מנחת פתים חושן משפט רפט

לא פקע בכדי אבל קד"ד פקע אלא דסובר דבהא פליגי ב"פ ורבא דב"פ סובר דבאומר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו מקדיש בעין יפה מקדיש וכונתו שיקנה גוף להקדש שימכרו הנטיעות ועד שיקצצו הם ברשות ההקדש למוכרם לעולם וכיון דמקנה גוף לשעה ויצא מרשות המקדיש לשעה כבר זכה בו הקדש לעולם דכיון דפסקה פסקה. ורבא סובר כיון דהקדיש רק הדמים אמרינן דלא הקדיש הגוף כלל רק הפירות שיגדלו מהנטיעות עד שיקצצו אבל גוף הנטיעות דהיינו הקרן נשאר שלו גם קודם שיקצצו ולכך פקע בכדי אבל בקדה"ג כגון באומר שור זה עולה שלשים יום כיון דע"כ הקדיש גוף השור לעולה והיינו באם יקריבנו בתוך ל' יהי' עולה ורשות ביד הגזבר להקריבו כמבואר ברא"ש שם א"כ כבר פקע בזמן הזה כל כוחו מהשור וזכה ההקדש לעולם וא"כ ה"ה בנותן לחבירו גוף ופירות לשעה בפירוש דזכה לגמרי והא דמוקי בנדרים שם לרבא הא דשור זה עולה ל' יום ולאחר ל' שלמים בדאומר לדמי לאו דאמר שבאם ימכרו גוף השור תוך ל' יקנו מהדמים עולה כמ"ש הרא"ש שם דבכה"ג כבר פקע כוחו לגמרי דהא מסר גם הגוף להקדש אלא בדאמר סתם לדמי וכגון דלא הקדיש גוף השור רק דמיו ממילא אמרינן דכונתו היה רק להפירות משור כגון שהקדש ישכירו השור לחרישה כל שלשים יום ומזה יקנו עולה ובכה"ג דלא הקדיש גוף פקע בכדי ודוק. ועפ"י האמור יש ליישב דברי רש"י בעירובין ל"ו דבעי רבא מר"נ ככר זו היום קודש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה מאי ופירש רש"י ומחר חול על מעות שיש לי בבית ותמה ריטב"א שם דלמה לי פדיון הא רבא סובר קד"ד פקע בכדי וע' בהגהות הג' רעק"א ז"ל נדרים כ"ט שהטמין ברמ"ז קושי' זו על רש"י הנ"ל בעירובין וכבר קדמו הריטב"א. ולהנ"ל נכון דהא טעמא דמלתא דלרבא קד"ד פקע בכדי היא משום דאמרינן דלא הקדיש הגוף אפילו לזמן רק הפירות מהגוף שיצאו בתוך הזמן והתינח בנטיעות שאפשר שיגדלו פירות וכן בשור שהקדישו לדמי היינו שישכירו לחרישה דזה פירותיו אבל במקדיש ככר לזמן הא היא דבר שאין לו פירות כלל וא"כ אם לא הקדיש הגוף מה הקדיש וע"כ שהקדיש הגוף שבתוך זמן הזה יכול הקדש למוכרו וכיון דע"כ הקדיש גוף הככר לשעה תו דינו כקדה"ג דלא פקע בכדי ובעי פדיון וזה נכון:

