מנחת פתים חושן משפט רפג

הב"י על הרמ"ה וטעמו דר"י מיג"ש דבנתאנה מוכר ג"כ אין בו דין אונאה משום דסתם בעה"ב דמוכר כליו מפני דחקו הוא יעו"ש וע' ב"ב מ"ז וברשב"ם שם ד"ה דכל דמזבין וע' לעיל סעי' ט'. ובש"ג ב"מ שם חולק על הרמ"ה דבנתאנה מוכר יש לו אונאה וכ"ה דעת נימו"י ותוס' ב"מ נ"א ד"ה והתני:

סעי' כ"ו ועכו"ם אין לו אונאה ע' ברש"ש בכורות י"ג שדיקדק מלשון הגמ' שם דעכו"ם אימעט רק מחזרת אונאה אבל לכתחלה אסור דלא גרע מגניבת דעת ותמה על הש"ע שסתם יעו"ש וע' בסמ"ע לקמן סי' רל"א משמע דלא כהרש"ש הנ"ל וע' בש"ע הרב ה' אונאה סעי' י"א כתב ג"כ דאסור לכתחלה להטעות העכו"ם בשיוי המקח יעו"ש וזה נוטה לדעת הרש"ש:

סעי' ל"ו הקבלן יש לו אונאה. ע' שט"מ ב"מ נ"ו בשם ריטב"א דקבולת מלאכה ושכירות פועל לית בהו אונאה דלאו ממכר נינהו ולכאורה פליג על דין דש"ע כאן שנובע מרמב"ם ואפשר דריטב"א מיירי בקבולת כגון לרעות בהמתו וכדומה דדוקא בבגד לארוג סובר רמב"ם דיש אונאה דהוי כעין מכירה שהוא נותן לו צמר והוא מחזיר לו בגד כמ"ש מהרי"ט סי' מ"ט וכ"כ מראייתו של ריטב"א לדינו הנ"ל מהא דטול דינר והעבירני דא"צ ליתן לו מטעם השטאה אבל אונאה ליכא ושם בקבלנות כה"ג היא משא"כ לארוג בגד:

שם חוזר לעולם הרמב"ם מסיים כדין המוכר. ונראה מזה דבאיתרמי לי' זבינא כזבינתי' תו אינו יכול לחזור בו דנהי דאין דרך להראות הבגד שעשו לו בקבולת אבל עכ"פ באיתרמי לו קבולת כזה וראה שהוא ביוקר או בזול יותר ולא תבע ודאי מוחל כמו שהדין תמיד במוכר וע' רש"י ב"מ נ"א וכן כתב להדיא בדו"פ וכתב דגם בשכירות דלעיל סעי' ל"ה הדין כן וכ"כ דבדבר שאין במינו שינוי וכן בנשתנה השער דאין מוכר יכול לחזור בו ה"ה בקבולת ושכירות וכן מצאתי בתשו' מהר"ם בר ברוך סי' תשמ"ט שכתב דבשכר לו סופר יטעון אונאה עד דמיתרמי לי' מלאכה דכותי' יעו"ש וצ"ע על המחבר שהשמיט לשון הרמב"ם ז"ל דאיכא למישמע מיני' טובא:

סי' רכ"ח סעי' א' וזה לא ניתן להשבון ע' תשו' מהר"ם בר ברוך סי' תשפ"ה דעל אונאת דברים חייבים מלקות כיון דלא ניתן להשבון אך ר"ת מסופק בדבר דכיון דכתיב בו ויראת מאלקיך למורא ניתן ולא למלקות יעו"ש ובחינוך מ"ע של"א כתב דאין לוקין דהו"ל לשאב"מ יעו"ש ושו"ר במרדכי פ' הזהב כתב ג"כ דלוקין על אונאת דברים ובחא"ש הקשה דהו"ל לשאב"מ ותירץ דמכות מרדות קאמר יעו"ש ובתשו' מהר"ם הנ"ל מוכח להדיא דמלקות דאו' לוקה וצ"ע:

סעי' ח' לא ימכור לו עור של בהמה מתה ע' ט"ז לעיל ר"ס קצ"ה:

סי' רכ"ט סעי' א' בהג"ה אבל אם ידוע שהמוכר לא עירבן ואם ידוע שהמוכר עירבן אפי' פחות מרובע אינו מקבל ע' בבאה"ג וכ"מ ברשב"ם ב"ב צ"ד ד"ה נותן:

סי' רל"א סעי' ו' שאין ברתיחה שו"פ ע' במנ"ח מ"ע רנ"ח כתב דכשאין בו שו"פ אסור מדין ח"ש כמו בגוזל פמשו"פ אבל לאו ליכא יעו"ש ובמכת"ה אישתמיטתי' דברי הב"ח שכתב להדיא דאיכא לאו גמור במדות אפילו בפמשו"פ דאל"כ בלא"ה איכא לאו דלא תגזול וכ"ה דעת החינוך שם אבל בסמ"ג הובא במנ"ח שם חולק וסובר דגם לאו דמדות ליכא בפחות משוה פרוטה:

סעי' י"ח שהחבל מתקצר ומה"ט נראה דאין לכבס החבל במים משום דמתקצר ע"י הכיבוס ע' תענית כ"ט ותוס' ד"ה קצרי:

סי' רל"ב סעי' ב' ע' סמ"ע ס"ק ח' בשם רי"ו דאם בא הנותן אח"כ ואמר טעיתי חיוב להחזיר לו וכן כתב בריטב"א ב"מ ס"ג וכתב עוד שם תימה אם זה שנתן לו המעות בעיר אמאי אינו שואל את פיו מאי היה דעתו והאיך יעכב ממון חבירו על ספק וצ"ע עכ"ל ויעו"ש בריטב"א שגירסתו בגמ' היה אימור מתנה הוא דיהיב לי' וכ"ה גירסת תוס' ב"ב ע"ח ואימור לשון ספק היא אבל לפנינו בגמ' וריף ליתא למ לת אימור וכ"מ ברמב"ם פ"ד ממלוה וא"כ יש לומר דהוי ודאי וע' בטור סעי' א' משמע דגורס אימור:

שם בהג"ה ובמקום שרגילין למנות כו'. ולדידן שנוהגין למנות אחת אחת לעולם הוי בכדי שהדעת טועה תוס' ב"מ ס"ג וריטב"א שם והגמי"י פ"ד ממלוה:

סעי' ב' אבל אם נשתמש בו ע' תשו' מהר"ם בר ברוך סי' תע"ט במעשה שתבע ראובן משמעון שנתן לו ציפוי זהב לעשות לס"ת והביא לו הציפוי בלילה ושילם לו ובבוקר ראה שנתן כסף תמורת הזהב שנתן לו ופסק מהר"ם כיון שכבר נתן ראובן הציפוי על עמודים וכבר עברו כמה ימים וזמנים ולא עירער הוי מחילה יעו"ש ולכאורה היא דין פשוט בנשתמש במקח ולמה לו למהר"ם לצרף מה שעברו כמה עתים וימים ולא עירער וגם לא הזכיר כלל מדין נשתמש במקח רק מסברא קאתי עלה ונראה הטעם דדין נשתמש היא רק לענין מקח טעות אבל שם שם גזילה ממש היא שנתן לו זהב לעשות ציפוי וגנבו ונתן כסף בזה אין השימוש גרידא שמחל רק בצירוף שעברו כמה זמנים ולא עירער כנלע"ד ואם נשתמש במקצת המקח תו אינו יכול לחזור אף במה שלא נשתמש אבל במכר לו מאה כור חטין כל כור במקח קצוב אזי אין המקח בטל רק במה שנשתמש כ"כ בתשו' בי"ש חו"מ סי' ס"ב וע' תשו' מהרי"א הלוי ח"א סי'.. כתב להיפוך ודבריו צ"ע:

סעי' ד' המפחיתו מדמיו איסור צ"ע דנקיט איסור הא אפילו בפחות מזה כל שהוא מום חוזר:

סעי' ה' וקלקלו קצת ע' בפרישה דדוקא קלקול מעט אבל בקלקול מרובה יכול שמעון לבטל המקח אף אם ינכה לו יעו"ש ובהגמ"ר פ"ק דכתובות סי' רצ"ב שהובא בהג"ה כאן ובד"מ ס"ק א' משמע דכל שאינו צריך לסתום הכותל באופן שיהיו פנים חדשות אף אם נתקלקל הרבה לא יוכל לבטל המקח ובהגמר' שם מרמז להגמ' שבת קי"ב בניקב כמ"ז וסתמו וכו' דקאמר פנים חדשות באו לכאן ומשם יש ללמוד דאם נתקלקל הרבה כדי ביטול אף אם חזר ותיקנו אח"כ כיון דלא היה ראוי מתחילה לתשמישו הוי פנים חדשות וע' תוס' פסחים ל' ד"ה התורה וע' לקמן סי' שי"ב סעי' י"ז ובמקור הדין בטור שם בשם הרא"ש:

סעי' ו' כל שהסכימו עליו ע' ב"מ אה"ע סי' ל"ט כתב דאפילו קנה ע"י שליח לא נתבטל המקח ביום כל דהו רק יום שהסכימו עליו בני המדינה ול"ד לדין אונאה דלעיל סי' רכ"ז יעו"ש:

סעי' י"א תוך ג' ימים ע' בנה"מ ס"ק ד' שמיישב דברי הריב"ש שבקצה"ח דכיון דהיה בלשון תנאי כל שאינו ממש בלשון התנאי חוזר עלי' משום מום יעו"ש ומוכח דסובר דבתנאי אזלינן בתר הלשון ולא בתר הכונה אבל בתשו' חות יאיר סי' פ' האריך דבכל תנאים אזלינן בתר הכונה ולא דייקינן בלישנא והביא מדלעיל סו"ס ס"א ועוד מכ"ד וע' לעיל סי' ע"ב ובש"ך ס"ק כ"ז ובש"ך לקמן סי' ש"ח ס"ק ב' וב"ש אה"ע סי' ל"ח ס"ק מ"ד ובמקנה בקונ"א שם ובנה"מ לעיל סו"ס קפ"ב ודוק:

סעי' י"ח בהגה נשבע שא"י מזה ונפטר ונראה דאם הלוקח מוחזק במעות א"צ לשלם לו דהא ל"ש לומר בזה כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' דהא אין חזקה לזה הטבעת דדלמא גם מעיקרא היה כן וע' סמ"ע ס"ק ל"ה ובקצה"ח לעיל סי' רכ"ד ושו"ר בט"ז לעיל סו"ס ע"ה דמוכח כן שהיה המעשה במטבעות מזיופות ואפ"ה אינו יכול לתובעו דהו"ל כא"י אם נתחייבתי לך יעו"ש ובתשו' חו"י סי' קע"א פסק דהמוכר מחויב לישבע ודאי שהיו יפות ובטענת ספק לא פטר נפשי' דהו"ל משואיל"מ יעו"ש ודבריו צ"ע:

שם ואח"כ נודע שהיה