מנחת פתים חושן משפט רפ

מתשו' רשב"א ח"ג סי' ס"ה יעוש"ה שדבריו נכונים מאד וגם בתשו' חוט המשולש הנ"ל מבואר כדבריו. ולפי"ז גם בלא יצא השער כל שהדבר מצוי לקנותו אם לא קנה בכסף רק בשאר קנינים או שכתב המוכר שטר בלשון התחייבות מועיל וכ"כ בנה"מ כאן ס"ק ב' דכל שמצוי לקנותו מועיל בי' חיוב רק דלבה"מ בעינן לשון חיוב בפי' ולתבי"ש הנ"ל כל פוסק על פירות חיוב מיקרי אבל באינו מצוי לקנות אפילו התחייבות בפירוש אינו מועיל כמבואר בנה"מ הנ"ל ולקמן סי' רי"א מתשו' ראנ"ח וכ"מ בתשו' חוט המשולש הנ"ל ודברי הפתחי תשובה כאן ס"ק י"א שכתב דגם בדבר שאינו מצוי לקנותו מועיל חיוב תמוהים. ונראה דבנכתב שטר בלשון התחייבות דמועיל כנ"ל גם הלוקח אינו יכול לחזור בו ודברי נה"מ ס"ק ג' שכתב דלוקח יכול לחזור בו נפלאים דכיון דנתחייב המוכר והלוקח הבטיח ליתן לו המעות נתחייב גם הלוקח כהא דהזהב מחייב את הכסף דכיון שמשך הלוקח המקח נתחייב בדמיו וע' לעיל סי' ר"ג ומכ"ש בכתב המוכר שטר חיוב והלוקח קיבל השטר דדמי להנ"ל ולשון תשו' רשב"א שבב"י סי' ר"ו דמשמע דבעינן שגם הלוקח יתכוין לקנות כונתו שיקבל השטר וכדומה שיתרצה בפירוש לקנות. וע' בפ"ת ס"ק י"א הביא מתשו' פמ"א דביצא השער דפוסקין ואין בו משום רבית היינו בנותן לו כל הדמים דיכול לומר שקילי טובותיך ושדיא אחיזרי אבל בנתן לו רק מקצת דמים תו יש בכל המקח אסור רבית בשביל מעט המעות שהקדים לו יעו"ש אבל בשער משפט לה' רבית סי' קע"ה האריך להוכיח בכמה ראיות דביצא השער אין הדבר מעכב כלל שיתן כל המעות ובנתן מקצת מעות המקח קיים דערבון כנגד כולו הוא קונה ואין בזה חשש רבית כלל כיון דיצא השער ואם שלא ראה תשו' פנים מאירות הנ"ל מדלא הביאו אבל ראיותיו שם כראי מוצקים יעו"ש:

לסעי' ה' ויכול כ"א מהם לחזור בו. ומכ"מ אם לא קיים דיבורו לקנות הדבר וליתנו להלוקח מיקרי מחוסר אמנה כמ"ש הרא"ש ב"ב פ' המוכר את הבית סי' י"ב וסמ"ע לקמן סי' רט"ז ס"ק י"ד וביתר ביאור בדו"פ שם ונראה דגם במוכר דבר שלא בא לעולם עדיין כשחוזר בו מיקרי מחוסר אמנה כדמשמע בתוס' ב"מ ס"ו ד"ה התם וע' ברא"ש שם ובפלפלא חריפתא דנראה משם דהיכא דהמכירה לאו מכירה היא מטעם אסמכתא בזה גם מחוסר אמנה לא מיקרי אם חוזר בו דלא סמ"ד כלל ואפשר דבדבר שלא בא לעולם דעבודי דאתי כגון פירות דקל בזה היא דמיקרי מחוסר אמנה אם אינו מקיים דיבורו משא"כ בדבר שלא בא לעולם דלא עבידי דאתי דלא סמ"ד כלל ועמ"ש לעיל בחדושי סי' ר"ד ובחיבורי מנ"פ יו"ד סי' רס"ד בהבטיח למוהל כשאשתו מעוברת עדיין דיכול לחזור בו ולא מיקרי מחוסר אמנה ולהנ"ל יש לומר דשם לא סמ"ד כלל דלמא תלד נקיבה ועפימ"ש לעיל בחדושי סעי' א' יש לומר דבדבר שאב"ר או דשלב"ל אף דאמרינן בי' ניחא לי' דליקו בהימנותא מכ"מ מחוסר אמנה לא מיקרי אם חוזר בו אבל בתה"ד סי' ש"כ מוכח דבכל הני דאמרינן ניחא לי' דליקו בהימנותא אם אינו עושה כן נקרא מחוסר אמנה יעו"ש וצ"ע דלפי"ז במתנה מרובה ל"ש ניחא לי' דליקו בהימנותא ובסי' שע"ד נראה דאין חילוק כלל וצ"ע בכל זאת:

סי' ר"י סעי' א' וב"ב כאחר דמי ע' קצה"ח וגם בתוס' ב"ב קל"ו ד"ם לא קנה משמע דדעתו של אדם קרובה אצל בן בנו יעו"ש:

סעי' ב' בהג"ה המקנה דבר ע' שו"ת הר"ח בן או"ז סי' ק"ס באורך מד"ז וע' מח"א ה' זכי' סי' ל"א וכבר קדמו הר"ח הנ"ל:

סי' רי"א סעי' ז' ואם כפר בו נראה דהיינו בכפר בו מקודם בב"ד כמ"ש ש"ך סי' קכ"ג ס"ק ב' ותמהני שסתמו מבארי הש"ע כאן ובדין עכו"ם שיש לו פקדונות אצל ישראל והקנה אותם לישראל אחר אם מועיל כיון דהישראל יכול להפקיע הפקדון אפשר דהו"ל כמטלטלין דכפרי' ע' נה"מ סי' קצ"ד נסתפק בזה והכרעת דעתו נראה דמועיל הקנאתו כיון דלא גילה הישראל דעתו עדיין לפקוע הפקדון יעו"ש:

סי' רי"ב סעי' ג' על מנת שדיוטא העליונה שלי. אעתיק פה תשובה מ"ש להמופלגים מו"ה בעריש ומו"ה ישראל יאניווער ני' בזאלישציק ע"ד שאלתם בשותפין שנתרצו לחלוק ביתם כפי אשר יצא מנבררים שבוררו להם וקיבלו בקגאג"ס בכל אופן היו"מ והנבררים כתבו פסק דין וגם קאמפרמיס דיקרעט בלשון אשכנז ועפ"י פסקם לקח ראובן חלקו בהבית בצד מזרח ושמעון נטל חלקו לצד מערב וכתבו בהפסק ששמעון מחויב לעשות פארהויז אצל כותל דרומי וראובן יש לו דריסת רגל בתוכו להוציא ולהכניס ביום ובלילה שלא בשעת שינה וראובן של"ח ולכ"י וטוען שמעון יען שלא נכתב בהפס"ד שיהיו הדריסת הרגל לו ולזרעו אחריו לא ירשו הבנים זכותו ומצא און לו בשו"ת תוע"ר ומע"כ כתבו לזכות את באי כח ראובן עפ"י הפסק שבלשון אשכנז שנכתב שם "עוויגליך" שמשמעו לו ולזרעו אחריו תה ליתא דהא מקור הדין דלא ירשו בניו אחריו היא מב"ב דף ס"ג בבן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שהמע"ר שלי מע"ר שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו יעו"ש והעתיקה הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' מעשר הי"ט וז"ל כהן שמכר שדה לישראל ע"מ שהמעשר שלה שלו לעולם הרי הן שלו כיון שאמר ע"מ נעשה כמו ששייר מקום המעשר ואם מת הכהן הרי בנו כשאר הכהנים כו' עכ"ל הרי להדיא דגם באומר לעולם אפ"ה אם מת אין לבניו אחריו:

ובגוף דברי הרמב"ם ז"ל ששינה לשון הברייתא דבברייתא ליתא להך לישנא דלעולם והלא דבר הוא והמפרשים לא התעוררו בזה. והנראה לענ"ד דהנה כבר עמד הט"ז ביו"ד סי' ס"א ובחו"מ סי' רי"ב בסתירת דברי הרמב"ם ז"ל דבכהן שמכר פרה לישראל ע"מ שיהיו המתנות שלו פסק דאינו מועיל כלום דע"מ תנאה הוי ולא שיורא והכא פסק דשיורא הוי. ובנה"מ סי' רי"ב תירץ דהא הא דתנאי אינו מועיל במוכר פרה ע"מ שיהיו המתנות שלו וכן במעשר היינו משום דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה דהתורה נתנה לו רשות ליתן לכל כהן שירצה כמ"ש התוס' חולין בפ' הזרוע שם והא תינח במוכר פרה ע"מ לשוחטה דודאי יתחייב במתנות אבל הכא מי יימר דזרע דלמא לא יזרע כלל או יזרע שחת וכדומה דבר שאינו חייב במעשר או שיכניס אותו אח"כ דרך גגין לפוטרו ממעשר וא"כ תו לא הוי מתנה עיי"ש בתורה ושפיר מועיל בתורת תנאי עכ"ד וכ"כ הגאון בפליתי בסי' ס"א ס"ק ט' וצריך לומר לדבריהם ז"ל דהא דכ' הרמב"ם דכיון דאמר ע"מ שיורי משייר מקום המעשר היא לאו דוקא וכונתו מדין תנאי או יש לומר דכל שמועיל מתורת תנאי תו שפיר נוכל לומר דהוי שיור ואפ"ה אם מת אין לבניו אחריו אבל הא קשיא טובא לדבריהם ז"ל דא"כ מאי פריך בש"ס ב"ב שם והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ומשני זאת אומרת שיורי משייר מקום מעשר וע"כ הא דפריך בש"ס והא אין אדם מקנה היינו משום דבתורת תנאי אינו מועיל דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הרא"ש שם בפסקיו ואמאי לא משני דשפיר מועיל נמי בתורת תנאי משום דמי יימר דעקר וכמו דקיי"ל בפ' הזהב גבי ע"י שאין לך עלי אונאה דתנאו קיים מה"ט דמי יימר דעקר ואין שום הכרח לומר דשיורי משייר מקום מעשר והנראה בזה דהא ודאי דהך ספקא דשמא לא יזרע כלל היא ודאי דבר רחוק דודאי לא ישנה מנהג העולם ושפיר הו"ל כודאי עקר ולא דמי להונאה דספק השקול הוי דלמא אין בו אונאה אלא דאכתי נכונים דברי הפליתי הנ"ל דהוי ספק דלמא יזרע דבר שאינו חייב במעשר או