אמנם בגוף הסברא שכתבתי דלהרא"ה ה"ט דקדה"ג לא פקע בכדי כיון דע"כ הקדיש גוף לשעה כיון דפסקה פסקה וה"ה במקנה לחבירו גוף לשעה יש להעיר דא"כ מאי פריך בש"ס על רבא מהא דשור זה עולה שלשים יום ולאחר ל' שלמים וכן משור זה שלמים ל' יום ולאחר ל' עולה דהא קדה"ג לא פקע בכדי והא בממון הא דאמרינן הואיל ופסקה פסקה היינו שאינו חוזר עוד להנותן אבל כשמזכה לאחר מועיל וכדמוכח מהא דאחריך לפלוני וכמ"ש לעיל והכא הא אינו משייר לעצמו כלום רק להקדש שלאחר ל' יום יהיה שלמים. ואולי דוקא במזכה לאחר מועיל אבל הכא כיון דתרוייהו לגבוה כיון דכבר זכה הקדש בעולה זו בתוך שלשים אין בכוחו להתנות שלאחר שלשים יום משום להיות שלמים לגבוה כשם שאין בכוחו להתנות שישוב לו וכן לאחר מועיל השיור ועדיין צ"ע בזה הארכתי קצת בדברי הרא"ה ור' אביגדור ועתה אשוב לעיקר שאלתו במתנה עמ"ל אם נאסר היין דלכאורה דכיון דקיי"ל מוקדש ומוחזר ה"נ נאסר היין בהנאה ומוחזר אבל אפשר דדוקא בהקדישו מועיל דליהוי נמי מוחזר כיון דעכ"פ יש לו לבעלים טוה"נ בהקדש ליתנו לאיזה כהן שירצה ויקח בעד זה פרוטה וכרש"י תמונה ל"ב ואף לתוס' שם דפליגי אכתי איכא טוה"נ דמקריב דורן ואולי ה"ט דנקיט שור דוקא דראוי למזבח וכיון דאיכא טוה"נ שפיר מיקרי חזרה דמחזיר לו השור עם טוה"נ ול"ד למכרו ונתנו דאין החזרה מועיל כנראה להדיא ברשב"ם ב"ב קל"ז דלא כנימו"י משום דבזה ליכא טוה"נ ולאו חזרה כלל היא א"כ באסרו בהנאה דל"ש שום טוה"נ אין החזרה כלום כמו במכרו ושוב ממילא דלא נאסר כיון דאינו שלו. אכן למאי שכתבתי ל"ש דין זה דמוקדש ומוחזר רק בקדה"ג ולא בהקדישו לבדה"ב דל"ש טוה"נ כמבואר בתוס' תמורה ליב ומדברי תשו' מהרב ב"ר ברוך המובא באב"מ סי' כ"ח ס"ק י"ג מבואר דגם בהקדישו לבדק הבית דינא הכי דמוקדש ומוחזר יעו"ש ואזדא לי' הסברא הנ"ל ואף דיש לומר קצת דהקדש עדיף מעשאו איסורי הנאה וכעין דאיתא ב"ב קל"ז ואפילו עשאן תכריכין למת מ"ד לשוי' איסורי הנאה לא קאמינא ונהי דשם היא ס"ד מכ"מ לענין מתנה עמ"ל דלא אלים כוח המקבל כמו בנכסי לך ואחריך לפלוני אמרינן באמת סברא זו ועוד יש לומר דגם בנכסי לך ואחריך לפלוני אם ניסך יין לע"א לא נאסר דהא ב"ב קל"ז אמר ר"י הלכה כרשב"ג אפילו הי' בהם עבדים והוציאן לחירות מ"ד א"ל למיעבד איסורא לא יהיבנא לך והדר אמר ר"י אפילו עשאן תכריכין למת מ"ד לשוי' איסורי הנאה לא קאמינא ומדוע לא קאמר ר"י הני תרתי בחדא מימרא לומר הלכה כרשב"ג אפילו בהקריבן לפני ע"א דאיכא תרתי דעביד איסורא ואסרן בהנאה ומזה משמע דדוקא בכל חדא מהני מועיל באומר אחריך אבל בעביד תרתי בהדי הדדי אמרינן דאדעתא דהכי לא יהיב לי' וא"כ ה"ה במתנה עמ"ל. אכן בנימו"י הובא בסמ"ע סי' רמ"ח ס"ק י"ג כתב דבעשאן תכריכין למת היינו יותר מדאי דעבד איסורא דבל תשחית ועשאן איסורי הנאה ואפ"ה מה שעשה עשוי א"כ יש לומר דה"ה במנסך יין לע"א דנאסר גם במתנה עמ"ל וישנו בחזרה כיון דמחזיר לו גוף היין וכמו בהא דמוקדש ומוחזר ומ"ש בנה"מ דהא דמוקדש ומיחזר היינו לשלמים דוקא הוא תמוה וכמו שכתבתי לעיל ועיקר קושיתו דלהרא"ש הא בעינן במתנה עמ"ל הקנאה וכשהקדישו אי אפשר להקנותו לענ"ד לק"מ דודאי מתנה עמ"ל הוא מקנה אותו למקבל לעולם ובתנאי שיחזירהו ובאומר לי דכונתו דחזי לי ע"כ כונתו בתנאי שיחזור ויקנה לו ובאומר ותחזירהו גרידא דאמרינן דכונתו שאפילו יקדישו המקבל שאי אפשר להקנותו לו אמרינן דהתנאי היה רק החזרה גרידא ולא ההקנאה וזה ברור. אמנם בנידון שאלתו נראה דבנסכו לע"א אין זה קרוי חזרה וממילא דאין היין נאסר וטעם הדבר דהא לפי מה שהעלה הקצה"ח דאפילו בהחזירהו גרידא ולא אמר לי אפ"ה במכרו למו חזרה היא כלל ודלא כהנימו"י וכן משמעות כל הפוסקים וא"כ באומר נכסי לך ואחריך לפלוני עדיף ממתנה עמ"ל דהא באחריך לפלוני אם מכרו מכור. ועשאו איסור הנאה גרע ממכירה דהא ר"י אמר לרבותא דרשב"ג אמר אפילו עשאן תכריכין למת וא"כ כיון דבמתנה עמ"ל ומכרו נתבטלה המתנה למפרע מכ"ש בנסכו לע"א דאיכא תרתי דעביד איסורא רבא ועשאו איסור הנאה דנתבטל המתנה למפרע ואין אדם אוסר דשא"ש כנלע"ד:

שם והחזירו ואם המיתו והחזירו נסתפק הה"מ ובמנ"ל כתב דלא מיקרי חזרה וע' ברז"ה פ' הזהב סי' כ"ט נראה דסובר דהוי חזרה כיון דגוף הדבר קיים ורוחא בעלמא הוא דשקיל מינה יעו"ש וע' במלחמות שם:

שם אינו קדוש ע' תשו' מהרא"ל צינץ סי' מ' הקשה דמשמע דאינו קדוש אבל המתנה לא נתבטלה ואמאי הא בהקדישו עבר על התנאי אף שאין הקדישו מועיל ותבטל המתנה כדלקמן סעי' י"א יעו"ש ודבריו תמוהים דבסעי' י"א אע"פ שאין מכירתו כלום עכ"פ עבר על לשון התנאי שהתנה עמו שלא ימכור אבל הכא לשון התנאי היה ע"מ שתחזירהו לי והא החזיר לו וז"פ:

סעי' י' להביא ראי' ובדין תנאי דלשעבר מי צריך לברר ע' נה"מ לעיל סי' מ"ו ס"ק כ"ג ודבריו תמוהים לי ממ"ש הח"מ באה"ע סי' ל"ח ס"ק כ"ח ומצאתי בב"מ אה"ע סו"ס ס"ח כתב ג"כ כנה"מ והביא