מנחת פתים חושן משפט רפא

יכנסנו דרך גגין כדי לפוטרו ממעשר. אמנם בירושלמי דמאי ס"ו ה"ג הובא במ"ל ה' מעשר שם ה"כ איתא דבן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שיהי' המעשרות שלו ד' או ה' שנים יכול הוא למחות בידו שלא לזורעה אסטיס שלא לזורעה שדה קנים שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים עכ"ל יעוש"ה. והנה בהא דבן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שיהיו המעשרות שלו דפריך והא אין אדם מקנה דשלב"ל וביאר הרא"ש ז"ל דבלשון תנאי אינו מועיל משום דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה יעו"ש. ולכאורה בלא"ה אין שייך בזה תנאי כמ"ש הריטב"א בקדושין דף כ"ג דענין תנאי לא שייך אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעשה אבל בדבר שאינו בלשון עשה ולא תעשה אלא מידי דממילא כגון ע"מ שמע"ר שלי אין זה תנאי כלל רק שיור יעו"ש. ונראה דדעת הרא"ש דאכתי הו"מ למימר דהוי תנאי דזה שאמר ע"מ שמע"ר שלי כונתו שהוא הלוקח יתן לו המעשר הראשון ושפיר הו"ל תנאי גמור בעשה והוכרח לומר דאינו מועיל בתורת תנאי משום דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה דנמצא דשקיל בן לוי חלף תנאו ולא חלף עבודתו. והנה מבואר בכ"ד ובאה"ע סי' ל"ח דכל תנאי שהוא בקו"ע ענינו פעם אחד כגון שדי מכורה לך ע"מ שתנק את בני כשהנקה יום אחד סני וכמבואר בגיטין דף ע"ד וע' בחו"מ סי' ס"ד אבל תנאי שהוא בשוא"ת ענינו לעולם יעו"ש ובמח"א. והשתא בהא דע"מ שהמעשר ראשון שלי אם ענינו בתורת שיור פשיטא שהוא לעולם אבל עם ענינו בדרך תנאי והיינו שמתנה עם הלוקח שיתן לו המעשר א"כ די שיתן לו המעשרות משנה הראשונה כמו כל תנאי שהוא בקו"ע כנ"ל ומשו"ה פריך בש"ס והא אין אדם מקנה דשלב"ל דע"כ מתורת שיור הוא ולא בתורת תנאי דאי בתורת תנאי הו"ל תנאי שבקו"ע דסגי בפעם אחד וא"כ שוב המוכר יכול למחות בידו שלא לזרוע דבר שאינו מחויב במעשר כמבואר בירושלמי הנ"ל דבמוכר והתנה על ד' וה' שנים יכול למחות וה"ה דיכול למחות שלא יכנסנה דרך גגין לפוטרו מהמעשר וא"כ הו"ל מתנה עמ"ש בתורה ממש דהא ודאי עקר דהא מוכרח לזרוע דבר שחייב במעשר ולהכניסו דרך פתח. אמנם הרמב"ם ז"ל שהעתיק הך דינא דברייתא בבן לוי שאמר ע"מ שמעשר שלי לעולם תו שפיר מועיל מתורת תנאי דבזה ל"ש לומר דאם הוא מתורת תנאי הוא רק על פעם אחת דהא התנה בהדיא לעולם וכיון דהתנאי לעולם א"כ אין המוכר יכול למחות בידו שלא לזרוע דבר שאין חייבין במעשר כנ"ל בירושלמי וא"כ תו לא הוי מתנה עמ"ש בתורה דמי יימר דעקר דיוכל לזרוע דבר שאין חייב במעשר או שיכנסנו דרך גגין כדי לפוטרו מהמעשר וא"ש:

