מנחת פתים חושן משפט רעב

סי' קצ"ז סעי' ב' הגבהה קונה ע' מח"א ה' שלוחין ושותפין דבהגבהה א"צ שיאמר המוכר הגבה וקנה ועדיף ממשיכה יעו"ש ובסמ"ע כאן ס"ק י' בשם הגמ"ר משמע להיפוך:

שם משיכה אינו קונה אלא בסימטא ע' כתובות ל"א דצידי ר"ה קונה במשיכה וע' בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' ר"ה דמסופק שם דאפשר ל"מ משיכה בצידי רה"ר רק בדאיכא חפופי דלא ניחא תשמישתי' יעו"ש:

סי' קצ"ח סעי' א' אבל חכמים תיקנו ע' סמ"ע שאם קידש המוכר אשה במעות מקודשת והיא מרש"י ב"מ שם ובשט"מ בשם ריטב"א תמה עליו כיון דמדרבנן אין קונות הבד"ה ואף לר"י אינה מקודשת יעו"ש וע' ש"ך יו"ד ר"ס ש"ל:

שם דבר שאין דרכו להגביהו ומבואר דדבר שדרכו להגביה בעינן הגבהה דוקא ויש להעיר מזה ע"ד המקו"ח סי' תמ"ח שכ' ליישב קושי' מהר"ש קאדינביר על ענין מכירת חמץ דאין חצר לנכרי משום כיון דעכ"פ מונח בחצירו ולא מיחסר משיכה תו כסף קונה הביא ראי' מש"ך יו"ד סי' ש"כ ס"ק ט' יעו"ש דבדברים שדרכן להגביהן אכתי קשה נהי דלא מיחסר משיכה הא מיחסר הגבהה דלענין הגבהה אין חילוק בין אם מונח בחצירו או לא וש"ך סי' ש"כ הנ"ל הא מיירי בבהמה דנקנית במשיכה וא"צ הגבהה כדאי' בסי' קצ"ו מיהו יש לומר דל"ב הגבהה רק היכא דצריך משיכה והגבהה היא במקום קנין משיכה ומבטלת קנין משיכה בדאפשר בהגבהה אבל היכא דל"ב משיכה וקנה מטעם כסף גם הגבהה לא בעינן ואע"ג דמשיכה בדבר שדרכו להגביהו לא קנה אף כשנתן כסף ולא אמרינן שקונה בתורת כסף כיון דל"ש שמא יאמרו נשרפו כבר כתב השעה"מ הטעם דיטעו לומר משיכה קונה אבל מכירת חמץ שמקנין לעכו"ם ואינו עושה שום משיכה עדיף טפי ושפיר קונה מטעם כסף כיון דלא מיחסרא משיכה. ובגוף דברי המקו"ח הנ"ל נשאלתי מהרב מו"ה אשר זעליג מאלפין מדברי תוס' ע"א ס"ג אהא דאמרינן שם ואבע"א לעולם בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצירה וכתבו תוס' משום דר"ח מרא דשמעתתא סובר כר"י דעכו"ם קונה רק במשיכה ע"כ לא ניחא לי' בשינויא קמא דמוקי בנכרית ומשני בישראלית ובדקאי בחצירה ואכתי למה לי' לאוקמי בישראלית הא גם בנכרית מיתוקמא בדקאי בחצירה דנהי דאין חצר קונה לנכרי הא לא מיחסרא משיכה וקונה במעות. והשבתי לו דאין שום הוכחה מזה דהא דקאמר בזונה ישראלית ובדקאי בחצירה היא כלפי מאי דמוקי בשינויא קמא בזונה נכרית דוקא ע"כ מוקי אח"כ בזונה ישראלית ובדקאי בחצירה וכלומר אף בזונה ישראלית וה"ה בזונה נכרית בדקאי בחצירה וקונה מטעם חצר להסוברים דחצר קונה לנכרי או מטעם המקו"ח הנ"ל דכסף לחודא קונה כיון דלא מיחסרא משיכה. והלא סוגיא דע"א הנ"ל איתא נמי בתמורה כ"ט ושם אמרינן להדיא ואבע"א אף בזונה ישראלית ובדקאי בחצירה ומוכח דאדרבא גם בזונה נכרית מועיל חצר אם מטעם קנין חצר בעצמו או מטעם קנין כסף כהמקו"ח הנ"ל. האמנם יש לדקדק בדברי תוס' ע"א ס"ג שכתבו דמשום דר"ח אית לי' כר"י משני שינויא אחרינא דמנין להם להתוס' דבר זה דלמא גם אליבא דר"ל משני תרתי שינויא כדרך הגמ' בכ"ד לומר ואבע"א אף דתירוץ הראשון מספיק ע"כ היה נראה שהתוס' דקדקו כן מכח שינוי לשון הסוגיות דבתמורה קאמר ואבע"א אף בזונה ישראלית וכאן בע"א חסר מילת אף ע"כ השכילו התוס' לפרש דבע"א שינויא ואבע"א היא אליבא דר"י משום דמרא דשמעתתא הוא ר"ח והוא סובר בב"מ כר"י ולר"י לא מיתוקמא רק בזונה ישראלית דבזונה נכרית אף דקאי בחצירה אינו מועיל דחצר לגוי אינו קונה וגם אף דלא מיחסרא משיכה אין כסף קונה אבל בתמורה שם הגירסא אמר רב חמן בר ר"ח ל"ק הא דאמר לה הבעלי לי בטלה זה תמורת ר"ח שבע"א ס"ג ורב חנן יכול להיות דסובר כר"ל ולא כר"י ושינויא דאבע"א היא ג"כ לר"ל כדרך הש"ס לתרץ שני תירוצים ולר"ל שפיר קאמר אף בזונה ישראלית ובדקאי בחצירה ומכ"ש בזונה נכרית דא"צ לחצר כלל דהא כסף קונה בנכרי לר"ל ודוק ועפי"ז יהי' מוכח מתוס' ע"א ס"ג דלא כמקו"ח הנ"ל ומכ"מ אין לבנות יסוד ע"ז כי יש לומר דהא דאמר בע"א ס"ג ואבע"א בזונה ישראלית היינו אף בזונה ישראלית כמו בתמורה והתוס' בע"א לא כיונו לזה רק כיון שמצאו מקום דר"ח אית לי' כר"י ע"כ כתבו דהאי ואבע"א היא בהכרח משום דסובר כר"י ומאי דקאמר בזונה ישראלית היינו אף בזונה ישראלית וכהסוגיא דתמורה המפורשת ע"כ תשובתי להרב הנ"ל השייך לדברי המקו"ח:

