מנחת פתים חושן משפט רפה

לגבי הראשון וע' ש"ך יו"ד סי' ט"ז ובתב"ש שם ויש לחלק דשאני התם דהוא זריז כדי דלא ליתי לידי איסורא אבל הכא לעשות מצוה לא למנוע מאיסור הא אשכחן גבי לחם הפנים והצנועים מושכים את ידיהם ומזה למד מג"א בשם ס"ח דאין להתקוטט בעבור שום מצוה וע' מנחות ל' הלוקח ס"ת כחוטף מצוה מן השוק וע' בתוס' שם ונראה דסברי דהטעם היא מפני שמגרע המצוה מחבירו אף שמוכרו ברצון וע' ט"ז סי' ע"ר. ועוד כראה בנ"ד טעם לאסור דהא גם במלמד טעם ההיתר משום דהיא דבר שאינו מצוי וכל היתר דשאינו מצוי היא משום דהוי כדבר הפקר דל"ש בי' דין עני המהפך בחררה לר"ת דקיי"ל כותי' וכ"כ בנה"מ דהא דמותר לשכור מלמד אחר היא רק לשיטת ר"ת יעו"ש והא גם בדבר הפקר כל שאומנות הראשון בכך מודה ר"ת דאסור לשני לזכות בו כמ"ש תוס' פ' האומר וע' תשו' ח"ס חו"מ סי' קי"ט ובס' ע"ט וה"נ הא אומנות הראשון ברחיים היא וכל מסחרו בזה. ומ"ש כ"ת דיש מקום להתיר בנ"ד כיון דבעל הרחיים הוא עשיר ולא אמרו רק עני המהפך בחררה כמ"ש רמ"א סי' רל"ז אך מדברי הסמ"ע שם מבואר דזה קאי רק על הפקר ומציאה אבל במקח גם בעשיר שייך האי איסורא ומע"כ תמה דבר"ן ר"פ האומר מבואר דגם במקח דינא הכי דהא הקשה מרב גידל דהיה עשיר והוצרך לתרץ משום דקרקעות אינן מצוים ליקח יעו"ש נראה לענ"ד פשוט דודאי דעת רמב"ן ור"ן היא כן דגם במקח ל"ש איסורא דמהפך בעשיר רק בקרקעות משום שאינם מצוים אך כ"ז היא לשיטת רמב"ן דגם בהפקר שייך דין עני המהפך אע"ג דאי אפשר למצוא כן במק"א וה"ה בדבר שא"מ ע"כ שפיר יש לומר דעני דוקא ולא עשיר ורב גידל אע"ג דהיה עשיר התם שאני דאין קרקעות מצוים ליקח אף בדמים לכך שייך גם בעשיר דין זה אבל לר"ת דסובר דבהפקר וכן בדבר שאינו מצוי במק"א ל"ש דין מהפך א"כ ע"כ סובר דבקרקעות מצוים ליקח ואמרינן לי' זיל טרח וקנה במק"א וכ"מ ברא"ש פ' האומר שם אליבא דר"ת וע' ב"מ ט"ז וברש"י שם ד"ה שדה סתם כתב דקרקעות מצוים ליקח יעו"ש וא"כ שוב מוכרח לדידי' לומר דגם בעשיר שייך דינא דמהפך מעובדא דרב גודל דאין לתרץ משום דאין קרקעות מצוים ליקח דהא אי לא היה מצוי ליקח ל"ש כלל דין מהפך וע"כ דמצוי ואעפ"כ שייך מהפך אף דרב גידל היה עשיר וזה ברור והדבר מוכרח עוד מהא דהוכיח ר"ת דל"ש במציאה דין מהפך מב"מ י' בראה את המציאה וכפל לו עליה וקדם אחר והחזיק בה זכה והא שם סתם קאמר ראה את המציאה ודלמא מיירי בעשיר כאשר באמת רמב"ן דסובר דגם במציאה שייך האי דינא מתרץ כן כמ"ש בב"ח סי' רל"ז וע"כ דלר"ת אין חילוק כלל והשתא כיון דרמ"א כתב דהעיקר כדיעה ראשונה דהיינו ר"ת א"כ במקח ושכירות אין להקל כלל בעשיר מחמת דעת רמב"ן מאחר שלשיטת ר"ת זה ליתא רק מי שרוצה להחמיר בהפקר ומציאה ברמב"ן עכ"פ בעשיר אין להחמיר רק בדבר שאינו מצוי אף בדמים כי לשיטת רמב"ן ל"ש ד"ז בעשיר וכ"ז בהפקר דלר"ת שרי בכל גוונא ולרמב"ן דאסור עכ"פ בעשיר מותר אבל במקח ושכירות נהי דלרמב"ן גם בזה מותר בעשיר מכ"מ הא לר"ת אסור והעיקר כר"ת וכ"נ מלשון הרש"ז זצ"ל בש"ע ה' הפקר ס"י שהבין כן דברי הרמ"א וא"כ כיון דקיי"ל כר"ת אין להקל כלל בנ"ד מחמת שבעל הרחיים עשיר. וכה ראיתי בס' משפט שלום סי' רל"ז הביא תשו' ב"א חו"מ סי' ז"ך שהשיג על הסמ"ע וכתב דרמ"א גם במקח ואליבא דר"ת ואעפ"כ בעשיר ל"ש רק בקרקעות שאינם מצוים ליקח והוכיח כן מדברי שט"מ ב"ב כ"ב בשם עליות דר"י עכ"ד ואין תשו' ב"א עמדי לעיין בו אך עיינתי בשט"מ שם והנה הר"י סובר ג"כ כר"ת דבהפקר ל"ש מהפך ועכ"ז כתב דבעשיר ל"ש כלל דין מהפך ועובדא דרב גידל משום דקרקעות אינם מצוים בכל שעה וכיון שהיה מהפך בקרקע לקנותו לא היה לזה להקדים ולקנותו אלא הו"ל להמתין עד שיזדמן ליקח קרקע אחר שאין מקח הקרקע לזה צורך שעה עכ"ל וכפי הנראה הרגיש בזה שהערותי לעיל דאם נימא דבהפקר ל"ש דין מהפך וה"ה בדבר שאינו מצוי א"כ ע"כ שהקרקעות מצוים ע"כ כתב שאינם מצויות בכל שעה ואעפ"כ ימצא לקנות לאחר זמן ע"כ שפיר שייך בזה דין מהפך ואפילו בעשיר אבל לענ"ד נראה דדעת ר"י יחידאה היא וכל הפוסקים דאזלו בשיטת ר"ת אינם מחלקים כלל בין עני לעשיר כנראה מדברי ר"ת מראי' דמייתי מראה את המציאה. וגם אם כוונת רמ"א כהר"י הנ"ל האיך סתם אם לא בדבר שא"מ והו"ל לבאר דמיירי רק בקרקעות שמצויות לאחר זמן דבשאר דבר שא"מ הא ל"ש דין מהפך כלל לר"ת וע"כ דרמ"א קאי רק לסברת רמב"ן כהסמ"ע הנ"ל ולר"ת גופא דקיי"ל כותי' אין שום חילוק בין עני לעשיר וכן מוכח בטור סי' רל"ז שכתב סתם המחזיר אחר דבר לקנותו ולא הזכיר כלל עני וכ"כ מרמב"ם פ"ט מה' אישות ה"ז שכתב וכל העושה דבר זה וכיוצא בזה בשאר מקח וממכר נקרא רשע וע' במ"מ שם דכיוצא בזה מרמז לדין עני המהפך בחררה וע' נוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"א ומדלא הזכיר הרמב"ם עני רק סתם במקח וממכר וע"כ משום דהרמב"ם קאי בשיטת ר"ת דדוקא במו"מ שייך מהפך ולא בהפקר ולשיטה זו אף בעשיר כן ואפשר דלדעת ר"ת הא דנקיט עני המהפך בחררה לרבותא קתני דהא לדידי' היינו עני המהפך אצל בעה"ב לשרתו כדי שיתן לו חררה וא"כ כשבא חבירו לעשות כן ע"כ גם הוא עני הוא שרוצה לעבוד בעד פת לחם ואפ"ה אסור דאמרינן לו טרח ותמצא במקום אחר ומכ"ש בדבר מקח שמהפך לקנותו שאסור לרעהו ליקחו באין הבדל בין אם הראשון עשיר או עני וגם יש לומר בנ"ד כיון דיהי' לראשון הפסד עי"ז שתעמוד הרחיים עד שימצא אומן אחר בכה"ג אין חילוק בין עני לעשיר כמ"ש סברא זו בתשו' רש"ל סי' ל"ו ומכ"ש בנ"ד דהיא אומנות חבירו ולא חלקו כלל בענין אומנות אם הוא עשיר או עני מכל הני טעמי הדבר פשוט דבעל הרחיים שמשתדל עם האומן לילך אצלו לאו שפיר עביד וראוי לו לתקן ולהחזיר אף שאין מוציאין בדיינים מכ"מ מצוה להחזיר כנראה בקידושין נ"ט בעובדא דרב גידל השתא נמי ניתבה ניהלי' מר ע"כ תשובתי:

שם בהג"ה שלא להשיג גבול בשכירות העכו"ם ע' בנה"מ דבלאו התקנה איכא משום מצרנות יעו"ש ולפי"ז גם בשדות דלא תיקן הרגמ"ה עכ"פ יוכל השוכר הראשון לסלקו מדין מצרנות וע' תשו' בי"ש חו"מ סי' צ"ח דכן הלכה רווחת כנה"מ דגם בגוי שייך מצרנות כל דל"ש טעמא דארי' אברחי' ומכ"מ אם אין המשכיר הגוי רוצה במצרן בזה ל"ש מצרנות ובפרט כשיש לו איזה טעם יעו"ש וצ"ע דאפשר דלא חיישינן לתקנתא דגוי כמבואר בר"ן צ"ז ודוקא ישראל יכול לומר בשכירות השני נוח לי אבל נראה דלא פלוג רבנן בין גוי לישראל בענין מצרנות וכל דבישראל ל"ש מצרנות ה"ה בגוי:

סי' ר"מ סעי' ב' בהג"ה הואיל ולא אמר עוד תנו לשון המרדכי בפ' נערה סי' קי"ג אין לו אלא מנה אחד הואיל ולא אמר עוד תנו לו מנה אחר עכ"ל ובד"מ העתיק לשון המרדכי כיון דלא אמר תנו עוד מנה אחת ולשון הג"ה כאן סתום מאוד:

סי' רמ"א סעי' ב' מחל לחבירו ואם מועיל מחילה שלא בפניו ע' ב"מ אה"ע סי' ל"ח סעי' ל"ה ובב"מ אה"ע סי' ק"ו:

שם הנקנית בדברים בלבד כ' מהרי"ט סי' כ' כ"א בחאה"ע דאפילו לא אמר לו לשון מחילה בפירוש רק אמר לו שאין לו עליו שום תביעה מעתה וכדומה דברים דמוכחי דמחל מועיל וע' תשו' מהר"ם ב"ב סי' תל"ה דלשון לא אתבעך יותר חוב זה לשון מחילה דלא אמר לשון מחילה אלא שלא יתבענו ואפילו אם הוא