מנחת פתים חושן משפט רפז

בניו והוי ממש כמעשה דבת חורין ויונתן החזיר אותו כיון דהנותן לא גילה דעתו לזה בשעת מתנה אבל היכא דנותן במתנה רק דכיון שלא ימכרנה המקבל מנלן דלא הוי מתנה וע' תוס' סוכה מ"א ד"ה הולך. ולהנ"ל ניחא דהא הרא"ש מיירי שהמקבל לא ידע מג"ד הנותן וכיון למתנה גמורה ובהכי מיירי נמי המחבר כאן וכיון שאין דעת הנותן ומקבל שוה גם בלעדי ראית הרא"ש מב"ב קל"ג מוכח בבכורות נ"ב דלא הוי מתנה ע"כ פסקו המחבר להלכה וע' יו"ד סי' ש"ה ע"כ תשובתי:

סעי' ז' לפיכך הנותן שור אעתיק פה תשובה להרב וכו' מו"ה משה מאיר גאלדמאן כי' מקראקא. ע"ד שאלתו במי שנתן לחבירו יין במתנה עמ"ל ונסכו אם נאסר היין והביא מב"ב קל"ו דשור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזורהו והקדישו הר"ז מוקדש ומוחזר כיון דלא אמר לי והכי קיי"ל בחו"מ סי' רמ"א וה"נ כשנסכו אלא שהקצה"ח תמה הא מעמ"ל היא היא קנוי לו לעולם ובתנאי שיקנה לו בחזרה וכיון דהקדישו אי אפשר להקנותו ובנה"מ שם כתב דמיירי בהקדיש שור לשלמים ושלמים ממון בעלים הוא ויכול להקנותו א"כ הכא שאסרו בהנאה אי אפשר להקנותו וממילא דבטלה המתנה מעיקרא ואין אדם אוסר דשא"ש ומע"כ תמה ע"ד נה"מ מב"ק י"ב דפריך לימא ר"נ דאמר כרבנן ולא כריה"ג והא לדברי נה"מ ע"כ ר"כ דהוא מרא דדינא ב"ב קל"ו בשור זה נתון לך והקדישו סובר כריה"ג דשלמים ממון בעלים הוא ויפה תמה וגם בלא"ה תמוה דהא הרמב"ם ז"ל פסק דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום כמ"ש פ"ד ממעילה ופסק דינא דר"נ דמוקדש ומוחזר וגם מדברי תשו' מב"ב המובא באב"מ אה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ג שכ' דאם נהנה ממנו קודם שהחזיר חייב קרבן מעילה מוכח דלא מיירי בשלמים דהא בשלמים ליכא מעילה וע"כ דמיירי בשאר קדשים דלא כנה"מ האמנם לפי מה שביאר באב"מ דברי מהר"ם ב"ב דאזיל בשיטת ר' אביגדור שבתשו' הרא"ש כלל ל"ה דמתנה עמ"ל אינו קנין עולם רק קנין הגוף לשעה ולאחר כלות הזמן א"צ קנין מחדש יעו"ש א"כ לשיטתו שייך האי דינא גם בעולה דהא לא בעי הקנאה מחדש אבל להרא"ש שהשיג על ר' אביגדור ובעי הקנאה יש לומר דשלמים דוקא אמנם השגת מע"כ מב"ק י"ב על כה"מ עצומה ובעיקר דקדוק נה"מ דלמה נקיט האי דינא בשור היה נלע"ד דא"ש לשיטת רבינו אביגדור הנ"ל כפי מה שביאר בקצה"ח שמתנה עמ"ל היא רק קנין הגוף לשעה ואפ"ה לענין אתרוג לכם קרינן בי' כיון דעכשיו שלו היא לגמרי והרגיש בקצה"ח ואב"מ שדבריו המה נגד דברי הר"ן בנדרים כ"ט דקנין הגוף שאינו לעולם לא מיקרי רק קנין פירות ודחה דהר"ן לא כתב כן רק לענין אישות אבל בקנין ממון גם קנין לשעה מועיל יעו"ש ודבריו תמוהים כמו שתמה עליו בנה"מ דהא הר"ן שם אייתי ראי' ממוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דאינו קורא הרי דקנין הגוף לשעה כקנין פירות דמי גם לענין ממון. אבל נראה שהקצה"ח לטעמו שבסי' רנ"ז ביאר דגם מוכר שדהו ביובל אף דרשב"ל מחשיב לי' לקנין פירות אכן קיי"ל בהא דהוי קנין הגוף כיון דהגוף קנוי לן עד היובל לחפור בו בורות שיחין ומערום יעו"ש. ובהיות כן יש לתמוה דהא עכ"פ גם לדעת קצה"ח גופא לא עדיף מתנה עמ"ל ממוכר שדהו בשעה שהיובל נוהג דתרוייהו קנין הגוף לשעה נינהו והא שדה מקנה שהקדישו הקונה יוצאה ביובל לבעלים הראשונים בלא דמים כמבואר בירושלמי קדושין פ' האומר והובא בר"ן נדרים כ"ט וע' מנ"ל סופ"ד מערוכין ונפלאיתי שלא זכר שר מירושלמי הנ"ל ושו"ר בקהי"ע אות קט"ו שהעיר עליו וא"כ גם במתנה עמ"ל נימא הכי דבכלות הזמן יופקע הקדישו. אמנם הדבר נכון דשם תקדיש הקרקע לבדק הבית דקדושת הגוף ל"ש בקרקע לכך יוצאה אח"כ בלא פדיון דקד"ד פקעה בכדי אבל דינא דר"נ בהקדיש שור למזבח מיירי וכיון דחלה עליו קדה"נ תו לא פקע וא"כ בדיוק נקיט שור אבל מדברי המהר"ם ב"ב הנ"ל מבואר דשור לאו דוקא וגם בנותן אתרוג לחבירו ע"מ להחזיר והקדישו קדוש ומוחזר יעו"ש והדק"ל. והנה האב"מ סי' כ"ח העיר על שיטתו הבנוי ע"ד ר' אביגדור דמתנה עמ"ל הוי קנין הגוף לשעה מדברי הרא"ה הובא בחדושי ר"ן גיטין פ"ג בהא דבעי רבא מר"נ היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דפשיט לי' ר"נ דכיון דפסקה פסקה דה"ה לקונה או נותן לחבירו קרקע שיקנה גוף ופירי שעה אחת דהוי של המקבל לעולם דכיון דפסקה פסקה וא"כ לשיטת רא"ה אי אפשר לומר דמתנה עמ"ל הוי קנין הגוף לשעה דא"כ הוי שלו לעולם אלא שכ' שע"כ הר"ן גופא פליג ע"ז דהא בנדרים כ"ט כתב דבדיני ממונות אמרינן פקע בכדי והביא ראי' מאחריך לפלוני דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון הרי דפקע זכייתו בכדי יעו"ש והנה אף שבזה הטיב לראות שהר"ן פליג על רא"ה מכ"מ ע"כ הר"ן פליג נמי על סברת הקצה"ח דלכך יוצאין באתרוג ע"מ להחזיר משום דהו"ל קנין לשעה דהא דברי הר"ן שם בסוגיא דב"פ ברור מללו דכל קנין הגוף שאינו עולמות ק"פ בלחוד היא וכונתו דכל מי שמקנה דבר לחבירו לזמן כגון לשלשים יום אף שהקנה לו גם הגוף דבתוך שלשים יום גוף ופירי שלו ויכול לאוכלו לאחר שלשים יום יחזור לבעליו נהי דתנאו קיים אעפ"כ אנן חשבינן לי' רק ק"פ כיון דאינו לעולם והביא ראי' לזה מקונה שדה ביובל דאינו קורא בהבאת בכורים וכבר ביאר דבריו הגאון בעל ב"ט בסוגיא דק"פ דכונתו דסתמא קתני הקונה שדה ביובל אף שהתנה המוכר שהרשות ביד הלוקח לחפור בה בורות דהו"ל קנין הגוף לשעה ותנאו קיים אפ"ה לענין הבאת בכורים חשבינן לי' רק ק"פ ואינו יכול לומר אשר נתת לי יעו"ש וזה ע"כ דלא כר' אביגדור וקצה"ח הנ"ל. וההבדל שבין שיטת רא"ה ור"ן היא כך דלשיטת ר"ן המקנה לחבירו גוף ופירות לשעה תנאו קיים ויש לו פירות וגוף לשעה ואנן חשבינן לי' רק קנין פירות ולאחר שעה חוזר לבעליו ולשיטת רא"ה כל שהקנה גוף ופירות כיון דבאותה שעה יצאה השדה מרשות הנותן לגמרי וזכה בה המקבל בכל תו הו"ל שלו לעולם עכ"פ לתרוייהו לא משכחת לה קנין הגוף לשעה שיהיה מיקרי קנין הגוף דלר"ן ק"פ מיקרי ולרא"ה היא באמת שלו לעולם וגם שניהם כנגד שיטת ר' אביגדור. והנה לשיטת ר"ן יש לתמוה מהא דאמרינן ב"ב קל"ז באומר אתרוג לך ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רשב"ג ורבי דלרשב"ג דראשון מוכר ואוכל נפיק בי' ולרבי לא נפיק יעו"ש והוא אשתו הו"ל קנין פירות כיון דהיא רק לשעה והאיך יוצא בי י"ח אתרוג דבעינן לכם ודברי הקצה"ח בזה סי' רמ"א לא נתבררו לי ונראה שהדבר נכון דדוקא קנין הגוף לשעה מיקרי רק קנין פירות אפילו מוכר שדהו שנה אחת אחר היובל אף שיש לו השדה על מ"ט שנים אכתי לשעה מיקרי אבל באומר נכסי לך ואחריך לפלוני כיון דהנוף שייך להראשון כל ימי חייו כה"ג קנין הגוף מיקרי אע"ג דאינו מורישו לבניו דהא אשה נמי מיקרי קנין הגוף של הבעל כיון דקנה לה לעולם וכמ"ש הר"ן שם וביתר ביאור ברשב"א דמרבינן מקרא דקנין כספו אשתו דאוכלת בתרומה יעו"ש אף דלאחר מיתתו פקעה קנינו ועוד דהא גר שאין לו יורשים דכל נכסיו לאחר מותו הם הפקר מי נימא דקניניו שיש לו הם רק קנין פירות כיון דאין לו בנים להורישם וה"נ דכותי' דכיון דעכ"פ כל ימי חייו שלו הו"ל קנין הגוף ואולי זה טעם תשו' רשב"א הובא בקצה"ח סי' רנ"ב שכתב דכל ירושה עם גמר מיתה היא ובקצה"ח שם תמה עליו יעו"ש דהא אחריך מיקרי קנין הגוף כדמוכח בש"ס הנ"ל דיוצא באתרוג זה וע"כ הטעם כיון דשלו היא כל ימי חייו הו"ל קנין עולם כמו כל ממונו דנפיק מיני' לאחר מותו ואם איתא דירושה אינה באה רק לאחר מיתה