מנחת פתים חושן משפט רעט

יין שעמדו ג"כ בזה מדוע בתורם מן הטמא על הטהור בשוגג הוי תרומה ובתורם יין ונמצא חומץ אינו תרומה בשוגג משום דהוי תרומה בטעות וע' תוס' יבמות פ"ט ועכ"פ מוכח משם דמשום איסור גרידא לא מיקרי טעות, אכן בנידון שאלתינו אפשר דשפיר הוי מכירה בטעות ול"ד לתורם מן הטמא על הטהור דהיא רק איסורא בעלמא ואיסורא דעבד עבד כיון דהיה שוגג ואין כאן תרומה בטעות וכן במקדיש בע"מ למזבח דעכ"פ בדיעבד קדוש כרצונו אבל במוכר ס"ת ודאי מכרו ע"מ להשתמש בדמיו כיון שלא ידע שיש איסור בדבר ועכשיו שנודע לו שיש איסור בדבר ואסור להשתמש בדמיו רק ליקח ס"ת אחר או להשיא יתומה הו"ל שפיר טעות גמור דלא נעשתה מחשבתו אכן באם הלוקח כבר מוחזק בס"ת קשה להוציא דהא פלוגתת הפוסקים היא אם מוכרין ס"ת של יחיד לכל דבר ולהפוסקים דשרי אין כאן טעות כלל וע' מג"א או"ת סי' קנ"ג ס"ק כ"ב דהמנהג כן דמוכרין ס"ת של יחיד ומשתמש בדמיו מה שירצה אבל בספר יד הקטנה הובא בפ"ת יו"ד סו"ס רפ"ב מחלק דס"ת שכתבו יחיד למצותו לכ"ע אין מוכרין מכ"מ אכתי מי יאמין להמוכר בטענה זו שלא ידע שיש איסור בדבר להוציא מן הלוקח המוחזק דמסתמא דין פשוט כזה כ"ע ידעי ול"ד לדברי תוס' תמורה הנ"ל דשם הוא אומר בעצמו שלא כיון לעבור ונאמן הוא לחוב לעצמו וחייבו אביי להחזיר וכן במקדיש בע"מ למזבח לראב"ד מיירי שעדיין הבעל מום אצלו ולא מסרו ליד הגזבר עדיין אבל בנ"ד להוציא מחבירו בטענה זו ודאי אינו נאמן. ובירושלמי נדרים פ"ה ה"ה איתא דמקדש אשה בס"ת אפילו בס"ת של יחיד אינה מקודשת יעו"ש בש"ך כתב דע"כ מיירי בס"ת דידי' דאי בס"ת דאחר פשיטא וקשה דהא מוכרין ס"ת לישא אשה יעו"ש ואי משום הא יש לומר דהא דמוכרין ס"ת לישא אשה היינו כשאין לו עצה אחרת אבל הכא היתה מתרצית לו גם בלעדי זה בפרוטה. ולשיטת הפוסקים דמותר למכור ס"ת של יחיד צריך לומר דירושלמי מיירי במסרו לצבור כמג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ב או דמיירי בס"ת שכתבו למצותו וכיד הקטנה הנ"ל. אבל הא קשיא דבעבר וקידש אמאי אינה מקודשת ומ"ש בש"ך שם דדמי למקדש באיסור הנאה דרבנן דאינה מקודשת ל"ד כלל דשם אסור בהנאה אבל ס"ת הא ממונו הוא דהא מוכרין ס"ת כדי ללמוד תורה ונהנה מדמיו וצריך לומר דהירושלמי סובר דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ אפילו באיסור דרבנן כסמ"ע וט"ז חו"מ סי' ר"ח ומכ"מ הפוסקי' השמיטו הירושלמי נראה דלא סברו כן וע' קידושין נ"ב דהמקדש אשה בפירות שביעית מקודשת אע"ג דלכתחלה אסור לקדש יעו"ש ולדינא בנ"ד נראה באם הלוקח מוחזק ודאי דאין להוציא ממנו ובאם המוכר מוחזק בס"ת שבידו יכול לומר קי"ל דבטל המקח משום אעל"מ ובצירוף הנ"ל שלא ידע שאסור למכור והוי מקח טעות וע' קצה"ח סי' ר"ז לענין מחילה בטעות בדין אם הוי מחילה ועמ"ש לקמן סי' ער"ה ואין להאריך יותר בזה:

סי' ר"ט סעי' ב' ואין זה אלא כמשחק בקוביא לכאורה נראה דבקנו מיני' בב"ד חשוב הוי מכירה גמורה וכ"מ בש"ך לעיל סו"ס ר"ג וע' בש"ך כאן ס"ק ב':

סעי' ג' נותן לו כשער שבשוק. צ"ע דהא לא הוי קנין כלל בכה"ג כדלעיל סי' ר' סעי' ז' ואולי כיון דיצא השער הו"ל כדבר שדמיו קצובים דא"צ פסיקת דמים וכ"מ לעיל סי' ר"ח בסמ"ע:

