מנחת פתים חושן משפט רצ

מתשו' מהרי"ט שהובא בקצה"ח כאן ס"ק ט' אבל לא הזכיר גם הוא מדברי הח"מ ובגוף דין הש"ע כאן דצריך לברר אם שייך נמי לענין מקח וממכר בש"ך לעיל סי' מ"ו כתב דה"ה במקח וממכר ובב"מ אה"ע סו"ס ל"ח חולק עליו:

סעי' י"ב בד"א כשהיה תנאי זה ע' תשו' מהרא"ל צינץ סי' מ' האריך מאוד להשיג על דין זה שמקורו מתשו' הרא"ש דתנאי כזה היא כענין שיור בגוף המתנה שלא ימכרנו לאחר עד זמן שיהיה הקטן בן כ' ובזה ל"ב כפילת התנאי ואם עבר ומכר אין המכירה תלה כלל ומה"ט דן שם למעשה באחד שהתנה עם חבירו בשעת מכירת הבית לו שלא ימכור משקין בהבית שמכר לו שהתנאי קיים בלי שום כפילא דהוי שיור ואם עבר ומכר לא נתבטלה המכירה רק שיכול למחות בו מכאן ולהבא שלא ימכור יעו"ש שתמך יסודו קצת ע"ד ריטב"א קידושין כ"ג שהובא בקצה"ח ס"ק ט' באומר ע"מ שאין לרבך רשות בו דלא בעינן משפטי התנאים יעו"ש אבל בריטב"א גופא שם מבואר דהיינו דוקא כשאמר בלשון זה מידי דממילא אבל כשאומר בלשון תעשה או ע"מ שלא תעשה תו לא מיקרי שיור רק תנאי גמור ואם לא עשאו כמשפטי התנאים אינו כלום ומזה צ"ע גם ע"ד הקצה"ח שמדמה מתנה עמ"ל לזה דהא כיון דתלאו בפעולה לאו שיורא מיקרי לשיטת ריטב"א ומכ"מ בהאי דינא דש"ע כשכתב בשטר ע"מ שלא יוכל למכור שפיר יש לומר דהוי שיורא לריטב"א כמו לא תוכל לאכול בשעריך דת"א לית לך רשו והו"ל כאומר ע"מ שאין לרבך רשות בו וכן יש לומר בעובדא דמהר"ל הנ"ל דנכתב בשטר שלא יהי' לבעל המשכנתא רשות לעסוק במכירת משקין יעו"ש בהשאלה סי' ל"ט אבל מהרא"ל בתשובתו אינו מחלק כלל בהכי רק אפילו ע"מ שלא ימכור הוי שיורא וצע"ג לדינא:

סי' רמ"ב סעי' ב' צריך שתהא גלוי' ומחילה טמורתא הוי מחילה ע' ט"ז אה"ע סי' ק"ג:

שם אם אמר לעדים תתחבאו ע' בב"י בסוף הסימן בשם הנימו"י דאפשר אם ציוה לכתוב בסתר משום שירא מקרוביו וכדומה הוי מתנה יעו"ש ובשט"מ ב"ב הביא דין זה בהחלט מצרור הכסף בשם גאון יעו"ש:

שם לפיכך כל שטר מתנה ע' בקצה"ח ס"ק ג' לענין מטלטלין מתנה טמירתא ומצאתי סיוע לדבריו בשט"מ ב"ב שם בשם עליות דר"י ח"ל עלה בידינו דהאי מתנה טמירתא לא מגבינן בה אע"ג דתפס מקבל מתנה מטלטלין שנתנן לו במתנה טמירתא אגב קרקע או שתפס פירות הקרקע מוציאין מידו יעו"ש ומדנקיט במטלטלין אג"ק ולא נקיט בפשיטות שנתנם לו אגב סדור וכדומה נראה דעתו דבמטלטלין גם מתנה טמירתא מועיל רק בהקנה מטלטלין אג"ק וצוה לכתוב השטר בסתר או סתמא כיון דלא קנה הקרקע ממילא בטלת לה נמי מתנת המטלטלין דהא ליכא אג"ק. אכן גם לשיטת הה"מ דגם במטלטלין בטמירתא אינו מועיל נראה דדוקא כשעשה הקנין בסתר אבל בסתמא הוי מתנה ול"ד בזה לקרקע כנראה להדיא מלשון הה"מ וכ"כ בדרישה באורך אלא שכתב מדכתב הרא"ש דאי תפס מפקינן מיני' כמו בתקפו כהן משמע דאיירי במטלטלין דומיא דתקפו כהן ואפ"ה מפקינן אפילו בסתמא וע' סמ"ע ס"ק ז' אינו מוכרח כלל דהא יש לומר דמיירי בהקנה לו מטלטלין אג"ק או שתפס פירות הקרקע אבל מטלטלין שהקנם בק"ס אפ"ה בסתר הוי מתנה ועכ"פ בסתמא במטלטלין נראה ודאי דמועיל וע' מהרא"ל צינץ סי' ל"ח כתב ג"כ דמטלטלין מועיל מתנה טמירתא כהקצה"ח הנ"ל:

סעי' ח' הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא ע' בפ"ת בשם רעק"א דאם לא נכתב בשטר כתבוה בשוקא היכי דקיימא ארעא תיקום יעו"ש ובתשו' מהרא"ל צינץ סי' ל"ח האריך להשיג על מהרי"ט והעלה דבזה"ז גם סתמא כשר ובפרט אם כתב בשטר שנעשה כתיקון חכמים יעו"ש וכן מצאתי להדיא בתשו' שבאור זרוע סי' תשנ"ז דאם כתוב בשטר וקבלתי עלי מתנה זו כחומר כל שטרי מתנות השטר כשר יעו"ש:

