מנחת פתים חושן משפט רעה

ומטלטלין שכן אדם קונה ב' קרקעות בשו"פ אחת אבל נשים שאי אפשר לקדש שתי נשים בפרוטה וה"ה שאי אפשר לקנות מטלטלין ואשה בשו"פ ודוק. ועפי"ז תו אין ראי' מירושלמי לסברתי הנ"ל דהיכא דבעינן שו"פ לכל חד ל"ש תורת אגב אמנם צ"ע לפירושי הנ"ל האיך קאמר בירושלמי דאדם קונה קרקע ומטלטלי בשו"פ כיון דלאו בתורת אגב א"כ ממילא דאין המטלטלים נקנין בכסף כלל והאיך מדמה לי' למוכר שתי קרקעות בשו"פ דתרוייהו נקנים בכסף ועפ"י פירוש הפ"מ הנ"ל דמטעם אגב קאמר ניחא אבל באמת פירושו תמוה כמ"ש לעיל:

והנראה לומר בזה דהא דקאמר בירושלמי דקרקע ומטלטלין נקנין בפרוטה אחת טעם הדבר דהא מה"ת מטלטלין נמי נקנין בכסף ושפיר קונה הקרקע ומטלטלין כאחד דהקנין נתפס בשניהם ואע"ג דחכמים הפקיעו קנין כסף במטלטלין מכ"מ אין ד"ז מגרע כלל שלא יקנה הקרקע עכ"פ כעין שכ' הב"ש באה"ע סי' ל"א ס"ק י"ז באומר בתך ופרתך בב' פרוטות דעכ"פ האשה מקודשת ול"ד לקני את וחמור כיון דמה"ת כסף קונה יעו"ש וכיון שכן שוב במקנה קרקע ומטלטלין בפרוטה גם המטלטלין נקנין לו גם מדבריהם מטעם אגב קרקע וכהפ"מ הנ"ל אלא דלאו מטעם אגב לגמרי הוא דל"ש בזה אגב כיון דרוצה לקנות הקרקע והמטלטלין בפרוטה היינו בקנין כסף ואם היה הדין דבעינן פרוטה לקרקע לחודא א"כ לא היה שייך בזה קנין אגב דהא אינו קונה הקרקע כלל אלא דבאמת סגי בפרוטה אחת הן למטלטלין הן בקרקעות כיון שקונה אותם מאדם אחד ושוב קונה גם המטלטלין מטעם אגב אף דלא אמר לו אג"ק יתכן דהירושלמי מיירי בצבורים בתוך הקרקע דל"ב אגב כשיטת רמב"ם בסי' ר"ב ולפי"ז הא דקאמר בירושלמי אח"כ שכן אדם קונה ב' קרקעות בשו"פ אין זה טעם לקנין אגב דמה"ט נקנה מטלטלין אג"ק כיון דקונה ב' קרקעות בשו"פ דהא אדרבא בקרקעות ל"ש אגב אלא דהך טעמא היא להא דמועיל קנין כסף בשוה פרוטה למטלטלין וקרקע ול"ב שו"פ לקרקע לחוד משום דהוי כמו ב' קרקעות דנקנין בשו"פ אחת ועכ"פ תו אין הכרח מכאן לחידוש הנ"ל דמשני בני אדם כיון דבעינן שו"פ לכל חד ל"ש אגב דהירושלמי לא אמר טעם זה על קנין אגב כלל. אך אכתי קשה לפירושי דהאיך רצה הירוש' למילף מזה דקרקע ומטלטלין נקנין בשו"פ להא דזכה במטלטלין עם האשה הא שם באמת חכמים הפקיעו קנין מעות אלא דאפ"ה קנה מטעם אגב כיון דקנה קרקע ומטלטלין מה"ת אבל באשה דל"ש בה אגב האיך יקנה בפרוטה זו שמקדשה המטלטלין הא אין כסף קונה במטלטלין עכ"פ מדבריהם ואפשר דבאשה מטעם חיבת חיתון פשיטא לי' להירושלמי דהעמידו חכמים דבריהם עד"ת כמו בד' פרקים בשנה אלא דמסיק דגם מה"ת אינו מועיל דאין אדם קונה אשה ומטלטלין בפרוטה כמו שאין אדם קונה ב' נשים בפרוטה ודוק וע' במקנה קידושין ז' ד"ה בעי שכתב שם דנראה פשוט דאדם קונה כמה קרקעות בפרוטה אחת יעו"ש והדבר מבואר בירושלמי הנ"ל. וקצת ראי' להיפוך מהמקו"ח הנ"ל מגיטין כ"ב עציץ של א' וזרעים של אחד כו' עציץ וזרעים של אחד ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה עציץ יעו"ש. והנה מדשינה בסיפא למיתני עציץ וזרעים של א' נראה ודאי דבגוונא דרישא דעציץ של א' וזרעים של א' ומכרוהו לאדם אחד בהחזיק בזרעים לא קנה עציץ דבכה"ג ל"ש אגב כין דהקרקע של א' ומטלטלין של אחר אף שקנה שניהם כא' אינו מועיל וע' קצה"ח סי' ער"ה בשם גדול א' כתב ג"כ דבכה"ג אין אגב מועיל ואם איתא לדברי המקו"ח הנ"ל דע"י שליח מועיל א"כ למה לי' לשנות מרישא הא גם בזרעים של א' ועציץ של א' ומכרוהו לאחר ע"י שליח מועיל אם החזיק בזרעים דהא הדבר פשוט דכמו דמועיל להמקו"ח בהקנה מטלטלין של המשלח אג"ק של השליח מועיל ה"ה בשליח מב' בני אדם והקנה מטלטלין של משלח אג"ק של משלח אחר מועיל אלא ע"כ דבכל גווני אין מועיל אגב רק כשהקרקע והמטלטלין של אדם אחד ומכ"מ אין ראי' זו מכרעת וחפשתי בספרי' ומצאתי בח"ס או"ת סי' קט"ז הביא בשם הגאון רע"א ז"ל דפשיטא לי' כהמקו"ח ומייתי ראי' מדברי הר"ן בגיטין ר"פ הזורק והח"ס פיקפק עליו טובא יעו"ש. ובהיותי בזה ראיתי להפנ"י קידושין כ"ז ד"ה נכסים שאין להם אחריות דנראה מדבריו דקנין אגב בעינן שיאמר קנה מטלטלין אגב קרקע כלישנא דקרא ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות ולא להקדים קרקע למטלטלין יעו"ש והיא תמוה טובא דנראה פשוט דבכל ענין מועיל כמבואר בטור סי' ר"ב סעי' ב' צריך שיאמר לו קנה קרקע זה ואגביו מטלטלין ובש"ע שם איתא קנה מטלטלין אג"ק וע"כ דאין חילוק וכ"מ בסמ"ע ס"ק ה' וע' סמ"ע ס"ק ו' וכ"מ מכמה לשונות הפוסקים שהובא בב"י סי' ר"ב ומלשון רש"י קידושין כ"ז שם ד"ה שדה לאחד יעו"ש וכ"ה הנוסח בהרשאה שבנ"ש שמקדים קרקע למטלטלין וכ"ה בנוסח שטר מכירת חמץ הנדפס. ובדברי הירושלמי הנ"ל דקונה קרקע ומטלטלין בפרוטה אחת ע' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' צ"ט דכ"ה אישתמיטתי' לפי שעה דברי הירושלמי:

סעי' ט"ו קנה מה שבתוכה ע' נה"מ ודבריו תמוהים דאדרבה כאן מבואר לכאורה כהתוס' דצריך שיאמר קני אלא דלעיל סי' ר' סעי' ו' מבואר דלא כתוס' וע"כ צ"ל הא דנקיט הכא קנה מיירי כשמשך שלא בפני המוכר וכמ"ש בדו"פ כאן יעו"ש:

סי' ר"ג סמ"ע ס"ק ט"ו קלין להוציאן היא ט"ס וצ"ל להצילן וע' בפרישה:

סי' ר"ד סעי' א' וחייב לקבל מ"ש. ע' תשו' שו"מ מהדורא ה' סי' ע"ה נסתפק בדין קנה בכסף ומת והיורשין חוזרין בו אם חייבין במי שפרע והביא מתשו' רדב"ז ח"א סי' של"ד דנראה דפטור ממי שפרע והוא נוטה לומר דצריכין לקבל מ"ש יעו"ש וע' בש"ך ס"ק א' מדברי הש"ג ב"מ וע"ע בש"ג פ"י דב"ק מזה. וע"ע בש"ך ס"ק ב' וז"ל גם הדין ליתא אלא דשניהם צריכין לקבל מי שפרע וראיתי בס' משפט שלום הקשה דהו"ל מקח שנעשה באיסור ותירץ משום דהלוקח לא עשה איסור ותמהני דהא מקור הדין דמקח שנעשה באיסור לענין רבית היא כדלקמן סי' ר"ט ושם מיירי ברבית דרבנן ואין הנותן מוזהר רק המקבל כמבואר בפוסקים הרי אע"ג דהלוקח לא קעביד איסור אפ"ה ל"ש מי שפרע ועיקר קושיתו ליתא דהא מותר להונות לכתחלה שתות ע"מ להחזיר אונאה כתוס' ב"מ נ"ב מובא בנה"מ סי' רכ"ז ס"ק ב' יעו"ש:

סעי' ח' וכן מי שאמר לחבירו ליתן לו מתנה ואם אמר שלא בפני המקבל שיתן לו מתנה מועטת ע' בהפלא"ה כתובות נ"ה שכתב דמותר לחזור בו אבל מדברי הרא"ש לא משמע כן יעו"ש וע' בר"ן ביצה סו"פ משילין מה שמחלק שם בין אמר לשואל גופא בין אמר לאחר שמשם משמע קצת דכל שלא הבטיח לאותו האיש בעצמו רק אמר לאחר שיתן יכול לחזור בו ואין בו משום מחוסר אמנה וע' בקהי"ע ערך זכי' כתב דאם הבטיח לקטן ליתן לו מתנה מועטת אסור לחזור בו יעו"ש ונראה מזה דסובר דגם כשהבטיח שלא בפניו הוי מחוסר אמנה דקטן כשלא בפניו דמי ודו"ק. ובתשובה הבאתי קצת ראי' לדברי הפלאה הנ"ל דשלא בפניו מותר לחזור בו מהא דפריך בגיטין כ"ט והא לא מטא לידייהו ומשני במכירי כהונה והא בלא"ה כיון דהלוה להם מעות על סמך והבטיח ליתן להם המתנות אסור לחזור בו כמבואר בב"מ מ"ט דישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לי בידך אסור לחזור בו ויעו"ש בסוגיא דהו"ל כמכירי כהונה כיון