סעי' ד' אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. בפ"ת ס"ק י"א הביא תשו' רעק"א ז"ל בקונה דבר שלב"ל להעמיד המקח נהי דמצי הלוקח לחזור בו מכ"מ חייב לשלם לו הוצאה כמו בלך ואני אבוא אחריך יעו"ש דגם לסברת המ"מ שהובא בב"ש סי' נ' ס"ק ז' דמחלק בין ע"מ להרויח מכ"מ היינו כמו שם שלא אמר לו בפירוש שיעשה הוצאות אבל באמר לו בפירוש חייב ובאמת בגוף דברי המ"מ הנ"ל דהוצרך לחלק חילוק הנ"ל ליישב קושי' ראב"ד מהא דמוכר פירות ולא הצמיחו לכאורה לפי מה דקיי"ל בחו"מ סי' רל"ב דבידע המוכר שלא יצמיחו חייב מדד"ג רק בלא ידע דאונס הוא פטור א"כ מעיקרא לק"מ דבחזרה בה היא מזידה היא וכן בנדון הגרע"א ז"ל גם לפי חילוקו של הט"ז שם דבחזרה בה היא בא ההיזק בשעת החזרה והוי מזיק ממש וכ"כ בשע"מ סי' שפ"ו ס"ק א' בנדון הגרע"א ז"ל חייב וקצ"ע לשון הט"ז באה"ע שם בריש דבריו שם שכ' דשם במוכר זרעוני גינה יכול להיות שהמוכר לא ידע שהם רעים יעו"ש דע"כ בהכי מיירי כמבואר בסי' רל"ב. והלום ראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' ק"י ס"ק ז' שהשיג על הגרע"א ז"ל וכתב דל"ד ללך ואני אבוא אחריך דהיה דיבור בעלמא וסמך עליו אבל בדשלב"ל היה קנין גרוע וסמך על הקנין ולא על דיבור הלוקח יעו"ש ולענ"ד אין לחלק כלל דהא בארוסין ודאי סמכו על הארוסין ולא היה שם אפילו דיבור שיעשה הוצאות רק מאליו עשה בסמכו על הארוסין ואפ"ה חייב מדד"ג לט"ז ושע"מ הנ"ל משום דההיזק בשעת מעשה החזרה ע"כ ברור שהדין עם הגרע"א הנ"ל ומ"ש הגרע"א ז"ל דגם בהאי דסי' רל"ב באומר לו לזרען חייב צ"ע כיון דשם מיירי בלא ידע המוכר שאינם ראוים לזריעה וכיון דעיקר החויב היא מדד"ג ודד"ג בשוגג פטור כמ"ש ש"ך ר"ס שפ"ו וכן בהאי דינא דסי' י"ד בלך ואני אבוא אחריך משמע דמדד"ג היא דל"ד לערבות דהא לא אמר שישלם לו וגם הא אין שום אדם נהנה מהוצאותיו ובכה"ג ל"ש דין ערב כמ"ש בקצה"ח סי' ר"ז בשם האבן עוזר וא"כ גם בלך ואני אבוא אחריך בשוגג פטור ומתשו' חו"י סי' קס"ח נראה דבלך ואני אבוא אחריך לא מיפטר כ"א כשהיה אונס גמור. ולש"ך סי' שפ"ו נראה דבשוגג פטור מיהו כל שהיה קצת פשיעה בדבר חייב לכ"ע כמו במראה דינר לשולחני דפושע היא כיון דלא גמר לא היה לו לייעץ וע' ש"ך סי' קכ"ט ס"ק ח' ואולי מה"ט יש לקיים דברי הגרע"א דאף דלא ידע המוכר לא היה לו לייעץ את הקונה לזרען ודוק וע' נה"מ סי' רל"ב ס"ק י' כתב דגרם לחבירו הוצאה ממון גמור היא ולאו מדין גורם היא וצ"ע:

שם ותפס הפירות אין מוציאין וה"ה במתנה הדין כן כמ"ש נימו"י ב"ק בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר והיינו משום דניחא לי' דליקו בהימנותא כמ"ש בנימו"י שם ותוס' ב"מ ס"ו בשם ר"ת וה"ט דניחא לי' דליקו בהימנותא אמרינן נמי במתנה כדלקמן סי' שע"ד ולכאורה במתנה מרובה כיון דרשאי לחזור בו ואין בו משום מחוסר אמנה כדלעיל סי' ר"ד ל"ש ניחא לי' דליקו בהימנותא אבל לקמן סי' שע"ד משמע להדיא דאף במתנה מרובה אמרינן האי סברא דניחא לי' דליקו בהימנותא ונראה מזה דאע"ג דלא מיקרי מחוסר אמנה מכ"מ ניחא לי' לקיים מה שהבטיח:

סעי' ו' הפוסק על שער שבשוק וקיבל דמים. ובעשה קנין אחר ולא קיבל דמים ע' בכ"מ פכ"ב ממכירה דלחד תירוצא שם נראה דאינו מועיל כלל ונראה סברתו דבנותן לו מעות שיכול לקנות בשוק חשוב כמצוי בידו משא"כ באינו נותן לו מעות רק קנין אחר לא מהני כלום וע' בנה"מ לעיל סי' ר"ח כתב דשאר קנינים נמי מועיל למי שפרע יעו"ש אבל בתשו' חוט המשולש הנספח לתשב"ץ ח"ב סי' י"ג האריך דדוקא בנתן מעות קונה רק למי שפרע אבל בעשה קנין אחר כגון אגב קנה לגמרי ואין שום א' יכול לחזור בו והביא כן בשם הרשב"ש וכמה מגדולי הפוסקים יעוש"ה, וע' תשו' בית שלמה חו"מ סי' פ"ה פ"ח האריך להוכיח דפוסק על שער שבשוק מדין התחייבות היא שהוא מחייב עצמו בזה להעמיד ללוקח מקח זה רק כיון שחיוב זה בא מכח קנין כסף שנתן לו הלוקח לא עדיף חיוב זה מקנין כסף במטלטלין דקונה רק למי שפרע וכשעשה קנין אחר להתחייבות זה מועיל לגמרי והביא כן מבואר