מנחת פתים חושן משפט רפד

בו כסף ע' נה"מ ס"ק ח' במצא כסף כרוך במטלית זכה וע' בתשו' עבוה"ג סי' צ"ד לא משמע כן:

סעי' כ"א ואם לא הודיע ע' בנה"מ דה"ד באין הרגילות להוליך הסחורה למק"א ועיקר ד"ז יש ללמוד מביצה ז' גבי ביעי דפחיא וגירסת הרא"ה ור"ן פ"ב דקידושין אותבינהו ולא אפרוח יעו"ש והיינו אף דאמר לו דפחיא כיון דהלוקח זה קנה לאכילה דדרכו בכך לא היה לו להושיבם לביצים ודוק:

סעי' כ"ג ולא אזלינן בתר רובא בתוס' סנהדרן ג' כתבו דוקא ברובא דרדיא אין מוציאין שהוא רוב גרוע. וע' בנתיבות לשבת אה"ע סי' ד' חידש דברובא דאיתא קמן גם בממון אזלינן בתר רובא יעו"ש וחידוש שלא הזכיר שכן מבואר בתה"ד סי' שי"ד וע' תשו' צ"צ סי' קכ"ה וע"ע בנת"ל שם כתב דהא דבממון לא אזלינן בתר רובא ה"ד אם יש לו טענה וכ"מ קצת מלשון רשב"ם ב"ב צ"ב ד"ה לא אכל מתשו' צ"צ הנ"ל מוכח דאין חילוק וע"ע בנת"ל סי' ט' דהיכא דאיכא שטרא דכגבוי דמי אזלינן בממון אחר הרוב וע' בקצה"ח לקמן סי' ר"פ ובש"ג יבמות סו"פ האשה שלום שסביב המרדכי וע' בש"ש ש"ד פ"ז האריך לתמוה ע"ד התוס' סנהדרין ג' שהבאתי לעיל והיכא דחזקת הגוף מסייע לרובא כתבו בתו"י כתובות ט"ז דמוציאין ממון וכ"כ הרז"ה שם וכן העלה להלכה הפנ"י בקו"א לכתובות אות נ"א ובמהרי"ט אלגזי פ"ח דבכורות אות ס' כתב להיפוך ותמהני שלא הזכיר מתו"י ורז"ה:

סי' רל"ג סעי' א' מכר לו רעות ונראה שאם המוכר אומר לו קודם המכירה שהסחורה שמוכר לו לא טוב הו"ל כאומר לו שהיא רעה וראי' משבת קמ"ט אין לא טוב אלא רע כו' יעו"ש:

שם אע"פ שאינם יפות ע' תשו' צ"צ סי' י"א דאם מכר לחבירו בגדים טובים יכול ליתן לו בינונים וצ"ע במכר לו יפות אם יכול ליתן לו בינונים וע' ב"מ כ"ב וסתמא דבעה"ב כי תרום מבינונית הוא תרים ואזיל הוא ותרים מיפות יעו"ש דמשמע קצת דבינוני לא מיקרי יפה:

שם בהג"ה המקח קיים ויפות ונמצא רעות צריך לומר דמיירי ברעות לגמרי והיא דוחק וכבר תמה הב"ח ואפשר דשם מיירי בקנאן לסחורה והוי קפידא רבה כי אין הלוקחים רוצים בסחורה גרועה והכא מיירי בקונה לצרכו לאכילה וכן דיקדק בתה"ד שם שקנאן לאכילה ונראה דאתי לאפוקי אם קנאן לסחורה וע' ב"ק ק"ב כאן לאכילה כאן לסחורה ובגוף ראי' התה"ד מהא דביבי דפחיא בביצה זה ע' שט"מ שם בשם ריטב"א דהא דלא הוי מקח טעות היינו רק אם טובות ובריאות לגוף כמו אלו דאי לא אפילו בעי לי' לאכילה מקח טעות היא ושחוטין טובות כמו דפחיא אלא דפחיא מבושלין ושוקלין יותר יעו"ש וצ"ע דהא מבואר בירושלמי פ"ק דביצה דביצים שנולדו מתרנגולת דהיינו דפחיא עדיפי מביצים של תרנגולת שחוטה וע' מג"א או"ח סי' תקי"ג ס"ק י"ד:

סעי' ב' ונודע שהוא טריפה ע' נה"מ ס"ק ב' דאם עירבו בס' שייך קנס דהא גרם המוכר לבטל איסור וצ"ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה היא מדבריהם לשיטת רוב הפוסקי' ובאיסור דרבנן לא קנסו כמבואר:

סי' רל"ה סעי' א' והכל במטלטלים וזכות שיש לו על קרקע אם יכול למכור ע' באה"ע סי' קי"ג ובב"ש ס"ק י"ז שם ובב"מ ואב"מ שם:

סעי' ט' אין ממכרו ממכר בפ"ת ס"ק י' בשם תשו' רשמי שאלה כתב דוקא מכירה אבל שכירות קרקע שלו קיים ותמהני מסתימת דברי הש"ע לקמן סי' שט"ו סעי' ב' וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר וסמ"ע שם מוכח להיפוך וביותר מבואר הדבר בדו"פ ר"ס שט"ו דפחות מבן כ' אין שכירותו קיים כמו במכר יעו"ש:

סעי' כ' ואין לו זכי' ע"י עצמו ע' סמ"ע ס"ק כ"א דגם מה שאחרים נותנין לו אינו זוכה וצ"ע דבמקור הדין במרדכי פ' התקבל לא נזכר ממתנה וראייתו מכתובות כ' כשהוא שוטה זבין במכר מיירי אבל ברא"ש כתובות כ' בשם הרמ"ה משמע כן דאין לשוטה זכי' אף כשנותנין לו מתנה זולת בע"ח וע"ש דאתי לכלל דעת וע' בב"י וד"מ וע' בקהי"ע בתוד"ר אות זכי' שכ' שד"ז אם יש לשוטה זכי' תליא בפלוגתא דרבוותא וע' תשו' ר"ח או"ז סי' רל"ו מסופק במזכה לשוטה ע"י אחר אם יש לו זכי' יעו"ש שבסוף דבריו נראה דחזר בו וסובר דשוטה דמי לקטן וצ"ע וע' לקמן סי' רמ"ג בקצה"ח ס"ק ו':

סי' רל"ז סעי' א' אעתיק פה מ"ש בתשובה להרב וכו' מו"ה אברהם יהודא שווארץ ני' בפאטיק ע"ד שאלתו באיש אחד שמחזיק רחיים גדולה וטרח הרבה עד שהשיג אבער מילנער אומן מופלא במלאכתו וכהיום איש אחר שיש לו ג"כ רחיים כזו השתדל עם הבעל מלאכה הנ"ל שילך אצלו אם איסורא עבד כדין עני המהפך בחררה וכל יקר ראתה עינו בזה בפוסקים ודרש חוו"ד והנה עיני מעכ"ת שפיר חזי דברי המחבר סי' רל"ז סעי' ב' דאם שכר בעה"ב מלמד אחד יכול בעה"ב אחר לשכור אותו מלמד וכתב בסמ"ע הטעם דל"ד לשכירות כלים ובתים דשם כולם שוים משא"כ בהסברת הלימוד אין הכל שוים והו"ל כדבר שאינו מצוי ומע"כ ירד לחלק דנ"ד ל"ד להתם כיון דהוא בביתו מכבר אסור לאחר לשוכרו והאי דמלמד מיירי באינו בבית הבעה"ב ונשען בזה ע"ד העצמות יוסף בקידושין ר"פ האומר ובאמת שאין ד"ז מבואר כלל בדברי הע"י דהוא קאי רק על דין הראשון של התוס' לענין שאסור למלמד לשכור עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו וכבר האריך בזה בס' נחלת צבי סי' רל"ז. אמנם לענ"ד נראה דודאי גם בשכירות בתים וקרקעות אין א' דומה לחבירו ואעפ"כ דנין בו דין מהפך משום דעכ"פ יכול לטרוח ולהשיג ג"כ בית או קרקע כזו וכמבואר בתוס' ר"פ האומר וע"כ לומר דמלמד שאני כמ"ש רש"ל בתשו' סי' ל"ו בשם תוס' פ' לא יחפור משום שאין דרכן של בני אדם לחזור ולחפש אחר מלמדים יעו"ש ולא נוכל לומר זיל טרוח והאי טעמא ל"ש בנ"ד דדרכן של מחזיקי הרחיים לטרוח ולחפש אחר האומן ושפיר אמרינן לי' שיטרח וימצא דכותי' והא גם במקח בזול דכתב רמ"א סי' רל"ז דדינו כמציאה כתב מהרי"ק דהיינו בזול הרבה שנראה לעינים שלא יוכל למצוא כזה במקום אחר יעו"ש וכן פסק בש"ע הרב רש"ז זצ"ל ה' הפקר והשגת גבול דאל"כ נפל דין עני המהפך בחררה בבירא דכל אחד יאמר דלא יוכל למצוא כזה וא"כ במלמד שלא הקפידו הפוסקים כלל שלא יוכל למצוא במק"א ע"כ הטעם כתוס' הנ"ל דאין דרכן לטרוח בזה וזה ל"ש בנ"ד ובאמת שהדבר מוכרח דמלמד שאני מלשון התוס' בפ' האומר שכתבו דאין הבעה"ב יכול לומר לו לך ושכור מלמד אחר דנימא לי' אין רצונו אלא לזה שהרי כמדומה לי שזה ילמוד ברי יפה ממלמד אחר עכ"ל הרי שגם לא ברירא לי' כלל שמלמד זה טוב מאחר ולא ימצא כמוהו ואפ"ה מותר משום דיכול לומר כמדומה והיא פלאי דא"כ בכל סחורה יאמר כן כמדומה שלא אמצא במק"א ונראה שהתוס' למדו כן מהא דאיתא בע"א י"ג דמותר לכהן לילך דרך בית הפרס ללמוד תורה ואפילו יש לו ממי ללמוד במקומו דלא מכל אדם זוכה ללמוד יעו"ש והכי קיי"ל ביו"ד סי' שע"ב הרי דאע"ג דשני המלמדים שוין בחכמה אפ"ה אם רצונו לילך ללמוד אצל זה התירו חכמים לילך דרך בית הפרס משום דלא מכל אדם זוכה ללמוד ואולי מזה שחמץ בו ילמוד ע"כ למדו התוס' ד"ז גם כן לענין עני המהפך בחררה וכ"ז במלמד דוקא ולא בשאר פועל. גם יש לומר דמלמד שאני משום דמצוה קעביד ואע"ג דרש"ל בתשו' סי' ל"ו כתב דאין לומר טעם ההיתר במלמד משום מצוה דהא עי"ז הוא מגרע חבירו ממצוה יעו"ש לענ"ד יש לדון בזה כיון דלאו גזל גמור הוא כל שהענין דבר מצוה כשהוא חוטף המצוה לעצמו שפיר קעבד כעין דאמרינן בחולין פ"ב אם קדם השני הר"ז זריז ונשכר אע"ג דהוא קצת כגזל