סעי' ב' הגבהה זו כו'. והנה לרש"י דבעינן ג' טפחים לאפוקי מתורת לבוד כמ"ש סמ"ע ס"ק ד' א"כ ה"ד כשמגביה מן הקרקע אבל במגביה משלחן גבוה ג"ט בכל שהו סגי וכ"מ סי' רס"ט סעי' ה' דבחציה על העמוד שגבוה ג"ט וחציה בידו כשהגביה כ"ש סגי והא דאיתא שם בדף דבעינן שיוגבה מכוחו ג"ט כתב הט"ז והב"ח שם דמיירי בדף נמוך ושוה לארץ יעו"ש וכיוצא לזה כתב בגט מקושר הובא בפ"ת לסה"ג ס"ק רכ"ג והביא ראי' מקידושין כ"ו גבי פיל יעו"ש והיינו לפירוש רש"י שם ולפירוש התוס' שהפיל קופץ על הזמורות אין ראי' יעו"ש ולפי"ז הא דכ' בסה"ג סי' רל"ה דצריכה האשה להגביה הגט גם היא חומרא בעלמא דכיון דידיה גבוהים ג"ט מן הקרקע בהגבהה כ"ש סגי. אמנם מדברי סמ"ע סי' רס"ט נראה דכשמונח על דף ומגביה כנגד הדף ממש בעינן ג"ט אף שהדף גבוה ג"ט זולת אם מושך הגבהתו להלאה מן הדף סגי בכל שהו ואולי גם הוא לא קאמר אלא שם דעתיד ליפול בחזרה על הדף אבל ביד או ע"י כלי ואינו עתיד ליפול סגי בגבוה הדף ג"ט מן הארץ בהגבהה כ"ש מן הדף אף כשהגבהה כנגד הדף וכ"ז לשיטת רש"י דבעינן ג"ט אבל להפוסקים דסגי בטפח א"כ אינו לאפוקי מתורת לבוד רק דבציר מטפח לא חשיב הגבהה וא"כ נראה דאף שמגביה מעל השלחן גבוה בעינן הגבהת טפח וקצת ראי' להיפוך מתוס' כתובות ל"א ד"ה נימא בסוה"ד שם דמשמע לי' בכל ענין גונב כיס אפילו מונח ע"ג מקל שהוא גבוה ג"ט שבא הקנין והעקירה בב"א יעו"ש ואם נימא דגם במגביה מדבר גבוה בעי הגבהה טפח א"כ לא בא העקירה והקנין בבת אחת דהא העקירה תיכף בהגבה כ"ש ולקנין בעינן טפח ויש לדחות דעכ"פ מיד שמתחיל להגביה הוי התחלת הקנין אלא שלא נגמר עד שיגביה טפח וכ"מ קצת בשט"מ ומקור הגבהה טפח כובע מעירובין ע"ט ושם איתא צריך להגביה מן הקרקע טפח ומשמע דמדבר גבוה סגי בהגבהה כ"ש וצ"ע וכ"ז במה שיוצא חוץ לידו אבל מה שבתוך ידו קני מטעם יד וחצר ול"ב הגבהה כלל ובקצה"ח סי' רס"ט כתב דשיטת רש"י בכתובות ל"א דיד מטעם הגבהה היא ומה"ט אינו קונה שלא מדעתו יעו"ש ותמהני דהא במסקנא שם קאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כדע"ד ופירש"י דקונה אפילו למטה מג' כמו הגבהה למעלה מג' והיינו מטעם יד רק אי לאו דרבא הו"א דיד אינו קונה רק למעלה מג' דלמטה מג' כלבוד דמיא וכ"כ בשט"מ שם אבל עכ"פ יד קונה בלי הגבהה וכ"מ ברשב"ם ב"ב פ"ו ד"ה שהרי שגם הוא פירש הא דכתובות ל"א כרש"י ואפ"ה כתב אח"כ דקונה מטעם יד ויעו"ש שמדבריו משמע דהוצרך לדרבא דאי לאו הכי הו"א דבטל לגבי רה"ר יעו"ש ועכ"פ ביד גם רש"י מודה דקונה רק באוחז בפיו חידש בשט"מ כתובות ל"א דלרש"י אינו קונה ול"ד ליד ויעו"ש שנדחק לפי"ז לפרש הגמ' כתובות ל' מדלעסי' קניא ולענ"ד יש לומר דמדלעסי' קניא מטעם הגבהה שהוגבה בפיו ופיו היא למעלה מג"ט וע' בפנ"י כתובות שם כתב דצ"ע