נחזור לנ"ד דנתבאר מדברי הרמב"ם דאפילו במתנה בפירוש שיהיו המעשרות שלו לעולם אפ"ה אין בניו יורשין זכותו. אמנם בנ"ד בלאו האי טעמא הדבר ברור דזכו בניו אחריו בזכות דריסת הרגל כאשר כבר קדמני הרב החריף הר' ליב ני' דומו"צ דקהלתכם להוכיח במישור דדריסת הרגל הוי דבר מסוים ובכה"ג שפיר מוריש זכותו לבניו לשיטת רמב"ן המובא בחו"מ סי' ר"ט סעי' ז' והכי קיי"ל וגם לשיטת רשב"ם דהטעם דאין מוריש זכותו לבניו היינו משום דבאמת אין לשון זה דע"מ שמע"ר שלי מועיל רק מטעם שיור ומשום יתור לשון אמרינן דשייר לעצמו מקום מעשר די לנו אי אהני יתורא למה שפירש אבל בנ"ד בדרך דהוי דבר שיש בו ממש ויקנה בקנין ואין אנו באין מטעם שיור כלל בזה פשיטא דבניו יורשין זכותו. והנה כבר נתעורר הרב הנ"ל על הרא"ש ז"ל שהשמינו לגמרי הך דינא בבן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שהמע"ר שלו דאין לבניו כלום ובאמת כ"מ גם לדידן במוכר דקל לחבירו חוץ מפירותיו וכדומה ודברי הרב ר"ל בזה דחוקים והנלע"ד דהנה בשט"מ ב"ב הביא בשם הרמב"ן שהקשה על הרשב"ם שמפרש טעמא דלא ירשו בניו אחריו דכיון דמשום יתור לשון הוא אמרינן דשייר רק לו והקשה עליו הרמב"ן דהא לאו משום יתור לשון הוא אלא משום דכל דמשייר לגבי נפשי' בעין יפה משייר. ותירץ בש"מ שם דבאמת אלו אמר חוץ ממעשר ראשון בודאי הו"ל כדקל לפירותיו אלא הכא ע"מ קאמר וע"מ דתנאי בעלמא לא מהני מידי אלא דאנן הוא דאמרינן דהאי ע"מ בחוץ הוא ושיורי משייר מקום מעשר ולכך אינו מועיל רק לו ולא ליורשיו יעו"ש ומבואר מזה דלשיטת רשב"ם באם אומר אני מוכר לך שדה זו חוץ ממע"ר וכן דקל חוץ מפירותיו דהו"ל שיור בפירוש בזה מסתמא הוי גם ליורשיו ולשיטת רמב"ן גם בכה"ג לו ולא ליורשיו כיון דאינו דבר מסיום כמבואר שם בשט"מ. וע' בהג"א ב"ב שם שמפרש כהרשב"ם ואפ"ה כתב דבדקל חוץ מפירותיו לו ולא ליורשיו ולדברי השט"מ בשיטת רשב"ם ליתא. והשתא מיושב מה שהשמיט הרא"ש ז"ל דין זה משום דהוא סובר כשיטת רשב"ם דהטעם דלו ולא ליורשיו היינו משום דמועיל רק משום יתור לשון וכמו שביאר בשט"מ דהא לא אמרה בלשון שיור רק בלשון ע"מ דאינו מועיל כלום אלא דאנן היא דאמרינן דשיורי משייר לכך אינו מועיל רק לו ולא ליורשיו. ולכאורה גם בע"מ מועיל מטעם תנאי ואין אנו צריכין כלל לטעם שיור וא"כ שוב מועיל גם ליורשיו דהא התנאי הוא בהדיא בדבריו אבל באמת ניחא דהא במעשר אינו מועיל בתורת תנאי משום דהו"ל מתנה עי"ש בתורה כמ"ש הרא"ש ז"ל שם דאם יטול בתורת תנאו נמצא דלא שקיל בן לוי חלף עבודתו והא תינח במעשר אבל בשאר דבר כגון מוכר דקל חוץ מפירותיו ממ"נ אם אמר בפירוש בלשון חוץ גם להרשב"ם יורשין בניו זכותו דהא שייר להדיא ואי אמר בלשון בע"מ א"כ מועיל בתורת תנאי דהא שם ל"ש לומר דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ואין אנו צריכין לשיור כלל ושפיר יורשין בניו זכותו ולא משכחת לה הך דינא דאין יורשין בניו זכותו רק במעשר דע"מ אינו מועיל בתורת תנאי ובעינן למימר דשיורא הוא אף דלא שייר להדיא כמ"ש בשט"מ הנ"ל וזה אינו נוהג האידנא ולכך השמיטו הרא"ש ז"ל. אמנם לכאורה עדיין קשה דהו"ל להרא"ש לכתוב האי דינא דנ"מ באומר ע"מ שדיוטא עליונה שלי דרשאי להוציא זיזין לחצר והיינו לו ולא לבניו כמ"ש רשב"ם בסוגי' שם והתם ודאי אף דנימא דמועיל בע"מ מתורת תנאי מכ"מ בתנאי אינו מבואר לענין הוצאת זיזין לחצר רק מכח יתור לשונו כנ"ל ברשב"ם שם ולכך אין יורשין בניו זכותו. ונראה דהנה בשט"מ שם אף שמקיים שיטת רשב"ם דה"ט דשייר לו ולא לבניו משום דכיון דרק מכח יתור הלשון אמרינן ששייר לכך אינו מועיל רק לעצמו ולא לבניו יעו"ש אפ"ה בהא דע"מ שדיוטא עליונה שלי משיג עליו דכיון דאויר חצר דבר מסוים היא שפיר יורשין בניו זכותו והיינו דתרתי בעינן שיהיו דבר שאינו מסוים דומי' דבן לוי וכן שיועיל תנאו רק מכח שיור ויתור לשון ויש לומר דגם הרא"ש ס"ל כן א"כ בע"מ שדיוטא עליונה שלי פשיטא דיורשין בניו זכותו דהו"ל דבר המסוים ולא משכחת לה דאין יורשין בניו זכותו רק במכר דקל ושייר פירותיו לעצמו ובזה ממ"נ אי שייר להדיא בודאי משייר גם לבניו ואי אמר מ"מ ג"כ מועיל בתורת תנאי ואין אנו צריכים ליתור לשון ושפיר מועיל גם לבניו וא"ש וע"כ כן בנ"ד נראה לדינא דבניו של ראובן יורשין זכותו בדריסת הרגל ע"כ תשובתי:

סי' רי"ד סעי' י"א וי"א דחיבור ביתידות. ע' רשב"ם ב"ב שם מיחברי בסיכי יתידות ונוח לפורקו ומשמע דאי מיחבר יפה דקשה לפורקו דינם כמוחבר בטיט:

סי' רט"ו סעי' ג' את בית הנסרים ע' סמ"ע ס"ק ט"ו וכלשונו כתב ג"כ רשב"ם שם אבל