מנחת פתים חושן משפט רפח

הא באומר נכסי לך ואחריך לפלוני מבואר ב"ב קל"ז דאחריך עם גמר מיתה זוכה וא"כ לכל קנינו של אדם דפקעי מיני' לאחר מיתה משא"כ ממון זה דנפקע עם גמר מיתה וא"כ מדוע יחשב קנין הגוף וע"כ סובר הרשב"א דכל ירושה היא עם גמר מיתה א"כ ממון זה שנותן לו שאחריך לפלוני יש לו בו קנין כמו בכל ממונו ושפיר מקרי קנין עולם. והנה בגמרא שם ב"ב מסיק דבין לרבי בין לרשב"ג מיפק נפיק בי' דאי לא למאי יהביה ניהלי' וביאר הרא"ש דלרבי ה"ט דנפיק בי' אע"ג דאסור למכור מכ"מ לרבי חשבינן אחריך כמו תנאי ע"מ שאחריך לפלוני והוי עכשיו מתנה גמורה כמו כל מתנה עמ"ל ומזה חפץ בקצה"ח להוכיח דקנין לשעה מועיל דהא הכא אי אפשר לומר דהו"ל תנאי ע"מ שיקנה לאחריך דהא לאחר מיתה אי אפשר להקנות ובנה"מ דחה דלרבי התנאי הוא שיחזור האתרוג אחר שיצא בו דהא א"צ לו עוד וכתב שכ"מ ברשב"ם שם ותמהני דהא להדיא כתב רשב"ם בד"ה אי מיפק אבל הכא אינו לשני כלל כל ימי חיי הראשון ואולי לאו דוקא וכונתו כ"ז שלא נתיישן האתרוג וראוי למוכרו לאחרים לצאת בו ויעו"ש ברשב"ם בד"ה מכרה ועכ"פ דלא כנה"מ דמיד לאחר שנפיק בי' יקנהו לאחריך דהא עדיין ראוי למוכרו לאחר לצאת בו וכ"ז אליבא דרבי אבל לרשב"ג דנותן לו גם הגוף והגוף שבאתרוג ראוי לו תמיד א"כ אחריך היינו אחר מיתה או בגמר מיתה כמו בכל נכסי לך ואחריך לפלוני ולרשב"ג ע"כ אינו מטעם תנאי דהא אין ראוי להקנות לאחר מיתה רק דבאמת יש לו קנין הגוף באתרוג כיון דהוא שלו כל ימי חייו וכנ"ל והנה בנותן אתרוג במתנה לשנה ואחר שנה לפלוני לשיטת הטוש"ע סי' רמ"ח סעי' ג' דבכה"ג אמרינן דלא נתן רק אכילת פירות ואסור למוכרו א"כ פשיטא דיוצא בו לרשב"ש כמו לרבי דהא אי לא למאי יהיב לי' דאין באתרוג פרי רק לצאת בו וע"כ דנתן לו מתנה גמורה ע"מ להקנות לאחר שנה לאחריך כסברת הרא"ש הנ"ל. אמנם לפי שיטת רמב"ן המובא בקצה"ח סי' רמ"ח דגם בכה"ג שנתן לזמן לרשב"ג דקיי"ל כותי' מוכר גם הגוף יעו"ש א"כ יש לומר כשנטלו למצותו דלא יצא בו לרשב"ג דהא ל"ש סברא דגמ' דאי לא למאי יהביה לי' דהא יהיב לי' לגופא וא"כ אין אנו דנין בזה דין מתנה עמ"ל ועוד דכיון דרשאי למוכרו א"כ ע"כ דלאו ע"מ להחזיר יהיב לי' דבע"מ להחזיר אי אפשר למוכרו דהא לא יוכל לקיים התנאי וע"כ דנתן לו קנין גוף ופירות לשנה ואח"כ אם ישאר ינתן לאחריך וממילא דאינו יכול לצאת בו דקנין הגוף לשעה קנין פירות היא ולא הוי לכם ולפי"ז יש להעיר בהא דדחי הש"ס ב"ב שם דברי ר"נ בר ר"ח דדריש הנותן אתרוג במתנה לחבירו ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רשב"ג ורבי דע"כ לא פליגי אלא אי ק"פ כו' אלא הכא אי מיפק לא נפיק בי' למאי יהבי' ניהלי' אלא מיפק דכ"ע נפיק בו מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורשב"ג עדיפא מזה הו"ל לגמרא לומר דגם לענין לצאת בו באנו למחלוקת רבי ורשב"ג כגון שנתן לו אתרוג לשנה ואחר שנה יהיו לפלוני דלרבי נפיק דאי לא למאי יהיב לי' והו"ל מתנה ע"מ להחזיר אבל לרשב"ג דסובר דיש לו גם גוף א"כ ליתא להוכחה זו אמרינן באמת דהקנה לו הגוף לזמן א"כ לא נפיק דהו"ל רק כקנין פירות כיון דאינו שלו כל ימי חייו ולאו לכם קרינן בי' והיא הערה עצומה ולשיטת ר' אביגדור דגם קנין לזמן מועיל לצאת בו ניחא והר"ן דסובר דק"פ מיקרי כל שאינו קנוי לעולם יסבור כשיטת טוש"ע הנ"ל סי' רמ"ח דבמתנה שאין נתן לו רק קנין פירות ואסור למכור וא"כ בין לרבי בין לרשב"ג נפיק דשייך נמי לרשב"ג האי טעמא דאי לא נפיק בי' למאי יהבי' ניהלי' ולכך לא מצא הש"ס שום פלוגתא בין רשב"ג ורבי לענין לצאת בו ודוק היטב:

