין מיקרי מלבוש ומצאתי בתשו' רשב"א ח"ג סי' קפ"ג כתב דאף דבלשון בני אדם ציץ בכלל בגד וכן תפילין בלשון בני אדם אין אלו בכלל בגד ומלבוש והאומר תנו כל מלבושי אין אלו בכלל יעו"ש וע' תשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' פ"ז העיר מ"ד התוס' נזיר נ"ד הנ"ל דבאמת בקרא לא קחשיב ציץ וכיון בזה לדעת הראב"ע ז"ל:

סי' רמ"ט סעי' ה' ושונא מתנות יחי' ולקבל מתנה מעכו"ם עמ"ש במ"פ או"ח סי' תצ"ח ובשירי מנחה. סי' ר"נ סעי' א' בהג"ה ונתן להם רשות לחלוק נכסיו. מדברי המרדכי שם משמע דמיירי אפילו בציוה לו לחלוק לאנשים מיוחדים כשירצה אפ"ה לדעת ר"ג כבר נכסי נפלו קמי יתמי יעו"ש:

סעי' ג' אם המעות עצמם קיימים אם עמד חוזר ע' בתשו' רשב"א בת"א סי' קכ"ב כתב דאפילו בחלי' יכול לחזור בו כ"ז שהמעות בעין כמו בזבין ולא איצטריכי לי' זוזי יעו"ש וצ"ל לדעתו דאף דבזבין ולא איצטריך לי' זוזי בעינן ג"ד בשעת המכר דאדעתא דהכי מכר בשכ"מ מסתמא הוי כג"ד דבשביל שצריך למעות מוכר ואפשר דבש"מ אפילו במטלטלין חוזר אף דבבריא קיי"ל לעיל סי' ר"ז דל"מ ג"ד דש"מ עדיף ובנה"מ ס"ק ז' כתב היפוך זה ותמהני עליו שהעלים עין מתשו' רשב"א שהביא בעצמו בס"ק הנ"ל ובאמת שדעת ח"א ברשב"א שם כבעל כה"מ אבל הרשב"א חולק עליו וסובר כנ"ל:

סעי' י"ב בהג"ה לא נתבטל מתנה של אחרים ע' סמ"ע ס"ק ל"ו דאעפ"כ הו"ל מתנת ש"מ בכללה וצ"ע על נוב"י מה"ת חו"מ סי' מ"ה שכתב בפשיטות דמה שציוה ליתן ליורשיו