סי' רמ"ג סעי' ב' אם היא מתנה מועטת מסתימת הדברים נראה דבמתנה מועטת שאסור לחזור בו היינו אף שאמר שלא בפניו שיתן לו דהא הכא לא נזכר כלל שהבטיח מקודם למקבל שישלח לו מתנה רק אמר לאחר הילך מתנה לפלוני ואפ"ה אסור לחזור בו ועמ"ש לעיל סי' ר"ד אבל במח"א ה' זכי' סי' כ"ח בסופו נראה להדיא דסובר דכל שלא הבטיח למקבל בעצמו לאו כלום היא וצ"ע:

סעי' ז' ע"מ שתתנו לו ר' זוז צ"ע דהא מעשה קודם לתנאי ומוכח לכאורה כדעת הפוסקים הובאו בב"ש אה"ע סי' ל"ח דע"י שליח נ"ב למשפטי התנאים כלל אמנם בבה"ט סי' ל"ח הביא מכנה"ג דגם ע"י שליח בעינן עכ"פ תנאי קודם למעשה אבל בר"ן ורשב"א פ' מי שאחזו מבואר להדיא דע"י שליח ל"ב תנאי קודם למעשה:

סעי' ח' מיהו חייב באחריותו ע' סמ"ע ס"ק ט"ז בשם ר"י דכמו שמתחייב באחריות ע"י שטר מתחייב באחריות ע"י חזקתו וצ"ע טובא דמאיזה טעם ישתעבד הנותן ע"י שהחזיק המקבל בשדה ואפשר דמטעם אגב הוא דהאחריות שמקבל עליו הנותן היא כעין מטלטלין דנקנין אג"ק ולפי"ז בנתן לו מטלטלין במתנה ואמר לו שנותן לו באחריות ומשוך וקני לא נשתעבד הנותן דל"ש אגב במטלטלין אך אם המקבל אדם חשוב בכה"ג גם במטלטלי מועיל כדלעיל סי' ק"ץ סעי' ו':

סעי' י"ד אלא במקום דזכיי' לנפשי' ד"ז נובע מנדרים פ"ח כגון דאית לה חצר באותו מבוי וצ"ע דשם אם לא תזכה לאחרינא תיבטל גם הזכי' לנפשה דיתבטל כל העירום וגם היא תאסר לטלטל ובכה"ג פשיטא דמועיל וע' בנה"מ סי' ק"ה ס"ק ג' אבל במזכה לה ולאחר לכל אחד דבר מסוים בפ"ע מכלן דמועיל ואפשר דכיון דע"כ בשעה שמזכה לה מסלק רשותו ממנה ויש לה יד לנפשה ממילא דיש לה יד גם לזכות לאחר וע' סמ"ע ס"ק כ"ו:

סעי' ט"ו פחות מזה ע' סמ"ע בשם הה"מ דגזל מפני דרכי שלום איכא אפילו בפחות מזה וע' בנה"מ גם במח"א אבל במח"א לא החליט הדין:

סעי' י"ט בין בשטר זה מר"ן בב"י וע' תוס' גיטין ס"ה ד"ה צרור וז"ל א"כ בקנין חליפין דאינו מבחין משמע דוקא בקנין חליפין אין הקטן זוכה משום דאינו מבחין אבל אם חייב א"ע בשטר שפיר זוכה אבל בריטב"א שם כתב כהר"ן והוסיף לפי"ז דאין יכול לזכות לקטן בקרקעות מה"ט וגם בר"ן שם כתב דמה"ט אין הקטן זוכה רק במטלטלין שהם ת"י וכונתו לאפוקי קרקעות ולעיל סי' רל"ה סעי' ז' נראה דקטן זוכה בקרקעות ופליג לכאורה על דין דהכא:

סעי' כ"ד וזכה בו אחר מוציאין צ"ע שמדברי הנימו"י בשם הרנב"ר מובא בב"י משמע דאין מוציאין וכ"מ דעת רמב"ן הובא בשט"מ ב"מ י"ב וע' בט"ז:

סי' רמ"ו סעי' ג' שהיה צריך לברוח. וצ"ל דמיירי שכיון למתנה גמורה ע' סי' צ"ט סעי' ו' בהג"ה וקצה"ח שם דאל"כ המתנה בטילה מעיקרא אלא דאפילו כיון למתנה גמורה כיון דנתפשר אח"כ עם הבע"ח אמרינן דאדעתא דהכי לא נתן ודוק:

סעי' י"ז בהג"ה אכול עמי ע' באה"ע סי' ע' וח"מ וב"ש שם וע' בנה"מ לעיל סי' קנ"ג ס"ק א' שכתב באם התחיל הדא לאכול והאומדנא היא שרוצה בחנם גם מה שהאכילו אח"כ אמרי' דבחנם היא יעו"ש וע' בס' זל"א ח"ב אות ש' ובח"ג אות הנ"ל שנוטה שצריך התובע לקבל בחרם שנתכוין ע"מ לשלם לו לא לשם מתנה יעו"ש וכן מסתבר דהא אם כיון בשעת מעשה למתנה אינו יכול לתובעו ול"ש בזה דברים שבלב אינם דברים כמ"ש בנה"מ סי' י"ב ס"ק ה'. אמנם היכא שברור שבשעת מעשה כיון על דעת תשלומין רק אח"כ עבר זמן רב שלא תבעו נראה דא"צ לקבל בחרם שלא מחל לו דגם אם מחל לו בלב אינו כלום דדברים שבלב