והנה לשיטת הרא"ה הנ"ל דמאן דמקנה גוף ופירות לחבירו שעה אחת זכה לעולם יש לתמוה מהא דאחריך לפלוני דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון וע"כ דלראשון יש קנין הגוף וא"כ האיך פקע בכדי וכזה כתב הר"ן בסוגיא דב"פ להוכיח מהאי דאחריך ובאב"מ מתרץ שיטת הרא"ה דסובר דדוקא לעצמו אינו מועיל מה שיתנה שיוחזר לו כיון דכבר פקע זכותו אבל כשמתנה לאחר שפיר מועיל יעו"ש ובאב"מ תמה עוד על שיטת רא"ה דהא בקד"ד פליגי בר פדא ורבא דלב"פ לא פקע בכדי ולרבא פקע ומשמע דבמכר לכ"ע פקע. ולענ"ד יש לומר דהרא"ה סובר דקיי"ל כב"פ דקד"ד לא פקע בכדי והיינו דכיון שאמר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו ומקדיש בעין יפה מקדיש ודאי הקדיש גם הגוף למון הזה וכיון דהקדיש גם גוף לשעה תו פקע זכותו לגמרי וזכה בו הקדש ורבא פליג דאע"ג דהקדיש גם גוף לזמן מכ"מ פקע בכדי ודוקא קדה"ג לא פקע ולרבא באמת גם במכר גוף ופירות לשעה פקע אח"כ והדרא למוכר או נותן ורא"ה סובר דקיי"ל כב"פ כיון דר"י שם בנדרים קאי כותי' וע' ראב"ד פט"ו מה' מעה"ק שחוכך ג"כ להחמיר כב"פ א"כ בנותן גוף לשעה בפירוש דינו כקד"ד לב"פ דלא פקע בכדי וכסברא הנ"ל דכיון דכבר נפקע כח המוכר. ועפ"י האמור יש ליישב קושי' תוס' בגיטין סו"פ השולח אהא דאמר רב יוסף שם אי לאו דאמר ר"י ק"פ כקה"ג לא יצא ידיו ורגליו בביהמ"ד כיון דאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל לא משכחת לה דמייתי בכורים אלא חד בחד עד יב"נ והקשו תוס' דהא קיי"ל ק"פ לאו כקה"ג וקיי"ל אחין שחלקו לקוחות ומחזירין זל"ז ביובל. ונראה דכבר הבאתי דקנין הגוף לזמן כק"פ היא כדמוכח בסו"פ השולח במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דאינו קורא ולכאורה אינו מובן דשם ליכא קנין הגוף כלל דהא הקונה שדה ביובל אסור לחפור בה בורות כמבואר בירושלמי גיטין פ' השולח ומ"ש הב"ט דמשמע לי' להר"ן דמסתמא מיירי אף בהתנה המוכר בפירוש שיכול לחפור בה בורות היא דחוק דמנין לי' להר"ן דמיירי בכה"ג. לכן נראה דהר"ן נחית לסברת בעל לח"מ סוף ה' זכי' ומתנה שכתב דמסתמא אחין שחלקו כ"א מקנה גם הגוף לחבירו לחפור בה עד שעת היובל כיון דחבירו ג"כ מקנה לו יעו"ש וא"כ מאי קאמר ר"י דלא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד הא בכה"ג באחין שחלקו הו"ל קנין הגוף לזמן ולכ"ע מביא בכורים וע"כ דגם קנין הגוף לזמן מיקרי רק קנין פירות. אכן יש לומר דבאמת בכה"ג דקנה קנין הגוף לזמן שפיר חשבינן לי' ג"כ לקנין הגוף ומביא וקורא ואפ"ה פריך רב יוסף שפיר דע"כ אין האחים מקנים זל"ז השדות בקנין הגוף גמור עד היובל דהא אם יקנה קנין הגוף עד היובל תו יהיה כמוכרו לו לגמרי דהואיל ופסקה פסקה ונהי דגם במוכרו לו לגמרי שהיובל לא יפקיענו אינו מועיל דאפקעתא דמלכא היא אבל עכ"פ כיון דהמוכר שדה לצמיתות עובר בלאו דהארץ לא תמכר לצמיתות א"כ גם במוכר לזמן הגוף עד היובל כיון דמן הדין לולא אפקעתא דמלכא הו"ל מכירה לעולם א"כ יעבור המוכר בלאו וע"כ שאין האחים מקנים זל"ז השדה בקנין הגוף לזמן וכ"ז לר"י דסובר כב"פ דקד"ד לא פקע בכדי כמבואר בנדרים שם דאמר ר"י ל"ש אלא שפדאן הוא דקאי אליבא דב"פ וכמ"ש הר"ן שם א"כ אי לאו דסבר ר"י ק"פ כקה"ג דמי לא מצא ידיו בביה"מ אבל אנן קיי"ל כרבא דדוקא קדה"ג לא פקע בכדי אבל קד"ד פקע כהרמב"ם פט"ו ממעה"ק א"כ האחין שחלקו אף שדינם כלקוחות ומחזירין זל"ז ביובל מביאין בכורים דסתמא כל אחד מקנה גוף לחבירו עד היובל ומותר לעשות כן דהא מכר כזה לא עדיף מקד"ד דפקע בכדי ולאו מכירה לצמיתות היא וכיון דעכ"פ קנין הגוף לזמן היא מביא וקורא כשיטת ר' אביגדור הנ"ל. ויותר מסתבר לי לומר בשיטת הרא"ה ז"ל דגם הוא סובר דקיי"ל כרבא דדוקא קדה"ג